שיר אהבה - לאה גולדברג, מעובד ע"פ שיטת קובובי

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב

הדוברת מתארת את התהליך הרגשי שהיא עוברת לאחר פרדתה מאהובה. בתחילה היא כועסת, ואחר כך היא כואבת ועצובה. בסופו של השיר בכייה מביא אתו הקלה. בדיון הספרותראפי בשיר נדון ראשית בתהליך הנפשי שאותו עוברת הדוברת, ולאחר מכן בדרכים שונות בהן אנשים מתמודדים עם כאב או עם כעס.

למטרות הספרותיות הקוגניטיביות של הוראת שיר לירי בתיכון נוסף יעד רגשי: לפתח אצל בני נוער תובנה לגבי ההתמודדות עם צער ועם כאב - הכרה במצוקה ובכאב וקבלתו עשויות לסייע בהתמודדות עמו - ולהפריך את התפיסה השגויה שאם נתעלם מרגשות אלו הם ייעלמו מאליהם.

השיר מתאים להוראה בכיתות ט'-י"ב ומומלץ להקדיש להוראתו בשיטת קובובי 2-3 שעות.

החוויה הרגשית בשיר קרובה למתבגרים ורלוונטית לעולמם; עם זאת, הבעת רגשות באמצעות בכי עלולה לעורר רתיעה או מבוכה אצל תלמידים מתבגרים. ייתכן קושי להזדהות עם התהליך הנפשי של הדוברת בגלל הכחשה או הדחקה של רגשות במצבים דומים וחוסר רצון לחזור ולחוות חוויות שבבסיסן כאב, כעס וצער.  הדיון הספרותראפי עשוי לתרום להגברת הקבלה של הדרכים השונות להתמודדות עם צער ועם כאב ולסייע למתבגרים בהתמודדות עמם.

בשיר מתואר תהליך רגשי מהיר שהדוברת עוברת מכעס על הפרדה, "היטב חרה לי", והכחשת הכאב והצער, "טיפת סגריר ודאי היא, לא דמעה", להתחברות לרגשות העצב ולהכרה בהם שמביאות לפורקן: "אולי, בכל זאת, זו הייתה דמעה."

דמות ההזדהות היא, כמובן, הדוברת. חשוב לזכור שההזדהות עם החוויה של הדוברת המתוארת בשיר צריכה להיות במבט לא שיפוטי ומתוך קבלת האופנים השונים של התמודדותה.

שאלות ההזדהות תכוונה לתהליך זה תוך כדי קריאה הדוקה של השיר:

·        מה הרגשות העולים בדוברת במהלך השיר בקשר לפרדה? [עלבון וכעס; הצירוף "היטב חרה לי" הוא טעון משמעות, וחשוב להתייחס כאן להרמז לסופו של ספר יונה: "ויאמר ה' אל יונה, ההיטב חרה לך על  הקיקיון? ויאמר: היטב חרה לי עד מוות" (יונה ד' 9). יונה כועס על שעץ הקיקיון שהגן עליו מפני השמש כורסם על ידי תולעת והוא נותר ללא הגנה. ההקשר הוא כעס על הריסתו של דבר מה שהיה חשוב. מכאן אפשר להבין שהפרדה לא הייתה ביזמתה של הדוברת וכי היא נכפתה עליה, והיא מרגישה חשופה ובודדה.]

·        איזו תחושה של הדוברת באה לידי ביטוי בתיאור "הערפל בינינו כחומה"?

·        איך משקף ערפל זה את תחושותיה?

·        כיצד הדוברת מתייחסת לטיפה שעל ידה? אילו רגשות מניעים אותה כאן?

·        בבית השני הדוברת מתייחסת בהכללה אל דורה. מה הן תחושותיה שלה, וכיצד קביעותיה מבטאות תחושות אלו? [בבית זה רגשותיה מופנמים, מוכחשים.]

·        מה היא דורשת מעצמה כאן? אפשר להעיר כאן הערת אגב לגבי הבכי המבטא את ההתחברות שלה לרגשות הצער והכאב שהיא חשה; למשל: בכי הוא לא בהכרח סימן לחולשה, ואיפוק רגשי לא תמיד מבטא חוזק נפשי. 

·        בבית השלישי הדוברת חוזרת אל עצמה: מהו התהליך הרגשי המתחולל בה?

·        כיצד תחושותיה משתקפות בתיאור המייתו של הרחוב ודחיפת ההלך?

·        בסיום השיר הדוברת  מופתעת לגבי רגש החדווה העולה בה: "בלבי חדווה חוגגת? אולי, בכל זאת, זו הייתה דמעה." מהו צירוף התחושות שהיא חשה? מדוע הוא מפליא אותה?

שאלת ההדהוד תתייחס לדפוסי התמודדות שונים עם רגש, עם צער ועם כעס בעקבות פרדה מבן/בת זוג. מומלץ שההדהוד ייעשה בכתב ויימסר למורה לקריאה ולתגובות. שאלת הדהוד, לדוגמה: הביאו דוגמה דמיונית או מציאותית –אפשר מספר,מסרט או מחייכם שלכם-להתמודדות של אדם עם רגשות הצער והכאב בעקבות פרידה מבן או מבת זוגו (או של אשה בעקבות פרידה מבן זוגה). מה הרגשות העולים? מה אומרים לעצמנו במצב זה? איך מתמודדים?האם מקבלים את הרגשות הכואבים או שמכחישים אותם?

בשלב הניתוק

·        נדון בדפוסי התמודדות עם פרדה מבן זוג המוזכרים בשיר, בתרומתם לפרט ובמחירם. הכחשת הכאב היא אחת מדרכי ההתמודדות, וחשוב לאפשר אותה בדיון, אך יש לדבר על המחיר כאשר אין עיבוד מלא של הצער: כשמכחישים את הצער אין עיבוד של התהליך הרגשי ואין סגירה שלו; הפצע הרגשי נשאר פתוח, וחוויות ביום-יום עלולות לעורר אותו.

·        תהליך נפשי נוסף המוזכר בשיר ושכדאי להתייחס אליו מתואר בסופו: השמחה על הפרדה. תחושת "ברוך שפטרנו" היא מעין מנגנון העוזר לא להרגיש את הצער. כולנו אומרים לפעמים "ברוך שפטרנו", אבל בסופו של דבר מתעורר גם עצב לגבי הפרדה.

·        הדיון בשלב הניתוק יעסוק בתהליך הנפשי שהדוברת מתארת בשיר בקשר למשבר הפרדה שהיא עברה. אפשר להכליל ולסכם את התהליך ולהסביר את השתלשלותו. כאן המקום לדבר על חשיבות ההכרה והקבלה העצמית של קשת ההתמודדויות הרגשיות עם פרדה מבן/בת זוג: כעס, הכחשה, צער, עצב, עלבון ולעתים גם שמחה. קבלה זו של רגשותינו היא חלק חשוב מן  ההתמודדות במצב של משבר או מצוקה. מתן מקום לרגשות אלו הוא תנאי לצמיחה ולהבראה, כפי שנרמז בסיום השיר מן הצירוף שנראה פרדוקסאלי לכאורה: הצירוף של "חדווה חוגגת" עם ההכרה בכך שהדוברת עצובה ושהיא בוכה. 

·        בניתוק אפשר לדון במאפייני הסונטה ובאופן שבו הם מעצבים את התהליך הנפשי שהדוברת עוברת: שני  החלקים הראשיים [אוקטט וסקסטט] המתחילים באופן דומה אך מסתיימים באופן שונה לגמרי והחזרה על "דמעה" בסופי 3 מן הבתים; החריזה ומשמעותה והשימוש בעונת השנה ובפרטיה (חומרים מעונת השנה) גם כרקע להתרחשות וגם כמשקפת את רגשות הדוברת; הכותרת הדו-משמעית (אהבה בגימטרייה).