התבוננות והקשבה למהלך הגמרא בתחילת פרק עשירי
בס"ד
פסחים פרק י' דפים צ"ט:- ק"א:
פרקינו ,המתעתד לדון בסידורו של ליל הסדר, מתחיל בחובת "סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך",ומיד ממשיך בחובות הסדר (הסבה,4 כוסות וכו').
מצפים אנו כי את מירב תשומת הלב יתפוס עיקרו של ערב ,ואולם 1/3 הראשון של הפרק עוסק למרבה הפלא ב"בריחה" מעיסוק זה,ופונה לעסוק בקידוש השבת ובקדושתה.
ועל דא נקשה – וכי לא היה לה לגמרא לעסוק בכך במקומו ,קרי- מסכת שבת או ביצה ? מדוע מצאו חכמינו מקום ל"התקדש בקדושת השבת" דווקא "על חשבון" 1/3 מהפרק העוסק ב'סדר ליל הפסח' ?
הנושאים בהם עסוקה הגמרא בתחילת הפרק ב"הכרת" קדושת השבת (הטבעית) ומעשיה: |
המקבילה ב"חג הפסח" - בניית "קדושה ישראלית"- ממנו אליך !
|
"הכנה לקדושה"(הפסקת אכילה מהמנחה) מח' ר' יהודה ור' יוסי
|
ביטול החמץ לקראת 'קבלת' מצה |
כניסה לקדושת הזמן,קדושה טבעית (שבת) מח' ר"י ור"י בהפסקת ארוחה לשם קידוש |
לכו"ע מחייבת בניית קדושת הפסח עצירה והתבוננות לקראת בנייה ייחודית
|
ליקרא דשבת – סדר "בניית" שלחן שבת יצירת אווירת שבת סביב השלחן |
סדר "בניית" שלחן הסדר, ויצירת אווירה הבאת דברים לכבוד ה"סדר"
|
קידוש במקום סעודה –'משקל' אמירה ומעשה בחיבור לקדושה (יחס ומחוייבות) |
יחס ה"הגדה" מול חובות האכילה גאולה רוחנית מול גאולה פיזית ולאומית
|
מעשים המשפיעים על תחושת הקודש – אכילה 'סעודת משהו', לאור הנר – החיצוניות משפיעה על הפנימיות
|
חייב אדם להראות עצמו כאילו הוא יצא ממצריים |
הגמרא עסוקה בליצור קדושה מיוחדת של פסח, קדושת עם המבקש את אלוקיו.
לשם כך הגמרא נדרשת לקדושה קיימת- השבת,קדושה טבעית ומעוגנת בבריאה.
אל קדושה זו מתחברים ישראל בהכנה של קודש ,באמירה של קודש ,בעשייה של קודש, במעשים המשפיעים על תחושת הקודש.
מתוך חשיפה למורכבות הקודש הקיימת ניתן יהיה "לבנות קדושה" ייחודית, קדושת ישראל המבקש את אלוקיו.