ערבות ומעורבות

מטרות השיעור:

1. התלמיד יכיר בערך "ערבות הדדית".
2. התלמיד יחוש בערבות ההדדית שקיימת בעמ"י.
3. התלמיד יסיק שהערבות הינה הכרחית ועליו לקחת אחריות בה.

מהלך השיעור:

• נחשוף את התלמידים למצגת הבאה - "העכבר ומלכודת העכברים". המסר שמועבר במצגת שכל בעיה של "האחר", בדרך ישירה או עקיפה נוגעת גם אלינו.
• נבצע פריסת כתבות - תכני הכתבות הן ערבות ומעורבות (מצ"ב). התלמידים מתבקשים להעלות תחושות שלהם על הכתבות השונות, ולהגיע למכנה משותף, ערך משותף שחוזר בכתבות השונות.
• שמש אסוציאציות - המורה ינסה להעלות שמש אסוציאציות למילה "ערבות".
• הגדרת המילה "ערבות" - התלמידים ינסו מתוך שמש האסוציאציות להרכיב הגדרה מדוייקת למילה ערבות.

ניתן לוותר על שני השלבים האחרונים ולחשוף את התלמידים להגדרה המילונית:

ערבות - קיבל על עצמו אחריות למישהו או למשהו, התחייב להיות אחראי לדבר.

מתוך "ספר השיחות" תש"א, קכ"ג - רבי יוסף יצחק בן שלום דוב בער שניאורסון.

"כל ישראל ערבין זה בזה" פירוש: זה תערובת, ערבות - מתיקות. ליהודי אחד צריך להיות מתוק יהודי שני. יהודי אחד צריך להיות מעורב עם יהודי שני. יהודי אחד ערב ליהודי שני. כל יחיד, איזה שיהיה, אם למדן גדול, יהודי- ש"ס, אם יהודי תהילים פשוט, מן ההכרח שירגיש באחריות של קיום המצוות המוטלת עליו, נוסף על האחריות הפרטית של ירידת נשמתו בעולם הזה עליו להרגיש באחריות הכלל".

תמצית הכתוב:

לשורש ע. ר. ב. יש שלוש משמעויות: א. טעים ומתוק - ערב לחיך, ב. מחובר - מעורב זה עם זה, ג. אחראי - ערב כלפי האחר. בביטוי "כל ישראל ערבין זה בזה" יש שילוב של שלושת המשמעויות.

1. למה מדומה הערבות במקור? (למתיקות, למשהו חיובי, הכרחי).
2. איזה אחריות מוטלת על האדם שאינו יכול להתחמק ממנה והיא חלק מתפקידו הקיומי בעולם? (אחריות על עצמו, אחריות על האחר).

• נעמיד מתנדב ונבקש ממנו לעמוד באמצע הכיתה ולגעת בצידי הקירות בו זמנית עם ידיו. כמובן, שזה בלתי אפשרי .לכן, המטלה השנייה היא לתת לו אפשרות לחשוב איך ניתן לבצע את המשימה בעזרת חבריו לכיתה. המשחק מאפשר לתלמידים לחוות "ערבות הדדית" מהי?
• מתודת הציורים - פורסים על הרצפה מספר ציורים ועצמים: שקית חול, ענף עם עלים, ילדה, אשכול ענבים, ולחוד חידה לתלמידים: כל חפץ מורכב מפריטים. איזה חפץ יוצא דופן? תשובת החידה: נסביר שהחול הענבים והענף עם העלים הם אוסף של פרטים שהקשר ביניהם הוא כזה שאם מוציאים פרט אחד הוא לא ישתנה ויכול לעמוד בפני עצמו, והדבר לא יפגע בחפץ עצמו (הענף לא יפגם עם נתלוש עלה אחד, החול לא ייפגם אם נוציא מספר גרגירים וכו'). לעומת זאת הילדה כל האיברים מחוברים, אם נוציא איבר אחד הוא חסר משמעות (לדוגמא נניח שנוציא עין - היא לא תראה ויתרה מזו כל הגוף כולו יחוש בכאב ולא יוכל לתפקד). נשאל את התלמידים - איזה חפץ הכי מבטא את הקשר בין הפרטים בעמ"י. ובאילו הזדמנויות אנחנו חשים חיבור אישי לאנשים בעמ"י. נדגיש שהקשר של הפרטים בעמ"י הוא כמו הקשר של איברים בגוף. עלינו תמיד לחוש בקשר רגשי הדוק בין פרטי העם. ובמידה שאיני מרגיש את הקשר הזה אז - כנראה שמשהו בי אינו כשורה ועלי לעבוד וללמוד להרגיש את תחושת הקשר עם עמ"י ופרטיו.

נקרא את הקטע הבא:

סוד הקסם של העם היהודי:

לפני שבועיים ביקרתי בבית ספר בניו יורק ושוחחתי עם תלמידי אחת הכיתות. סיפרתי להם על ישראל וביקשתי לשמוע את דעתם על הבחירות לנשיאות בארצם, על משבר הדלק, על המלחמות המתחוללות בעולם, על ארגון האומות המאוחדות ועל בעיית בני הערובה האמריקנים. "מהי תחושתכם", שאלתי, "נוכח העובדה, שחמישים ושניים מאחיכם מוחזקים למעלה משנה בשבי בלתי חוקי, ומדינתכם, הנחשבת לחזקה ביותר בעולם, אינה מסוגלת לשחררם?".

קם אחד הנערים ואמר: "את טועה מאוד. אלה אינם אחי, ולא אכפת לי מה יקרה להם!". הבטתי סביבי: שאר בני הכתה הנהנו בהסכמה, ונער אחד הוסיף: "זה היה מזלם הרע ששהו באותה עת באיראן. גם אם היו שם 520 איש זה לא היה אכפת לי. בכל יום נהרגים יותר אנשים בתאונות דרכים. מה זה עסקי?".
"ואם היה אבא שלך שבוי ביניהם?" שאלתי. "אז היה אכפת לי, כמובן", ענה הנער, "אבל לא הייתי מצפה שמישהו ינקוף אצבע למען שחרורו. "

"אם כך, " אמרתי, "כל אחד חי לעצמו בלבד?". "בדיוק, " אמרו כולם, "כל אחד מתעניין בעסקים של עצמו. לא עושים טובות ולא מצפים לטובות. ". סיפרתי להם על מבצע אנטבה. רובם לא שמעו על כך, כי בני הנעורים בארצות הברית כמעט שאינם מתעניינים בנעשה בעולם. הם התפעלו והתלהבו ממסירות הנפש היהודית – ישראלית. אבל כולם החליטו שלא כדאי להסתכן בשביל הזולת. באותו רגע חשתי געגועים עזים ואהבה אין קץ לארצנו הקטנה והאמיצה, שבה אנו מתחלקים זה עם זה באושר ובאסון, במסירות נפש שאין דוגמה לה בעולם, ואמרו חז"ל: "כל ישראל ערבים זה לזה".

כמה מחממת את הלב הידיעה כי אצלנו אכפת מאוד וזה הסוד, סוד הקסם של העם היהודי.