תפילה ארוכה ותפילה קצרה

על מנת שנוכל להיכנס לתוך הנושא של חווית המתפלל אל מול התפילה בבית הכנסת, נקרא יחד את השיר שכתב אורי אורבך (מתוך: אולי בשבת יזרקו סוכריות):

אני שר בעל פה את "אשת חיל"

וגם את "אל אדון",

ואת "לכה דודי"

ו"ויהי בנסוע הארון".

אני מכיר שלוש מנגינות

ל"אדון עולם"

ורק אחת ל"ויכולו השמים והארץ

וכל צבאם".

אבל הכי אני אוהב

את המלים והמנגינה

של הטי-לה-לי-לי שאחרי "ידיד נפש",

לפני "לכו נרננה".

בשיר קצר זה, הכותב מספר על חוויות התפילה שלו מבית הכנסת. החוויה מצטיירת דרך מנגינות התפילה השונות. ננסה לעורר בקרב את התלמידים את החוויות שלהם מתפילות בית הכנסת.  

שאלת פתיחה:

מה משמח אותי /מה אני אוהב כשאני בא לבית הכנסת?

נבקש מהתלמידים להגיד מה הם אוהבים או לא אוהבים כשהם הולכים לבית כנסת: לדוגמא: שאני מגיע בזמן, שיש חזן שאני אוהב, שהתפילה לא ארוכה מדי, שיש לי איפה לשבת וכו'... ולעומת זאת דברים שאני פחות אוהב - לדוגמא: שמדברים לידי, שאני לא שומע את החזן, שעושים ששששש..., שמתקנים את הבעל קורא כל הזמן, שמזיפיים במנגינות וכו'...
נערוך סקר בקרב תלמידי הכיתה: מה אתם מעדיפים - חזן שמאריך או חזן שמקצר בתפילה? מדוע? מהן היתרונות בתפילה ארוכה? ומה בתפילה קצרה?

בשלב זה, ננסה להגיע להסכמה בקרב תלמידי הכיתה איזו תפילה עדיפה. במשך ננסה לבחון על פי המקרות האם ההנחה הזאת נכונה.

נחלק לתלמידים את המקור, ונבקש מקריינים מהכיתה לקרוא על פי הדמויות השונות.  לאחר מכן ניתן לענות על השאלות - לבד או בחברותות (על פי שיקול דעת המורה) :

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד א

תנו רבנן מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר. 

והיה מאריך יותר מדאי.

אמרו לו תלמידיו: רבינו כמה ארכן הוא זה.

אמר להם כלום מאריך יותר ממשה רבינו, דכתיב ביה: "את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה" (דברים ט, כה). 

שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר.  והיה מקצר יותר מדאי.

אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה?

אמר להם: כלום מקצר יותר ממשה רבינו, דכתיב: "אל נא רפא נא לה" (במדבר יב, יג)?

• מהי משמעות המילים "ירד לפני התיבה"? מהי הפעולה? למה דווקא ירד?
• מדוע משה רבינו מאריך ארבעים יום וארבעים לילה? מהו המקרה?(עיין בדברים ט',כה)
• מדוע משה מקצר? מהו המקרה ? (עיין במדבר יב,יג).
• על פי הגמרא, איזו תפילה עדיפה - קצרה או ארוכה?

בסיום העבודה נחזור למליאה, ונבקש לשמוע האם ניתן ללמוד ממקור זה איזה תפילה עדיפה?

המסקנה המתבקשת היא שאין תפילה עדיפה, ויש איכות מסוימת לכל סוג תפילה. לפעמים נכון באריכות, ולפעמים נכון בקיצור - וזה נלמד מתפילות משה.

נשאל: מהי לדעתכם/ן הסיבה שמשה מתפלל תפילה קצרה על מרים ותפילה ארוכה על חטא העגל? מהו ההבדל בין המקרים?

נחלק את התלמידים לשתי קבוצות. כל קבוצה תקבל מקור אחד ללמידה. בכל קבוצה נחלק את התלמידים לחברותות-זוגות, או לקבוצות של 3-5 תלמידים - על פי הבנת המורה. נבקש מהתלמידים לקרוא את המקור בחברותות ולענות על השאלות שאחריו.

(דגש למורה: למי שלא בקי בהבנת דברי הרב קוק, המקור שמובא מדבריו, עלול להיות יותר מורכב להבנה מהמקור של המרש"א. כדאי לחשוב על חלוקת המקרות על פי רמת הבנת התלמידים).

הרב שמואל אליעזר איידלש, מהרש"א, חידושי אגדות מסכת ברכות דף לד עמוד א

כלום מאריך יותר ממשה כו'. דלפי הענין וגודל החטא כמו במעשה עגל שהיה חטא הרבים ודאי צריך להאריך עד שיהיה נענה בתפלתו כדאמרינן (ברכות לב ע"ב): "כל המאריך בתפלתו אין חוזרת ריקם. מנלן? ממשה". ובהיפך קאמר ר' אליעזר כלום מקצר יותר ממשה, דהיינו בחטא יחיד של מרים שלא היה קשה כל כך ואין צריך להאריך. ומייתי [והביא הפסוק]: "אל נא רפא נא לה" דאפילו בשם לא היה מאריך רק באל, מה שאין כן במעשה עגל, דבכמה שמות וכינויין שהיה מתפלל.

על פי המרש"א, מתי צריך להאריך בתפילה? איזה מקור נוסף בא לחזק עמדה זו?
מתי צריך לקצר בתפילה? מהי הדיוק הלשוני בתפילה הקצרה שמעיד על כך שאכן זו תפילה קצרה במיוחד?
האם לדעתך יש עוד סיבות שבגללם אפשר לקצר או להאריך בתפילה?
כתוב שאלה שעולה לך מקריאת מקור זה.

הראי"ה קוק, עין איה – ברכות א, עמ' 163

תכלית התפילה היא בשניים, 1) לפעול על עצמו לשנות תכונתו ולהרים השגתו או תכונת מי שהתפלל עליהם, וזאת התפילה צריכה אריכות יתרה, כערך שינוי תכונות שנמשך בהדרגה. וזאת הייתה תכלית אריכות משה רבינו עליו השלום ארבעים יום, כנגד יצירת הוולד, [1] להורות על נתינת צורה חדשה ולב חדש למי שהתפלל עליהם, שהכל תלוי במתפלל.

אמנם יש עוד ערך לתפילה, 2) שאחרי שכבר נעשה כל הצריך להיעשות בפנימיות ההרגשה, תשמש התפילה להוציא אל הפועל בדיבור כל מהנעשה בנפש פנימה, ועל זה אין צריך אריכות כלל, כי בדיבור אחד יוצא אל הפועל המון רגשות. ועל כן היה מקצר בתפילה גם כן במקום הצורך להשתמש בתכונה זו של הוצאה אל הפועל המוכן כבר הרגש.

על כן יש פנים לאלה שתי הדרכים, ובלבד שיכווין לבו לשמים, לפי התכונה האפשרית וכפי צורך השעה.

הסבר במילים שלך, מהי תכלית התפילה על פי ההסבר הראשון? לאיזה סוג תפילה זה מתאים ארוכה או קצרה?
הסבר במילים שלך, מהי תכלית התפילה על פי ההסבר השני? לאיזה סוג תפילה זה מתאים אורכה או קצרה?
נסה לנסח במילים שלך: על פי פירוש זה מתי צריך תפילה ארוכה ומתי תפילה קצרה? האם אחת עדיפה מהשניה?
כתוב שאלה שעולה לך מקריאת מקור זה.

נבקש מנציג מכל קבוצה להסביר את המקור שהוא למד בפני הכיתה - ומדוע יש צורך בתפילה ארוכה וקצרה.

על פי המרש"א, אורך התפילה תלוי בחומרת החטא והאם החטא הוא של רבים או יחיד. במקרה של חטא חמור ושל רבים כמו חטא העגל - נדרשת תפילה ארוכה. במקרה של חטא לא חמור וכאשר הוא פרטי - מספיקה תפילה קצרה.

על פי הרב קוק, אורך התפילה תלוי בעומק השינוי שהאדם המתפלל והאדם שמתפללים עליו צריכים לעבור. אם זה שינוי עמוק - כמו לשנות ממש תכונה אצל האדם, אז זה דורש אריכות על מנת לתת לתהליך התפילה לחלחל מעט מעט ובהדרגה. לעומת זאת, אם תהליך השינוי הפנימי שהאדם עובר כבר נעשה בתחום ההרגשה שלו ואין צורך להעמיק את השינוי, אז מספיקה  תפילה קצרה.

נחזור להנחה שהסכמנו עליה בתחילת השיעור לפני קריאת המקרות. בתחילה שאלנו איזה תפילה עדיפה , והנחנו שסוג מסוים עדיף. כעת לאחר למידת  המקורות, נשאל את התלמידים איזו תפילה עדיפה?

1. כתוב סיבות נוספות מתי צריך להאריך ומתי צריך לקצר לדעתך?
2. האם אתה מקצר או מאריך? כיצד תוכל לדייק יותר את התפילה שלך על פי מה שלמדנו?
3. חשוב על מקרים שאתה מכיר (ברמה האישית, המשפחתית, החברתית, או הלאומית), בהם צריך להאריך בתפילה ועל מקרים בהם אפשר לקצר על פי מה שלמדנו.

סגירה שהיא פתיחה -טורח ציבור:

פסק השולחן ערוך ( אורח חיים סימן נג סעיף יא):

"שליח ציבור שמאריך בתפלתו כדי שישמעו קולו ערב אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להשם יתברך בנעימה תבא עליו ברכה והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה וביראה אבל אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו הרי זה מגונה ומכל מקום כל שמאריך בתפלתו לא טוב עושה מפני טורח הצבור".

• על פי דברי השולחן ערוך, האם נכון להאריך בתפילה?
• מהו השיקול שנוסף במקור זה, לגבי שאלת אריכות התפילה?

[1] בכורות כ"א ע"ב: "אמר רב חסדא: הרי אמרו יצירת הוולד באשה - ארבעים יום".