פסחים קט"ז ע"א: מצוות מגיד

מצוות "מגיד" - פסחים קטז ע"א

כידוע מצווה מהתורה לספר ביציאת מצרים. סיפור יציאת מצרים הינו סיפור חשוב המסמל את לידתנו כעם ואת הברית שיש לנו עם הקב"ה שבחר בנו מכל העמים. אנו נוהגים לציין את יציאת מצרים מידי יום בקריאת שמע, בקידוש בשבת ובליל הסדר.

בלימוד זה נתמקד בליל הסדר עצמו ובדרך השונה להזכיר את יציאת מצרים ביום הזה. נראה כמה דעות שונות של חכמים וכמה זוויות שונות של הסתכלות על הצורה, המתודה דרכה יש לזכור את יציאת מצרים בליל הסדר ולהבין למעשה את ההיגיון הפנימי של "מגיד". לכיתות נמוכות שאין להם רקע נרחב אפשר לפתוח ברקע וספר על מצוות מגיד כדי ליצור קרקע להמשך השיעור. 

שאלה ראשונית(שאנו מפנים אל התלמידים והם עונים בכתב או בע"פ) שאיתה אנו פותחים את השיעור היא 

מהי מטרת "המגיד"? ואיך ניתן ליישם אותה?

לתשומת לב: יש ליצור אוירה רצינית טרם המטלה ולאחר מכן לתת להם שתי דקות כדי לכתוב תשובה ואח"כ לתת להם לשתף את חבריהם לכיתה ורצוי לרשום את הדברים על הלוח. עיקר מטרת השיעור היא ההתכוננות הפנימית של התלמידים ל"מגיד" ויישומה, עצם שאילת השאלות מעמידה אותם במקום שהם מתבוננים במצווה ומנסים להבין את ההיגיון שלה. במסגרת השיעור יש "לעודד" את התלמידים להביא דוגמאות מעשיות שהם מכירים מליל הסדר שלהם. כמובן שיש לשקף את דברי התלמידים ולכתוב אותם באופן מדיוק כל תשובה לכשעצמה.

1.    יישום ותיאור המצווה

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכות א-ה

א. מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן, שנאמר: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" (שמות יג, ג) כמו שנאמר: "זכור את יום השבת" (שמות כ, ז). ומנין שבליל חמשה עשר? תלמוד לומר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג, ח) – בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן; אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו – הרי זה משובח.

ב. מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו, שנאמר: "והגדת לבנך" (שמות יג, ח). לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד? אם היה קטן או טיפש, אומר לו: בְּנִי, כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים, ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם, מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו. הכל לפי דעתו של בן.

ג. וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו: 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'? עד שישיב להם ויאמר להם: כך וכך אירע, וכך וכך היה. וכיצד מְשַׁנֶּה? מחלק להם קליות ואגוזים, ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו, וחוטפין מצה זה מיד זה, וכיוצא בדברים האלו. אין לו בן – אשתו שואלתו, אין לו אשה – שואלין זה את זה 'מה נשתנה הלילה הזה', ואפילו היו כולם חכמים. היה לבדו – שואל לעצמו 'מה נשתנה הלילה הזה'.

ד. וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח. כיצד? מתחיל ומספר שבתחילה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים וטועין אחר ההבל ורודפין אחר עבודה זרה, ומסיים בדת האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מן התועים וקרבנו לייחודו. וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו, ומסיים בנסים ונפלאות שנעשו לנו ובחירותנו. והוא שידרוש מ"ארמי אובד אבי" עד שיגמור כל הפרשה [דברים כו, ה-ט]. וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו – הרי זה משובח.

ה. כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בליל חמשה עשר, לא יצא ידי חובתו; ואלו הן: פסח מצה ומרור. פסח – על שם שפסח המקום ברוך הוא על בתי אבותינו במצרים, שנאמר: "ואמרתם זבח פסח הוא לה' " (שמות יב, כז); מרורים – על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים; מצה – על שם שנגאלו. ודברים האלו כולן הן הנקראין הגדה

• מדוע הרמב"ם משתמש בלשונות שונים (לספר, להודיע, לומר, להגיד) ?
• מה הכוונה של הרמב"ם בכל אחד מן הלשונות? 
• מלבד סגנונות שונים של שיחה הרמב"ם מציין עוד מתודות ל"מגיד". מהן המתודות? ולשם מה לדעתכם הם נצרכות?

החידוש הלמדני – יש לחדד את ההבנה בתוך הרמב"ם ולתת לתלמידים לפרש ולהבין שכל פעם שהרמב"ם כותב בלשון מסוימת הוא מתכוון למשהו ספציפי ולנסות להבין מתוך ההקשר למה בדיוק הרמב"ם התכוון בכל מטבע לשון.

בשלב זה רצוי וניתן לעשות טבלה על הלוח ובה מטבעות הלשון השונות של הרמב"ם: לספר, להודיע, להגיד, לשנות, להתחיל בגנות ולסיים בשבח ולומר. ולתת לתלמידים, שכבר טעונים בדרכי יישום משל עצמם לפרש ולהסביר כל אחת מהדרכים הללו, כך הם מחברים את תוכן השאלה המנחה לדיוקים בלשון הרמב"ם.

דגש: מכיוון שהתלמידים מגיעים עם עולם הדימויים המופשט שלהם, יש לגרום לתלמידים לדבר בשפה פרקטית לדוג' לספר – האם הכוונה לסבא שמספר סיפור לילדיו? לפסטיבל מספרי סיפורים? סיפור של החברה'? צ'יזבאט? וכו' לשנות – את מה לשנות ואיך? להדליק נרות ריחניים? לעמוד על הראש? לשנות מקום ישיבה? לדבר בלשון נקבה? וכו'.

יישום על ידי מעשה

הרב יעקב בצלאל ז'ולטי, משנת יעב"ץ, אורח חיים סימן יח, ד, עמ' נג

נראה דאע״פ ששתיית ד׳ כוסות ואכילת מרור בזמן הזה הם מצוות מדרבנן, היינו שהחיוב בהן הוא רק מדרבנן, אבל מקיימין בהן מצות עשה מן התורה והיא מצות סיפור יציאת מצרים שהרי כשאוכלין מרור על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים ושותין ד' כוסות כנגד ארבע לשונות של גאולה, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, כדאיתא בירושלמי פסחים פ"י ה״א, אם כן זה גופיה הוי קיום מצות סיפור יציאת מצרים, והיינו שמצות סיפור הוא לא רק בפה באמירת ההגדה, אלא גם במעשה...

ובזה יהא ניחא הא דתמה המנחת חינוך מצוה כ"א על הרמב״ם שכתב בפרק ז מהלכות חמץ ומצה הלכה א: "מצות עשה לספר ביציאת מצרים בליל פסח". והלא בכל לילה יש מצווה להזכיר יציאת מצרים, כמו שכתב הרמב"ם בפרק א מהלכות קריאת שמע הלכה ג, אם כן מאי היא המצוה המיוחדת בליל פסח? ונראה דבכל לילה המצווה היא להזכיר יציאת מצרים בפה, אבל בליל פסח מצות סיפור הוא גם במעשה, והיינו שכל הלכות הסדר, אכילת מצה ומרור, ושתיית ד' כוסות והסיבה דרך חירות, הכל הוא קיום מצות סיפור יציאת מצרים.

·         איזה חידוש מחדש הרב יעקב בצלאל ז'ולטי ביחס למגיד?

·         באיזה אופן יש לקיים את "מגיד" לאור חידוש זה? ובמה זה שונה ממה שהבנו עד כה ברמב"ם?

לתשומת לב: כאן יש להוסיף עוד טור לטבלה תחת הכותרת "מעשה" ולתת לתלמידים להבין מהו הגדר של מעשה ולמשוך אותם לענות על השאלה: למה זה נחוץ?

2.    מטרת המצווה

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב מוולוז'ין, הגדה של פסח-אמרי שפר, "מצה זו שאנו אוכלים", עמ' 36

ראוי לדעת דעיקר תכלית סיפור יציאת מצרים בליל פסח, וזכירת יציאת מצרים בכל יום, הוא ענין אחד. והרי זה כמו שאדם מספר לבנו מעשה שתכליתה מביאה לידי מוסר. והרי לא יבלה בכל יום זמן גדול לספר בכל יום המעשה בשלמות. על כן, לאחר שסיפר בטוב טעם באריכות פעם אחד, אחר כך בכל יום מזכיר רק קוטב [=עיקר] הענין אשר ירה עליו מטרת כוונתו. אכן בזמן שנה שלמה, חוזר ומספר המעשה למען יחדש בלבבו התפעלות הקוטב. כך ציווה הקב"ה לספר בליל פסח ולהגיע לקוטב הענין אשר עליו מטרת הרצון, ואחר כך די לנו לזכור בכל יום יציאת מצרים. אכן מה היא המטרה. כבר ביארנו שהמטרה היא לדעת שהקב"ה הוא משגיח על כל מעשינו ועל כל צרכינו... ומסיפור יציאת מצרים יתבאר לנו עוצם כח ההשגחה העליונה. 

·         מדוע חשוב לזכור את יציאת מצרים?

·         מהי לדעתכם הכוונה במילים "יחדש בלבבו התפעלות הקוטב"?

·         באיזה דרכים, לאור מה שלמדנו,  ניתן להגיע למטרה זאת בליל הסדר?

עיבוד וסיכום – מהלך הפנמתי:

שאלת סיכום: לאחר מה שלמדנו, מהי מטרת מצוות מגיד?

לאחר שנאסוף את התשובות השונות מהתלמידים, נשאל - מה תעשה שונה השנה בליל הסדר במסגרת ה"מגיד"?

לתשומת לב: בשאלת הסיכום המטרה היא לאסוף אל כל מה שנלמד בשיעור. לפני ששואלים את השאלה שגם היא בכתב ולאחריה התלמידים משתפים יש לסקור את הנושאים שדיברנו עליהם בשיעור, את הלשונות השונים של הרמב"ם ואת מימד "המעשה" של ר' יעקב בצלאל ואת חידוש הלב של נפתלי ברלין ולעבד זאת עם התלמידים ולראות מה נכנס להם פנימה ומה הם ייקחו איתם ברמה הפרקטית הביתה לליל הסדר. כמובן שיש לזכור שהתלמידים אינם המצווים לספר לבניהם את מצוות סיפור יציאת מצרים אלא הוריהם... מומלץ ללמוד את הסוגיה במסגרת של לימוד הורים וילדים לפני חג הפסח.

הרחבות:

עוד מקורות לעניין חשיבות המעשה בסיפור יציאת מצרים.

הרב ירוחם ממיר, דעת חכמה ומוסר, חלק א מאמר לח

יסוד גדול הוא שהחכמה אינה לשונו של הגוף. הגוף אינו מבין שום חכמה, ואליו צריך לדבר בשפה אחרת לגמרי והיא המעשה.

במקום אחר ביארנו שכל יסוד יציאת מצרים והיוצא ממנה הוא מה שאמרו במשנה (פסחים קט"ז ע"ב) "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", שתכלית יציאת מצרים הוא שהאדם עצמו ייעשה מיוצאי מצרים.

ולכאורה איך באים לידי דרגה זו ? האדם ידמה בליבו שמשיגים זאת ע"י התבוננות ומחשבה, ע"י לימוד בספרי מחקר, והתבוננות ב"ואילו לא הוציא אותנו משם", ועל ידי מחשבות אלו האדם משכיל ומחכים עד שהוא מרגיש את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ...אך באמת...כל מיני התבוננות וחכמה – שבלי ספק שהנן מעלות עליונות...לא יוכלו בשום אופן להכות שורשים בנפש וליצור יצירה ובריאה חדשה. סוד זה הוא אך ורק במעשה המצוות. ואמרו חז"ל: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". ואמר בעל ההגדה שזה יושג רק ע"י "מעשה המצוות" – "כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו: פסח, מצה ומרור" (פסחים קט"ז ע"א).

ספר החינוך, מצוה כא

מצות סיפור יציאת מצרים... ואין מן התימה אם באו לנו מצוות רבות על זה, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו. ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותינו ובתפילותינו 'זכר ליציאת מצרים', לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם, וכי יש אלוה קדמון חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות אל היש שהם עליו, ובידו לשנותם אל היש שיחפוץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים ששינה טבעי העולם בשבילנו, ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים. הלא זה משתק כל כופר בחידוש העולם, ומקיים האמונה בידיעת השם יתברך, וכי השגחתו ויכולתו בכללים ובפרטים כולם.

דומה לדיוק וללימוד שעישנו לגבי "המעשה" של ר' יעקב בצלאל, ניתן גם כאן לנסות ולרחיב עם התלמידים את מושג: "יכניס בו אמונה".

חשוקי חמד פסחים דף קטז עמוד א

יש לחקור מה הוא המצוה של והגדת לבנך, האם המצוה על האב לספר, או האם המצוה שהבן ישמע את סיפור יציאת מצרים, ומסתבר דעיקר המצוה שהבן ישמע ויכנס בו אמונה.