הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהשינוי ממנהג המקום שמחמיר מעבר להלכה
המשנה
המשנה הראשונה בפרק "מקום שנהגו" עוסקת ביחס למנהג המקום. בפתיחת המשנה הנושא הוא עשיית מלאכה בערב פסח עד חצות. המשנה תולה את הדין במנהג המקום: "מקום שנהגו לעשות מלאכה... עושין, מקום שנהגו שלא לעשות- אין עושין". לאחר מכן המשנה עוברת לדון באדם שמגיע ממקום אחד לאחר בערב פסח, והיא פוסקת שדינו לקיים את חומרות המקום שיצא משם, ואת חומרות המקום שבא לשם.
סוגיית הגמרא
בסוגיית הגמ' מובאים סיפורים, שבהם מובאות כמה דעות לגבי היחס למנהגים שאינם לפי ההלכה (מחמירים ממנה):
א. ר' יוחנן שאומר לבני ביישן לשמור על מנהג אבותיהם אפילו שהוא מחמיר מהחיוב ההלכתי הבסיסי.
ב. רב יוסף, שאומר לנהוג בפני בני חוזאי בשונה ממנהגם (כנראה כדי ללמדם שמנהגם טעות).
ג. אביי, שמקשה על רב יוסף.
ד. רב חסדא- שמעמיד את העניין של שמירת המנהג דווקא בכותים.
ה. בני רבן גמליאל שנהגו שלא כמנהג המקום (שהיה חמור מההלכה), אבל בצניעות.
מסקנת הסוגיה נראית כדברי רב חסדא, שבעיקרון מותר לנהוג בשונה ממנהג מקום חמור, אלא אם כן זה עלול לגרור את אנשי המקום לאיסורים אחרים (אם הם כותים או דומים לכותים).
ירושלמי
בירושלמי מופיעה דעה נוספת: ר"א בשם ר' אבון, שתולה את היתר ההוראה בשונה מהמנהג בשאלה האם המנהג נעשה מתוך טעות (-מותר להורות כנגדו), או שהוא נעשה מתוך מודעות לכך שהוא החמרה (-אסור להורות כנגדו).
ראשונים
בשאלת חיובם של בנים במנהג אבותיהם יש כיוונים שונים. לפי השולחן ערוך, מנהג רבים חלה על בניהם אפילו אם לא הסכימו עליו באופן רשמי וכללי. לפי הראב"ד, אם האבות החמירו על עצמם בלבד, או שהחמירו בלי ביסוס באיסור קיים- אפשר להתיר לבניהם את המנהג. נקודה נוספת, שאליה מתייחסים הראשונים, היא האם אפשר להתיר את מנהג האבות על ידי התרת נדרים לבנים?
בשאלת אופן התרת מנהג טעות יש שתי דעות מרכזיות בראשונים (שקשורות בקריאת סוגייתנו, סוגיית הירושלמי, וסוגיה מקבילה בחולין ו:):
א. אם בני המקום נהגו את מנהגם מתוך טעות- הם יכולים להפסיק את מנהגם גם ללא התרת נדרים. לעומת זאת, אם ידעו שהם מחמירים- הם צריכים התרת נדרים כדי לשנות את מנהגם.
ב. אפילו אם נהגו את מנהגם בטעות- הם צריכים התרת נדרים. אם הם ידעו שהם מחמירים על עצמם- אין מתירים להם את המנהג בשום אופן.
על פי חוברת המקורות לבגרות
שאלות לעיון:
שאלות מרכזיות
א. מדוע המשנה נותנת מרחב למנהגים שונים?
ב. מה משמעות מנהג המקום?
ג. מתי בנים מחוייבים במנהג אבותיהם? מה היחס בין הקבלה של המנהג כחומרה אישית לבין החיוב של הדורות הבאים?
ד. מתי מנהג יכול להיות מוגדר כטעות ומדוע? האם גם במקרה כזה יהיה למנהג תוקף?
ה. אילו מנהגים אפשר להתיר ובאיזה אופן? (האם צריך התרת נדרים? האם פשוט מלמדים את בני המקום שאין חובה לנהוג כמנהגם?)
שאלות משנה (ראליה)
מי היו בני ביישן (איפה זה)? מה היה מיוחד במשפחתו של רבן גמליאל, והאם שלושת בני רבן גמליאל בסוגיה הם בניו של אותו רבן גמליאל?
ניתן לראות שגם בגמרא וגם בראשונים קיימות דעות שונות ביחס למנהג מקום של חומרה. הדעות האלו משליכות לפסיקות הלכתיות בתחומים שונים: רמת החיוב של בנים במנהג אבותם, האפשרות להתיר מנהגים, ובכלל ההוראה לאנשים לנהוג בשונה ממנהגם.
א. עיון בשאלות: מדוע מנהגים של אבותינו מחייבים אותנו? מה טוב במסורת, ובחובה לקבל דברים (שלפעמים הם אפילו לא ההלכה עצמה) מהדורות הקודמים? האם עדיף שכל אדם יבחר את מנהגיו לפי דעתו והרגשתו?
ב. הזמנת תלמידי הכיתה לספר על מנהג מיוחד בביתם.
ג. שאלת תלמידי הכיתה איך האם יצא להם להתפלל בבית כנסת שהנוסח שלו שונה משלהם, ואיך הם הרגישו?
ד. איך היית מתייחס לאנשים אחרים שנוהגים במנהג שנראה לך חמור מההלכה הבסיסית?
ה. שאלת התלמידים- איך ירגישו אם יתברר להם שחומרה שהם נוהגים אינה חובה (למשל בהקשר של פסח- קטניות, שרויה ועוד)- האם הם ישמחו וירצו להפסיק עם המנהג, האם הם ירצו להמשיך בו למרות שהוא לא ממש חובה?
ו. משימת כתיבה - 'כתוב מכתב לסבא רבה רבה שהתחיל במנהג שאני נוהג היום' (בין אם מדובר במנהג ספציפי של המשפחה או העדה, או בהלכה שמקובל שמקורה במנהג ולא בחיוב'. ניתן גם להציע משימה מורכבת יותר – 'כתוב מכתב בשמו של סבא רבה רבה שהתחיל במנהג שאנו נוהגים היום'. בכיתות בהן הדבר מתאים, אפשר לחלק את הכיתה לזוגות, כשכל אחד מקבל על עצמו תפקיד – בן דורנו הכותב מכתב לסבא רבה, והסבא רבה הכותב לו מכתב בחזרה.
להיזהר שהנושא לא יביא לוויכוחים אישיים ופוגעניים בין תלמידי הכיתה, במקומות בהם יש מתחים על רקע עדתי.
מנהג מקום שמקל (תשובת הריב"ש- שו"ת הריב"ש, סימן רנו).
שיתוף
הדפסה
ייצוא