הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהמצוה זו עניינה באיסור השחתת עצים בפרט והשחתת רכוש בכלל. בשיעור זה, נצא ללימוד מעמיק בעקבות המשפט 'כי האדם עץ השדה' ונראה כיצד בעל ספר החינוך הרחיב את משמעותו ההלכתית.
הערה למורה: למעוניינים ישנה אפשרות להעמיק בפער שבין הביטוי "כי האדם עץ השדה" בשיר לבין הופעתו המקורית בתורה.
נחלק לתלמידים את מילות השיר 'כי האדם עץ השדה', נקרין את הקליפ על הלוח - ונבקש מכל תלמיד לכתוב לעצמו את הדימויים המשמעותיים עבורו מתוך השיר.
נזמין את התלמידים לשתף במשפטים המשמעותיים בעיניהם, תוך נימוק הבחירה ושימת דגש על ההשוואה בין האדם לעץ, מעין יצירת הרמוניה בין האדם לטבע. לאחר השיתוף נשאל את התלמידים אילו הלכות/מצוות בתורה הם מכירים ביחס לעצים? נערוך רשימה בצד הלוח.
לפני הלימוד: במידה והתלמידים הזכירו את עניין איסור כריתת העצים, נקיף אותה בעיגול ונאמר שזאת המצוה בה נתעמק בשיעור. נציג את כותרת המצווה "שלא להשחית אילני מאכל", ונבקש מהתלמידים לנסח שאלות שהיו רוצים לשאול רק לאור ארבעת המילים שבכותרת.
נפתח את המצווה בספר ונבקש מהתלמידים ללמוד אותה בחברותות תוך שימת לב לשלוש שאלות עיקריות:
[הערה למורה - מן הסתם אלו יהיו גם שאלות התלמידים בחלק הקודם כך שאפשר להישאר עם הניסוח שלהם. כמובן שאם עלו שאלות אחרות של התלמידים ניתן להציע להם לחפש תשובה גם בדברי בעל ספר החינוך]:
לאחר איסוף התשובות, נקרין לתלמידים את דברי הרב יוסף צבי רימון - [כשלוש דקות] ונבקש מהם לכתוב את הנימוקים הנוספים שהוא מזכיר לטעם מצווה זו.
נשים לב שבעל ספר החינוך מדגיש את העובדה שאיסור השחתה הוא לא רק על העצים אלא על הכל.
נחלק לתלמידים את הקטעים הבאים מהרמב"ם ומפרופ' נחמה לייבוביץ':
נשאל:
נאסוף את תשובות התלמידים ונשים דגש על ההשחתה שמתרחשת אצל המשחית כסיבה העמוקה לאיסור זה. נחזור ונראה זאת בדברי בעל ספר החינוך כאשר גם הוא מצטט את הגמרא ממסכת שבת על 'המקרע בגדיו בחמתו...'.
כעת נחזור לפסוק ממנו נבעה המצווה 'לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן' ונשאל:
[נראה שכאשר לאדם יש כוח לפעמים הוא מפעיל אותו בצורה לא פרופורציונאלית ובכך יכול להגיע גם להשחתת רכוש וגם להשחתה פנימית - מוסרית, וכנגד זה יוצאת התורה וחז"ל].
נסיים בדיון על אמירתו של היינריך היינה, משורר יהודי גרמני מהמאה ה-19 שאמר "במקום ששורפים ספרים יישרפו גם בני אדם".
נסיים בכך שכל מעשה השחתה משפיע על האדם המשחית אם במידה קטנה ואם באופן עמוק.
למורה המעוניין בהעמקה, ניתן להשוות בין הביטוי "כי האדם עץ השדה" כפי שמובא בשיר בפתיחת השיעור לבין הופעתו המקורית בתורה ובפרשנים:
נקרין על הלוח את פסוקי המקור למצוה זו מתוך דברים כ' יט - כ:
"יט כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן--כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. כ רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא--אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר, עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה--עַד רִדְתָּהּ"
נקרא את הפסוקים, ונבקש מאחד התלמידים להזכיר לנו מה היה המכנה המשותף של כל הדימויים מהשיר ששמענו בפתיחת השיעור. לאחר התזכורת כי השיר מנסה ליצור הרמוניה בין האדם לטבע ולהראות שהאדם הוא כמו העץ ולהפך, נבקש להעמיק בביטוי 'כי האדם עץ השדה'.
נזמין ארבעה תלמידים לקדמת הכיתה וניתן לכל תלמיד פרשן אחר על הפסוק. תפקיד הכיתה הוא לשמוע את ארבעתם ולהגיד מה המכנה המשותף להם:
תרגום יונתן: "כי לא כבן אדם, עץ שעל פני השׂדה לִהסתר מלפניכם במצור".
רש"י: "שמא האדם עץ השדה? להיכנס בתוך המצור מפניך, להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר; למה תשחיתנו?".
ראב"ע: "וזה פירושו, כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה, והטעם: כי חיי בן אדם הוא עץ השדה [...] הנה לא תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם, רק מותר שתאכל ממנו, ואסור לך להשחיתו".
רמב"ן: "ממנו תאכל ותחיה, ובו תבוא העיר מפניך במצור, לומר אתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר".
נשים לב כי המשותף לכל הפרשנים הוא שהם נגד ההשוואה בין האדם לבין העץ! חלקם שמים סימן שאלה לאחר המשפט 'כי האדם עץ השדה?' וחלקם מראים את התועלת של האדם מן העץ ולא את ההשוואה. מתוך כך נשאל את התלמידים שתי שאלות לדיון:
כמשימת סיום ניתן להציע לכתוב בית נוסף לשיר שמשתמש בביטוי 'כי האדם עץ השדה' אך במשמעותו המקורית לפי הפסוקים והמצווה שלמדנו.
שיתוף
הדפסה
ייצוא