הערבית שלי אילמת

נקרא עם התלמידים את הקטע הבא מתוך ראיון עם המשורר, לפני הקריאה נבקש מהתלמידים לסמן בקו את המשפט שהפתיע או סקרן אותם.

פתאום לא לדעת ערבית היה מחריד.

"הרגע המשמעותי ביותר מבחינתי של גילוי גבולות הלשון היה כאשר סבתי מצד אמי עליזה (לואיז) גחטן (לבית סגמן), בחודשים האחרונים שלפני מותה, שכחה את השפה העברית וחזרה לדבר רק ערבית (ערבית-יהודית-בגדאדית). כבר קודם לאותו הרגע ראיתי כיצד העולם מסודר בחלוקות לשוניות: הורי אמי מדברים אליה בערבית, היא עונה להם בעברית, אבי משוחח עם הוריו בגרמנית וצופה בסרטים בדנית, סבי שותק בספניולית, אנחנו הילדים מדברים עברית בינינו, אבל גם קצת אנגלית. עד אותו רגע יכולתי לחשוב שזה טבעי, שבכל דור מתחלפות שפות, שיש שפות ומבטאים של זקנים ויש שפות של צעירים, וזאת היא דרכו של עולם. החודשים האחרונים של סבתי הביאו הבנה חדשה: משהו זר, חיצוני למשפחה, הביא לכך שלא אוכל לדבר עם סבתי בימיה האחרונים, שלא אוכל להבין את סבתי בימיה האחרונים. פתאום לא לדעת ערבית היה מחריד; כמו לגלות לפתע, ללא הכנה, שאתה אילם וחירש בו זמנית. שנים לאחר מכן, חודשים לפני מותו של סבי האחרון, יצחק בהר, התחלתי ללמוד ספרדית, והוא התחיל לדבר עמי בספניולית (ספרדית-יהודית). בניסיון לענות לו היה חשש גדול, מהול בשמחה גדולה. קשה לדבר בשפה אחות לשפה שרק התחלת ללמוד; אושר גדול הוא לגלות שפתאום סבך יכול לדבר אליך בשפת ילדותו שלו."

(קטע מתוך הראיון "העברית שלי גועשת" ).

נאסוף מהתלמידים את המשפטים שהם סמנו ונכתוב אותם על הלוח, במידה ויש צורך נבחר את המשפטים הבאים:

• "העולם מסודר בחלוקות לשוניות"
• "פתאום לא לדעת ערבית היה מחריד"
• "משהו זר, חיצוני למשפחה, הביא לכך שלא אוכל לדבר עם סבתי בימיה האחרונים, שלא אוכל להבין את סבתי בימיה האחרונים."
• המילים הן לכאורה רק כלי."
• "אושר גדול הוא לגלות שפתאום סבך יכול לדבר אליך בשפת ילדותו שלו."

נשאל איזה שפות דיברו הסבים והסבתות של אלמוג, נדון עם התלמידים בשפה כמקרבת וכמרחיקה, נבאר את המשפטים שסימנו התלמידים ונבקש מהם להביא דוגמאות מעולמם.  

נראה לתלמידים סרטון שבו אלמוג בהר מקריא את השיר בערבית (1:27 דקה עשרים ושבע).

• נבקש מהתלמידים לרשום כל מילה שהם מבינים ולנחש באופן מושכל במה עוסק השיר.
• נחלק את השיר לתלמידים ונקרא אותו ביחד.
• נשאל את התלמידים מה הן  התחושות שעלו אצלם כאשר שמעו את השיר בכל אחת מהקריאות.

• נשאל: מהו יחסו של הדובר לשפות השונות?
• מבנה – נבקש מהתלמידים לתאר את מבנה השיר. התלמידים יבחינו בכך שבשיר ארבעה בתים הפותחים לסירוגין במילים: הערבית שלי/העברית שלי. נשאל את התלמידים מה ניתן ללמוד מהמבנה (בלבד!) על היחס של הדובר לשפות אלו. 
• פעלים ותארים - נבקש מהתלמידים לסמן בשיר בקו תחתי את הפעלים והתארים המתייחסים אל השפה העברית ואת הפעלים והתארים המתייחסים אל השפה הערבית.
• משפטי מפתח – נבקש מהתלמידים למרקר בצבע צהוב את המשפטים החיוביים כלפי שפה ובצבע כחול את המשפטים השליליים כלפי שפה.

מטלת כתיבה אישית קצרה - נבקש מהתלמידים לכתוב פסקה קצרה בת 5-7 שורות ביחס לאחת מהשאלות הבאות:

1. מה יחסו של הדובר להיותו דובר עברית?
2. מה יחסו להיותו דובר ערבית?

ננחה את התלמידים לבסס כל טענה במובאות מתוך השיר.

נאסוף את עמדות התלמידים, נצביע על יחס מורכב לכל אחת מן השפות נציע את האפשרות כי במהלך השיר מתרחש שינוי ביחסו של הדובר אל שפות אלו, שינוי הנובע מגילויים של הדובר. נציע לבחון את השינויים באמצעות תשומת לב ליחס בין פנים וחוץ. נשים לב לפערים בין מה שמתרחש בתוך האדם למה שקורה בבית ולמה שקורה ברחוב.  נסביר לתלמידים כי גם הבית והרחוב יכולים לתפקד בשיר כיחס פנימי.

(דיון זה בחלק מהכיתות עלול לגעת בעצבים חשופים של כאב ופחד.  במידה ויעלו תגובות רגשיות עזות. נכוון את התלמידים להבדיל בין ניסיון להבין את עמדתו של הדובר לבין ניסיון להבין את התגובה הרגשית שעולה אצלם ביחס לתובנות אלו).

ראיינו קרוב משפחה ששפת האם שלו אינה עברית. שאלו אותו איזה משפט בשפתו לא ניתן לתרגם לעברית, מדוע לא ניתן לתרגם משפט זה. מה המחיר לחיים בארץ שאינה שפת האם שלך. חשבו על שתי שאלות נוספות. 

להרחבה:

1. השוואה בין סיפור לשיר - הסיפור "אנא מן אל יהוד" של אלמוג בהר הוא פנטזיית אימה על בחור יהודי שמחליף את שפתו לערבית ועל היחס של החברה וגורמי הסמכות בחברה כלפיו. ניתן להשוות בין הדגשים בסיפור לדגשים בשיר. ניתן להתייחס למשמעות השפה כיוצרת זהות.
2. משפה למבטא - בכיתות בהן ניתן לדון בעדינות בנושאים מורכבים, אפשר להתייחס לפערים בין מבטאים שונים ולא רק בין שפות שונות. לפתוח במשימה: הקשיבו לבצועים של חווה אלברשטיין עמיר בניון ונסרין קדרי לשיר "בארץ אהבתי" וכתבו מכתב מנומק איזה ביצוע תבחרו להשמיע בטקס יום העצמאות. חווה אלברשטיין – הביצוע המקורי, עמיר בניון שר משירי ארץ אהבתי. נסרין קדרי שרה "בארץ אהבתי". לאסוף את הנימוקים השונים ולדון בשאלה מהו מבטא ישראלי רגיל ואלו מבטאים ישראלים "זוכים" לתגובות שליליות, להתייחס למבטא מזרחי, רוסי, אמריקאי, ערבי.
3. מחשבה על זהות – בחרו אחד מהקטעים המצורפים וקראו אותו בזוגות. כתבו לאחריו  מה הטענה המרכזית בקטע וכיצד היא באה לידי ביטוי בשיר.

• השפה העברית נכתבת נקראת ומדוברת במרחב שפתי שגבולותיו הסמויים אינם חופפים לגבולותיו הגלויים, המוצהרים. ככל שפה גם העברית מתפקדת בתוך מרחב של שפות שבו מילים, מטבעות לשון, מחוות ואופני הגיה נמצאים ביחסי חליפין עם השפות שלידה.   שפה מכוננת זהות, אנו חושבים, מתפללים ומקווים בגבולות אוצר המילים שלנו. גם הזהות החברתית, הדתית, הלאומית והפוליטית מהווה ביטוי לאופקיה הרוחניים של השפה. מעבר משפה לשפה, משנה את הדרך שבה אנחנו חושבים על העולם ובכך משנה אותנו.  תיאור היחס בין שפה לשפה כמערכת דיפוזית שבה כל מרכיביה נמצאים ביחסים של השפעה הדדית סמויה וגלויה ולא כמערכת בינארית המבדילה בין מי שבתוך השפה למי שמחוץ לשפה, מעורר מחשבה על זהות אישית, משפחתית, דתית ולאומית. למשל כאשר חושבים על השפעתה של האנגלית על העברית המודרנית ניתן לראות בנקל כי שימוש במילים באנגלית הוא ביטוי לאימוץ של דפוסי חיים ומחשבה מארצות המערב. יתכן והמחשבה על מעברים בין עברית לאנגלית נחווית כפחות מאיימת מהמחשבה על המעברים בין עברית לערבית. אם נעצור רגע ונחשוב אלו רגשות אנו מביעים בערבית מדוע דווקא מילים מסוימות מן הערבית ולא אחרות, נכנסו למחזור הדם של השפה העברית, מחשבה כזו תוכל ללמד אותנו משהו על השפה שלנו ומשהו על מי שאנחנו. 
• האתגר אתו מתמודד שיר זה הוא היחס בין העברית לערבית, אלו שפות קרובות, דומות מאוד  והמעברים הלשוניים טבעיים גם החיים של דוברי העברית באותו מרחב גיאוגרפי בו חיים דוברי ערבית מוביל להשפעה הדדית. המאבק הלאומי בן מאה שנים גורם לריחוק ולפעמים אף לסלידה בין דובריהם של השפות האחיות. הקרבה בין השפות מזכירה לנו משהו שאולי היינו רוצים לשכוח. האתגר בהכרה בקרבה המשפחה של הערבית והעברית קשה במיוחד עבור בני נוער עבורם השייכות לקבוצה חשובה מאוד וההגדרה מי בפנים ומי בחוץ קריטית לרווחתם החברתית. העובדה כי תלמידים אלו הולכים לצבא בסוף התיכון מחדדת את הצורך בגבולות, משום שהשפה הערבית היא שפת האויב. אולם הערבית היא קרובת משפחה, פעמים רבות היא השפה הראשונה של ההורים שלנו, של הסבא והסבתא, היא השפה של השכנים שלנו והיא השפה הקרובה ביותר אל השפה שלנו. התבוננות בקרבה שבין השפות ויחס אמפטי אל המועקה שלנו הכרחיים כדי שנוכל לרכך את המתחים שבזהות המורכבת שלנו וליצור גשרים של הידברות עם שכננו.

מקורות לעיון:

1. ראיון עם אלמוג בהר -  "העברית שלי גועשת".
2. שתי ביקורות על הסיפור – אנא מן אל יהוד: א, ב.