הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצההעלאת השאלה ליחסנו לזקנים ולזיקנה ע"פ עיון בתורה ובחז"ל כמבוא לסוגיא.
נושא השיעור: מבוא - היחס לזקנים ולזקנה ע"פ התורה.
מטרות השיעור: הסוגיא היא סוגיה מצוינת להנחיל לתלמידים את ההשתלשלות התורה שבע"פ. ע"י יצירת דיון מקדים בעיון בפסוק הנדרש בגמרא.
מילות מפתח: זיקנה, שיבה, זקן ,חכם.
מהלך השיעור:
א. לפני שנעסוק בגמרא , נצייר שמש אסוציאציות על הלוח עם המילה זקן – והתלמידים יעלו מהו זקן בעולמם.
ב. לאחר מכן נלמד את הפסוק מויקרא יט לב – "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה' "
נשאל את התלמידים:
מהו זקן?
מדוע הכבוד לזקן דורש "יראת מאלוקיך"? (או שמא זוהי התוצאה של כבוד לזקנים.)
התלמידים יעלו השערות ופירושים לפסוק – למילים "המיותרות" ולהגדרות ההלכתיות.
ג. נעבור לבחינת היחס לזקנים במציאות ימינו:
נקרא חלקים מתוך מאמרו של יהונתן גפן על היחס לקשישים במדינת ישראל. הכותב כותב בצורה חריפה על היחס לזקנים במדינת ישראל שנת 2010 .
ניתן גם לצפות בקטע הבא, העוסק בפער בין הבנים לאבות (הזקנים) – מי אחראי בכבודם ודאגה להם.
במסגרת פרוייקט "ראש השבט?" הבוחן את מקומם של הזקנים בחברה. השחקן איתמר רוז עורך משחק קטן - הוא בתפקיד הזקן, והמרואיינים שלו, מחליטים מה יעלה בגורלו. הוא רוצה שיקחו אותו לביתם. והם?
ד. נחלק לתלמידים דף לימוד בחברותות על הגמרא בקידושין לב:
לימוד הפסוק בדברי נחמה ליבוביץ ז"ל.
שיעור מבוא לסוגיית "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹהֶיךָ אֲנִי ה'"
א. קידושין לב ע"ב:
"לפני שיבה תקום" – יכול אפילו זקן אשמאי ? (פירוש רבנו תם: לשון שוממין - בור ועם הארץ כדמתרגמינן (בראשית מ"ז "והארץ לא תשם – "וארעא לא תבור").
תלמוד לומר: "זקן" – ואין זקן אלא חכם, שנאמר (במדבר י"א) "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל".
ר' יוסי הגלילי אומר: אין זקן אלא מי שקנה חכמה שנאמר (משלי ח') "ה' קנני ראשית דרכו".
איסי בן יהודה אומר: "מפני שיבה תקום" - אפילו כל שיבה במשמע.
פירוש המלבי"ם:
דעת התנא קמא, שהכל משפט אחד כפול במילות שונות, שנקרא זקן מצד חכמתו...
ודעת ר' יוסי הגלילי, שהם שני משפטים, ורוצה לומר שיכבדו את החכמים ויקומו מפניהם וזה בשני פנים, אם החכם על ידי שיבה, שהזקנים אספו חכמה על ידי הניסיון ותולדות הימים, אם החכם על ידי הרוח, שלפעמים ישפיע ה' שפע חכמה על איש צעיר לימים וגם הוא נקרא בשם "זקן" על קניין החכמה שבא לו מאת ה'.
___________________________________________________________________
____________________________________________________________________
__________________________________________________________________
___________________________________________________________________
ב. רמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק ו':
הלכה א': כל תלמיד חכם מצוה להדרו ואף על פי שאינו רבו, שנאמר "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" – זה שקנה חכמה...
הלכה ט': מי שהוא זקן מופלג בזקנה, אף על פי שאינו חכם, עומדין לפניו. ואפילו החכם שהוא ילד (=צעיר) עומד בפני הזקן המופלג בזקנה. ואפילו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו, שנאמר "לפני שיבה תקום" – כל שיבה במשמע.
כמי משלוש הדעות שבספרא (שאלה א) נקבעה ההלכה?
____________________________________________________________________
____________________________________________________________________
ג. שולחן ערוך יורה דעה, סימן רמ"ד: אין בעלי אומנויות חייבים לעמוד בפני תלמיד חכם בשעה שעוסקין במלאכתן, ואם הוא עוסק במלאכת אחרים ורוצה להחמיר על עצמו לעמוד מפניו אינו רשאי.
מהו טעמו של דין זה? _______________________________________________________
____________________________________________________________________
ד. "ויראת מאלוקיך"
ספרא פ': ר' שמעון בן אלעזר אומר: מניין לזקן שלא יטריח? שנאמר: "זקן – ויראת מאלוקיך".
שולחן ערוך, יורה דעה סימן רמ"ד (ד'): אין ראוי לחכם שיטריח על הציבור לכוון לעבור לפניהם, שיעמדו מפניו, אלא ילך לו בדרך קצרה, כדי שלא ירבו לעמוד, ואם יוכל להקיף הדרך, כדי שלא יעבור לפניהם, זכות היא לו.
1.מפני איזו סכנה רוצה הדין להזהירנו?
____________________________________________________________________
2. במה סוטה ר' שמעון בן אלעזר בדרושו זה מפשוטו של מקרא?
____________________________________________________________________
ה. "וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹהֶיךָ"
רש"י: והדרת פני זקן. איזהו הידור? לא ישב במקומו, ולא ידבר במקומו, ולא יסתור את דבריו. יכול יעצום עיניו... שלא ראהו? לכך נאמר: "ויראת מאלוקיך", שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא (=עצמו). וכל דבר המסור ללב - נאמר בו "ויראת מאלוקיך".
ר' נפתלי ויזל, ב"ביאור": ויראת מאלוקיך שיכול להענישך, וכתב על דבר מסור ללב, שאינו יכול להיוודע לאדם אחר, לפי שלעיני אדם יקום ויהדר את החכמים בדברים ובמעשים, ובלבו יהיה בוזה חכמה ומוסר, או לפי ששונא אותם, יתרחק מחברתם, שלא יצטרך להדרם, על כן נאמר על זה "ויראת מאלוקיך", גור לך מפני אלוקיך הבוחן לבבות, כי יביאך במשפט על ביזיון תורתו ויראיו.
1.מה בין שניהם בהסבר של "ויראת מאלוקיך"?
2.למה נאמר "ויראת מאלוקיך" ביחס ש"ממנו" ולא נאמר "ויראת את אלוקיך" ביחס ישיר, כמו שנאמר (דברים ו' י"ג) "את ה' אלוקיך תירא" וכן (שם, ד י"ג) "ליראה אותו כל הימים"?
____________________________________________________________________
ו. טעם המצווה
במדבר רבה ט"ו: אמר רב אבא הכהן בר פפא: כשהייתי רואה סיעה של בני אדם, הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם, שלא יהיו רואין ועומדין מלפני, וכשאמרתי דברים לפני ר' יוסי בן ר' זבידא, אמר לי: צריך אתה לעבור לפניהם, ויהיו רואים אותך ועומדים לפניך, ואתה מביאם לידי יראת שמים שנאמר "מפני שיבה תקום ויראת מאלוקיך".
העמק דבר: "והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך", שאם אתה נוהג כבוד בזקן - תמצא יראת שמים, ואם לא תירא מהם - אזי לא תירא מאלוקיך גם כן.
1.כיצד מקשר המדרש את סוף הפסוק לתחילתו, ובמה שונה הוא מדעת חז"ל שהובאה ברש"י בשאלה ביחס לקשר שבין חלקי הפסוק?
____________________________________________________________________
2. מהו טעם המצווה לדעת הנ"ל?
____________________________________________________________________
3.התוכל להסביר הסבר פסיכולוגי כיצד יביא קיום מצווה זו לידי יראת שמים?
____________________________________________________________________
שיתוף
הדפסה
ייצוא