מה הקשר בין אישיותו ומעשיו של האדם לקבלת התפילה לפני ה'? דרך העיון בסיפורי גשם בגמרא, ננסה ללמוד מהם הערכים והמעשים הרצויים בפני הקב"ה.
לדעתכם איזה מבין סוגי התפילות הבאות עדיפה ומתקבלת לפני ה' ?
איזה פרמטרים נוספים לדעתכם קשורים לקבלת התפילה לפני ה'?
נחלק את הכיתה לשלוש קבוצות. כל קבוצה תקבל מקור אחד להעמקה ושאלות נלוות. לאחר מענה על שאלות ההעמקה בקבוצה, נבקש מכל קבוצה להכין הצגה על בסיס המקור שלהם. תלמידי כל קבוצה יציגו את המקור שהם קיבלו בפני כל הכיתה.
במהלך הצפייה בהצגות נבקש מהתלמידים לכתוב:
1. מי הן הדמויות בכל הצגה?
2. מהו המקרה?
3. שאלה שעולה לי בעקבות הצפייה.
לצפייה בקטעים לחץ כאן.
נערוך סבב בין התלמידים ונתייחס לכתיבה שלהם במהלך הצפייה בהצגות.
נערוך דיון משותף על המקורות שהצגנו:
[מקור מס' 1: חוני - עשה עצמו כבן שמתחטא לפני אביו.
מקור מס 2: אילפא - נתן יין לקידוש והבדלה לעניים, (שליח ציבור - מלמד תינוקות עשירים ועניים, לא לוקח כסף ממי שאין לו ולא מעניש תלמידים מהר).
מקור מס 3: חנן הנחבא - בעל ענווה על פי הגירסא הראשונה או בעל צניעות בבית הכסא על פי הגירסא השניה ברש"י ].
נבקש מהתלמידים להשלים טבלה זו.
נקרא יחד את המקור של הבן איש חי שעונה על השאלה האחרונה:
ארבע הדמויות מייצגות קשר של ענוה ונתינה, הבנה של המקום של האדם אל מול קונו ושאיפה לטוב. התפילה לגשם מגיעה ממקום נפשי של ענווה, קבלה ונתינה.
ניתן להציע שחוני וחנן הנחבא מייצגים עמדה של בקשה מתוך ענוה וקשר, מתוך קרבה ואהבה. האדם הענו והצנוע בדומה קצת לעמדה של בן מול אביו, נמצא בקרבה והבנה של פער וכבוד בינו לבין אביו. אילפא ושליח הציבור ביחסם לסובבים אותם באופן שווה ובעשיית חסד, מתחברים למהות הגשם שיורד באופן שווה לכולם ומשכין שלום, ובכך מביאים את הגשם.
אפשרות א - בחרו את אחת הדמויות וכתבו לה שאלות על הדרך שלה ונקודות שאתם מקבלים ממנה.
אפשרות ב - נסו לחשוב, איך נמצאים בענווה וברצון ושאיפה לטוב? מה יכול לעזור לנו להגיע למקומות כאלה?
חשבו על מקרה או מפגש בו הרגשתם את אחת התכונות שדיברנו עליהם (קשר אב ובן, ענווה, עשיית חסד) באופן חזק ונוכח. האם תוכלו להבין מה גרם לתחושה זו? האם יש דרך להגדיל את המציאות של התכונות האלה בחיים שלכם?
אפשרות ג - כתבו תפילה על הגשם שמבטאת את הרעיונות שעלו מהסיפורים.
לפעמים ישנה תחושה שאם עשיתי מעשה לא טוב או לא הגון – לא קמתי בזמן, כעסתי או רבתי עם מישהו, דברתי רכילות וכו' אז כבר אין למה להתפלל ,ה' כבר לא רוצה בתפילתי. מה דעתכם על פי מה שלמדנו - האם תפילתו של אדם שעבר עברה לא רצויה ולא מתקבלת לפני ה' ?
נצפה בסרטון מתוך הכתנית 'יצאת צדיק', ונשאל בעקבות הסרטון:
במהלך הסרטון אפשר לראות את האיש "הצדיק" עושה מעשה טוב וגם מברך ברכת המזון. חז"ל מלמדים ישנו קשר מהותי בין מצוות צדקה לתפילה. הגמרא מביאה את מעשה רבי אלעזר :
רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, (היה נותן פרוטה ואחר כך מתפלל) אמר: דכתיב: 'אני בצדק אחזה פניך'.
(בבא בתרא י ע"א).
בעקבות כך, נפסק להלכה בשולחן ערוך:
טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפלה שנאמר אני בצדק אחזה פניך: (יורה דעה, רמ"ט, יד)
הסבר אפשרי לקשר בין תפילה וברכה לצדקה, מובא בשם האר"י ותלמידיו :
" קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת, מפרשת העקידה ואילך, צריך שיקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך. ויכוין לאהוב כל א' מבני ישראל כנפשו, כי עי"ז תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל, ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי ".
כאשר האדם עומד להתפלל כפרט בפני עצמו, התפילה שלו כביכול לא עולה למעלה. על פי האר"י והמדרשים שלמדנו, האדם צריך לתקן את מעשיו, ולהיות חלק מכלל עם ישראל ע"י כוונתו ומעשיו. כאשר אדם מתפלל כשהוא אוהב את כל האדם תפילתו יכולה לשאת פרי (להתקבל).