פסחים צ"ט ע"ב: מקדושת שבת לקדושת פסחים

בס"ד

 פסחים פרק י' דפים צ"ט:- ק"א:

פרקינו ,המתעתד לדון בסידורו של ליל הסדר, מתחיל בחובת "סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך",ומיד ממשיך בחובות הסדר (הסבה,4 כוסות וכו').

מצפים אנו כי את מירב תשומת הלב יתפוס עיקרו של ערב ,ואולם 1/3 הראשון של הפרק עוסק למרבה הפלא ב"בריחה" מעיסוק זה,ופונה לעסוק בקידוש השבת ובקדושתה.

ועל דא נקשה – וכי לא היה לה לגמרא לעסוק בכך במקומו ,קרי- מסכת שבת או ביצה ? מדוע מצאו חכמינו מקום ל"התקדש בקדושת השבת" דווקא "על חשבון" 1/3 מהפרק העוסק ב'סדר ליל הפסח' ?

הגמרא עסוקה בליצור קדושה מיוחדת של פסח, קדושת עם המבקש את אלוקיו.

לשם כך הגמרא נדרשת לקדושה קיימת- השבת,קדושה טבעית ומעוגנת בבריאה.

אל קדושה זו מתחברים ישראל בהכנה של קודש ,באמירה של קודש ,בעשייה של קודש, במעשים המשפיעים על תחושת הקודש.

מתוך חשיפה למורכבות הקודש הקיימת ניתן יהיה "לבנות קדושה" ייחודית, קדושת ישראל המבקש את אלוקיו.