הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהלימוד טענתו של הרמב"ם שעיקר הרע בעולם נגרם ממה שהאדם גורם לעצמו, והבנת המשמעויות הקיומיות של טיעון זה.
מיקום המקור בספר הלימוד (פרק, תת פרק): פרק רביעי, דרכי התמודדות של אדם מאמין עם משבר.
מקורות שיילמדו בשיעור: מו"נ, חלק ג פרק י"ב
א.
נלמד את דבריו של הרמב"ם ב מו"נ, חלק ג פרק י"ב. טענתו של הרמב"ם היא פשוטה. רוב הרעות אדם גורם לעצמו. נפתח את השיעור בסיפור על תאונת דרכים מחרידה או על אדם שנפטר בגיל צעיר. אלו מקרים שיכולים להוציא אדם מאמונתו או לפחות לזעזע אותה.
הרמב"ם טוען שהתבוננות זהירה במקרים מסוג זה יכולה לעלות תמונה שונה – יתכן שאלו מקרים קלאסיים של אדם שגורם רעה לעצמו (נהיגה לא זהירה, אי הקפדה על בריאות וכו').
ב. 
אחר כך ניתן לפתוח לדיון את השאלה: אילו רעות אנחנו גורמים לעצמנו? האם צריך וניתן לשנות משהו באורח חיינו כדי שלא נגרום רעה לעצמנו?
ג. נקרא עם התלמידים את הכתבה הבאה,הכתבה עוסקת במניעת שבץ מוחי בגיל צעיר. בין הסיבות הנמנות מצויות:
כולסטרול גבוה, יתר לחץ דם, סוכרת, השמנת יתר הגורמת לשומנים בדם, ועישון, הגורמים כולם לטרשת עורקים וסתימת כלי דם.
כל תלמיד יודע שהוא יכול לחיות טוב יותר ונכון יותר. הרמב"ם הופך את הידיעה הזו לטענה תיאולוגית ומעביר את האחריות על הטוב בעולם בחזרה אל האדם.
שיתוף
הדפסה
ייצוא