מצווה ט"ז: שלא לשבור עצם מן הפסח

המקור הנלמד:

שלא לשבור עצם מכל עצמות הפסח, שנאמר (שמות יב מו) ועצם לא תשברו בו.

משורשי המצוה:

לזכור נסי מצרים כמו שכתבנו באחרות. וגם זה גזע מן השורש הנזכר, שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרור העצמות ולשוברם ככלבים, לא יאות לעשות ככה, כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן בתחילת בואנו להיות סגולת כל העמים, ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט ו), ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו בה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין, נקבע בנפשותינו הדבר לעולם.

ואל תחשב בני לתפוש על דברי ולומר: ולמה יצוה אותנו ה’ יתברך לעשות כל אלה לזיכרון אותו הנס, והלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו? דע, כי לא מחכמה תתפשני על זה, ומחשבת הנוער ישיאך לדבר כן. ועתה בני, אם בינה שמעה זאת, והטה אזנך ושמע (משלי כב יז), אלמדך להועיל בתורה ובמצות.

דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם יעסוק תמיד בדברים של דופי, כאלו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באמנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אמנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעולותיו כמו שאמרנו. ועל כן אמרו חכמים ז''ל (מכות כג, ב) רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו. כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד. ורמזו ז''ל על זה (מנחות מג, ב), באומרם כל מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפלין בראשו, מובטח לו שלא יחטא, לפי שאלו מצות תמידיות, ונפעל בהן תמיד.

לכן אתה ראה גם ראה, מה מלאכתך ועסקך, כי אחריהם תמשך ואתה לא תמשכם. ואל יבטיחך יצרך לומר, אחרי היות לבי שלם ותמים באמונת אלהים, מה הפסד יש כי אתענג לפעמים בתענוגי אנשים, בשווקים וברחובות, להתלוצץ עם הלצים, ולדבר צחות, וכיוצא באלו הדברים שאין מביאין עליהן אשמות וחטאות, הלא גם לי לבב כמו הם, קטני עבה ממותניהם, ומדוע ימשכוני הם אחריהם? אל בני, השמר מפניהם, פן תלכד ברשתם. רבים שתו מתוך כך כוס תרעלתם, ואתה את נפשך תציל. ואחר דעתך זה, אל יקשה עליך מעתה ריבוי המצות בעניין זכירת נסי מצרים, שהם עמוד גדול בתורתנו, כי ברבות עסקינו בהם, נתפעל אל הדבר, כמו שאמרנו.

דיני המצוה

כגון שובר עצם ממנו אפילו אחר זמן אכילתו, ודין אם יש כזית בשר עליו מה דינו, ודין הסחוסים וגידים הרכים שסופם להתקשות. ויתר פרטיה, מבוארים בפסחים (פד, א).

ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית.

והעובר עליה ושובר עצם בפסח טהור, לוקה.

מהלך השיעור:

אפשרות 1:

נחשיך את הכיתה, נבקש מהתלמידים לעצום עינים, אפשר לשים גם מוזיקה מרגיעה, ונעשה דמיון מודרך כאשר נכוון את התלמידים לדמיין את עצמם כנסיכים בארמון המלך, נדגיש שישימו לב כיצד הם לבושים, איך הם אוכלים, כיצד מתנהלים אורחות חייהם וכד'. לאחר מספר דקות נעורר את התלמידים ונאסוף חוויות ותחושות מהדמיון שלהם. נשאל אותם - מה הדבר שהכי אפיין את היותם נסיכים בארמון המלך, כיצד הרגישו בתור בני מלכים והאם במידה ויהיו נסיכים ליום אחד בשנה זה יוכל להחזיק את התחושות הללו.

אפשרות 2:

נקרין בכיתה את הקטע של יציאת מצרים בסרט 'נסיך מצרים' - 2 הדקות הראשונות בסרטון:

נבקש מהם שתוך כדי הסרטון יחשבו כיצד הרגישו הדמויות ביציאת מצרים וכיצד ניתן לחוש את אותם תחושות גם היום.

לימוד מקדים:

נפתח עם התלמידים בחומש שמות פרק יב', ונבקש מהם לערוך רשימה של כל המצוות המופיעות בתורה לגבי חג הפסח. בחלק מהכיתות ייתכן ונצטרך להקדים ולהסביר כיצד להוציא מצוות מתוך הפסוקים. ניתן להגדיר  שיחפשו את כל לשונות ה'ציווי' והפעלים שבפרק.

לחלופין, נערוך על הלוח רשימה של כלל המצוות ביחס לפסח [ראה בנספח] ונקיים בכיתה מכירה פומבית של המצוות. נראה על אילו מצוות התלמידים מוכנים 'לשלם' ועל אילו לא.

לאחר שיש לנו רשימת מצוות נשאל את התלמידים: אילו הייתם יכולים ל"בטל" את המצוות ולהשאיר רק מצווה אחת לחג הפסח - שתהיה הכי משמעותית ותבטא את העיקר של פסח - איזו מצווה הייתם משאירים ומדוע? נזמין אותם לשתף בדינים ובנימוקים ונקיים דיון קצר בנושא.

נקרין את הפסקה הראשונה של המצווה על הלוח או לחלופין נבקש מהם לפתוח ולקרוא את הפסקה הראשונה של שורש המצווה:

שלא לשבור עצם מכל עצמות הפסח, שנאמר (שמות יב מו) ועצם לא תשברו בו.

משורשי המצוה לזכור נסי מצרים כמו שכתבנו באחרות. וגם זה גזע מן השורש הנזכר, שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרור העצמות ולשוברם ככלבים, לא יאות לעשות ככה, כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן בתחילת בואנו להיות סגולת כל העמים, ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט ו), ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו בה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין, נקבע בנפשותינו הדבר לעולם.

כעת נשאל אותם:

1. מדוע אסור לשבור עצם מקרבן הפסח? [מכיוון שזו לא דרך בני מלכים ובלילה הזה אנו בני מלכים].
2. מהי מטרת ההתנהגות הזו? כיצד הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בפועל? [המטרה היא להנציח את המעלה הגדולה שהיתה לעם ישראל ברגע יציאת מצרים, והדבר צריך לבוא לידי ביטוי בכך שעושים זאת כל שנה ושנה].

נאסוף מהתלמידים את התשובות לשאלות, בכיתה בה הדבר אפשרי, ניתן לבקש מהתלמידים לשתף במעשים אישיים שהם עושים על מנת לקבע עניין מסוים בנפש שלהם (למשל נתינת 10 אגורות צדקה בכל בוקר על מנת לקבע את מידת הנתינה שלי). כאן גם ניתן לשתף, במידה ויש, בסיפור אישי בנושא (על מעשה קטן שבעקבותיו "נקבע בנפשותינו הדבר לעולם"), וכן אפשר להשתמש בסיפור הנחמד על בן המלך הנמצא בשבי שאבא שלו מבקש ממנו לא לשכוח את גינוני המלכות גם במצב כזה, כפי שמובא באתר זושא.

המשך הלימוד:

כעת, נפנה את התלמידים לשאר המצווה ונבקש מהם לזהות את השאלה שמציג בעל ספר החינוך בעקבות המצווה (שאלה רטורית כמובן) ואת שתי תשובותיו לשאלה זו [השאלה היא למה יש כ"כ הרבה מצוות לזכירת נס יציאת מצרים, והתשובות נמצאות כאן בפסקת הסיכום].

לאחר איסוף תשובות התלמידים, נחזור לתחילת השיעור ונזכיר שראינו כי בפסח יש הרבה דינים וציווים, חלקם משמעותיים יותר וחלקם פחות. המצווה שעסקנו בה היום נראית בהתחלה שולית אך בעל ספר החינוך ניצל את ההזדמנות להסביר דרכה על משמעות המצוות. במצווה זו, בעל ספר החינוך מתייחס באופן נקודתי לחובת ההתנהגות כבני מלכים הואיל ומעשה זה הוא שגורם לנו לתחושת ההתעלות בכל שנה ושנה. לצד זאת, בעל ספר החינוך מסביר מדוע יש הרבה מצוות בכלל וביחס לחג הפסח בפרט: ראשית מובאת הטענה הידועה כי "אחרי הפעולות יימשכו הלבבות" ועל מנת שלא נתעסק בהבלי העולם הזה הרבה עלינו הקב"ה תורה ומצווה, ושנית לגבי פסח מכיוון שאירוע יציאת מצרים הוא אירוע מכונן ומשמעותי וככל שנתעסק במצוות סביבו ניקשר יותר לזכרון ולגודל הנס.

ספר החינוך נכתב לקראת סוף המאה ה-13, אך נראה ששאלות שהעסיקו את מחברו מעסיקות גם היום את הציבור הדתי. חפשו בשו"ת באתר כיפה/ מורשת/ חברים מקשיבים וכד', שאלה על משמעות קיום המצוות או על ריבוי המצוות והשוו בין התשובה שמצאתם לבין התשובה של בעל ספר החינוך, תוך התייחסות לפרמטרים הבאים:

• תשובה 'טכנית' למול תשובה 'מהותית' (כלומר האם התשובה לשאלה פונה לצורך בקיום המצוות או לערך סביב קיום המצוות).
• מטרת התשובה (כלומר האם מטרת התשובה היא לגרום לשואל לקיים יותר מצוות או רק להניח את דעתו).
• הנימוקים לתשובה.

לחלופין ניתן לחלק את התלמידים לקבוצות ולתת לכל קבוצה תשובה משות אינטרנטי ושעליה יבצעו את ההשוואה. שו"תים לדוגמה (לא כולם מדוייקים לנלמד פה אבל העקרונות זהים):

1. מתוך "כיפה".
2. מתוך "חברים מקשיבים".
3. מתוך "מורשת".

נחלק את התלמידים לזוגות, וכל זוג צריך למצוא מצווה שהם מקיימים שלכאורה נראית טכנית ושגרתית, ולנסות למצוא לה סיבה משמעותית ובנוסף עוד מצווה שעניינה לזכור את יציאת מצרים ולהסביר מדוע היא משמעותית לזכרון. ניתן לאסוף את המצוות וסיבתן במסמך משותף בגוגל-דרייב, בלוח פאדלט משותף או אפילו במין ענן מילים שיראה חזותית כמה מצוות קטנות אך משמעותיות יש.

נספח:

רשימת מצוות הקשורות לפסח לפי הכותרות במשנה תורה לרמב"ם:

הלכות חמץ ומצה -

(א) שלא לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה.
(ב) להשבית שאור מארבעה עשר.
(ג) שלא לאכול חמץ כל שבעה.
(ד) שלא לאכול תערובת חמץ כל שבעה.
(ה) שלא ייראה חמץ כל שבעה.
(ו) שלא יימצא חמץ כל שבעה.
(ז) לאכול מצה בלילי הפסח.
(ח) לספר ביציאת מצריים באותה הלילה.
והלכות קרבן פסח-
(א) לשחוט הפסח בזמנו.
(ב) שלא לזבוח אותו על החמץ;
(ג) שלא תלין אימוריו;
(ד) לשחוט פסח שני;
(ה) לאכול בשר הפסח על מצה ומרור בליל חמישה עשר;
(ו) לאכול בשר פסח שני על מצה ומרור בליל חמישה עשר לחודש השני;
(ז) שלא יאכל נא ומבושל;
(ח) שלא יוצא מבשר הפסח חוץ לחבורה;
(ט) שלא יאכל ממנו משומד;
(י) שלא יאכיל ממנו לתושב או שכיר;
(יא) שלא יאכל ממנו ערל;
(יב) שלא ישבור בו עצם;
(יג) שלא ישבור עצם בפסח שני;
(יד) שלא ישאיר ממנו לבוקר;
(טו) שלא ישאיר מפסח שני לבוקר;
(טז) שלא ישאיר מבשר חגיגת יום ארבעה עשר עד יום שלישי.