פסחים קי"ד ע"א: בית הלל ובת קול

פסחים, דף קי"ד עמוד א'

רקע לסוגיא:

סוגייתנו הינה סוגייא המתעוררת סביב העיסוק במשנה ב' בפרק עשירי, כלל הפרק עוסק בהלכות ליל הסדר עצמו, כאשר המשנה שלנו מדברת על הקידוש, שבה ישנה מחלוקת בין בית הילל לבית שמאי על מה מברכים קודם בקידוש- על היום או על היין. במחלוקת זו אומרת הגמרא שנפסקה הלכה כדעת בית הילל ועל אמירה זו מתעוררת הגמרא בשאלה- מדוע צריך לומר שהלכה כבית הילל והרי אנו כבר יודעים שיצאה בת קול שהלכה כבית הילל בכלל התחומים? ועל כך נותנת הגמרא שתי תשובות המציגות נקודות מוצא שונות כלפי מקומה של בת הקול בעולם ההלכתי.

מקורות:

הסוגייא בגמרא- פסחים, דף קי"ד עמוד א':

משנה - מזגו לו כוס ראשון ב''ש אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין וב''ה אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום:

גמ' ת''ר דברים שבין ב''ש וב''ה בסעודה ב''ש אומרים מברך על היום ואח''כ מברך על היין מפני שהיום גורם ליין שיבא וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא וב''ה אומרים מברך על היין ואח''כ מברך על היום מפני שהיין גורם לקידוש שתאמר דבר אחר ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והילכתא כדברי ב''ה מאי ד''א וכ''ת התם תרתי והכא חדא הכא נמי תרתי נינהו תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והלכה כדברי ב''ה פשיטא דהא נפיק בת קול איבעית אימא קודם בת קול ואי בעית אימא לאחר בת קול ורבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול:

שאלות לעיון:

1.      כמי נפסקה ההלכה, ובעצם מהו הסדר שנפסק להלכה?

2.      מהם שני התירוצים שניתנים לקושייא על נצרכות המימרא ש"הלכה כדברי ב"ה", וכיצד כל תירוץ מתייחס בעצם למעמדה של בת הקול לעומת המימרא הנ"ל?

רשב"ם על אתר:

"ור' יהושע היא"-. בב''מ בפרק הזהב גבי תנור שחתכו חוליות עמד ר' יהושע ואמר אין (משתמשין) בבת קול והלכך לדידיה הוצרך לומר בזו הילכתא כב''ה שבשאר מחלוקת דב''ש וב''ה שלא הוקבע בפירוש הלכה כב''ה ס''ל שהרוצה לעשות כדברי ב''ש עושה וכדברי ב''ה עושה כדתניא באלו טריפות (דף מד.) ומוקמינן לה אליבא דר' יהושע

תוספות על אתר:

"דאמר אין משגיחים בבת קול"-. ואם תאמר מאי שנא דקי''ל כבת קול דב''ה ולא קי''ל כבת קול דרבי אליעזר וי''ל דהכא ב''ה הוו רובא אלא דב''ש מחדדי טפי אבל התם דבת קול היה כנגד רבים לא קי''ל הכי ובת קול לא יצתה אלא לכבודו כדקאמרינן התם מן השמים יוכיחו

וא''ת א''כ היכי קאמר רבי יהושע היא הא רבי יהושע קאי אבת קול דר''א וי''ל מדקאמר אין משגיחין בבת קול משום דלא (מן השמים) היא משמע דבכל דוכתא לית לן למיזל בתר בת קול

תוספות עירובין דף ו' עמוד ב':

"כאן לאחר בת קול". ואם תאמר מאי שנא דלא קיימא לן כבת קול דרבי אליעזר דהזהב (ב''מ ד' נט:) ויש לומר דהתם לא יצאה אלא לכבודו כדמוכח התם ועוד דהתם היתה כנגד רבים והתורה אמרה אחרי רבים להטות אבל הכא אדרבה בית הלל הוו רובא ולא הוצרכו בת קול אלא משום דבית שמאי הוו חריפי טפי ואם תאמר אם כן מאי קאמר ר' יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול הלא לא אמר רבי יהושע אלא אבת קול דר''א וי''ל דלא בשמים היא משמע דאין להשגיח כלל בשום בת קול: (תוספות)

שאלות לעיון:

1.      הרשב"ם ו"התוספותים" מציגים צורות התייחסות שונות ליחסי בת קול מול ההכרעה האנושית, ובעצם צורות התייחסות אל ההתערבות של השמיים בעסקי העולם הזה. מהן?

2.      לאיזו צורת התייחסות שייכים דבריו של ר' יהושע?

תורף החידוש הלמדני- המסר המרכזי:

עיקר הדברים העולה מלימוד הסוגייא והראשונים הנ"ל הינו שישנם שלוש צורות התייחסות שונות להתערבות השמיים בנעשה בעולמנו- הצורה הראשונה אותה מציג התוס' בעירובין בתחילתו (לפני המילה "ועוד") וכן פשט האיבעית אימא הראשונה בגמרא, והיא שיש להתבטל כלפי הבת קול, כלפי דברי השמים (מלבד ממקרים יוצאי דופן כתנורו של עכנאי), הצורה השנייה אותה מציג התוספות בעירובין בהמשך דבריו וכן התוספות בפסחים שיש להישמע לבת קול, למסר הנשלח מן השמיים רק כאשר הוא איננו סותר את ההלכה הברורה, כלומר רק במקום שבו יש ספק בין החכמים- במקום זה המסר מתקבל אך אין לבת קול יכולת לגבור ולבטל הלכה פסוקה, היא מתקבלת במסגרת הגבולות ההלכתיים- אנושיים. צורת היחס השלישית היא צורת היחס ,המובאת בתוספות ורשב"ם על פסחים והיא בעצם גישת ר' יהושע, שאין משגיחין כלל בבת קול, דהיינו ברגע שהתורה ניתנה לבני האדם אין רשות לשמים להתערב בנעשה בעולמנו. (ייחודו של סוגייא זו על פני הסוגייא המרכזית בנושא- תנורו של עכנאי הוא בהיותה מציגה עוד פנים שונים ליחס לבת קול)

אם כן, תורף החידוש הינו הראייה של שלוש גישות כלפי הנסתר, כלפי המימד שמעבר כאשר הוא מגיע לעולם שלנו- קבלתו המלאה והתבטלות כלפיו, קבלתו במסגרת האנושית הקיימת, דחייתו.

מהלך הפנמתי:

תהליך ההפנמה:

בעת לימוד הסוגייא, חשוב לעשות מהלך הפנמתי בכדי שהתלמידים "יעכלו" את הסוגיא בצורה טובה. ההפנמה תעשה בשלושה שלבים, השלב הראשון יעשה לפני לימוד הסוגייא עצמה, והשלב השני והשלישי לאחר הלימוד.

שלב א'- לפני השיעור יערך סבב קצר בכיתה בו כל תלמיד יצטרך לבחור ביטוי אחד שעימו הוא יותר מזדהה-"יצירת האדם" או "גילוי משמים", ולומר אותה לכיתה.

שלב ב'- לאחר לימוד הסוגייא בכיתה, יחולקו דפים עפרונות וצבעים והמטלה לתלמידים תהיה לבחור את אחת הגישות שראינו בסוגייא ולצייר אותה. לקראת סוף השיעור המורה יעצור את התלמידים וכמה תלמידים יציגו את ציוריהם ויסבירו איזו גישה בחרו ומדוע ציירו אותה כך או אחרת.

שלב ג'- בסוף השיעור יוטל על כל תלמיד לבחור שוב את הביטוי שעימו הוא יותר מזדהה- "יצירת האדם" או "גילוי משמים" [תשובה של "גם וגם" מתקבלת]. כאשר כל אחד יציין האם הוא שינה את עמדתו או את יחסו לביטויים אלו מהדיון שנערך בתחילת השיעור ואם כן מדוע?

תכלית ההפנמה:

תכליתה של צורת הפנמה בציור היא ליצור עיבוד מחשבתי של הגישות השונות ובכך ליצור חיבור לגישות אלו. מטרת הציור היא ליצור עולם דמיוני סביב גישה מסוימת, הצורך לצייר יעורר אצל התלמיד את ההקשרים הנלווים ואת הקונוטציות הנלוות לגישה אותה הוא בחר לצייר ובעצם תבסס אותה יותר בנפשו של התלמיד.

תכליתה של משימת המסגרת (בחירת הביטוי המועדף) הינו ראשית לעורר לפני תחילת השיעור את תודעת התלמיד לנקודת קונפליקט זו, ושנית לתת לתלמידים יכולת לשים לב להשפעת הסוגייא עליהם- ושינוי נקודת ההתייחסות לשני הקטבים במהלך לימודה.

להרחבה:

1.      תלמוד בבלי, בבא מציעא, דף נ"ט עמוד ב' (תנורו של עכנאי):

"תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח ... אמת המים יוכיחו... כותלי בית המדרש יוכיחו... אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר''א שהלכה כמותו בכ''מ עמד רבי יהושע על רגליו ואמר (דברים ל,יב) לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג,ב) אחרי רבים להטות"

2.      רמב"ם ,משנה תורה, הלכות יסודי תורה,פרק ט' הלכה א':

"דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו... ונאמר לא בשמים היא. הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה. או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו. הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה."

3.      הקדמה הרב ראובן מרגליות לספר "שו"ת מן השמים"

4.      "לא בשמים היא", יהודה איזנברג, אתר דעת