רקע של תורה שבכתב – מגמות בפרשיות התורה, ומצע לעולמם של חכמים במשנה ובגמרא
פתח בספר שמות פרק י"ג פס' ד'–ח'-
1) מהן מצוות החג לדורות עפ"י הפסוקים? (קרבן,מצות,חמץ,שבעה ימים חג,והגדת – הכל 'לעתיד')
2) מהי מטרת החגיגה לפי הכתוב ?("בעבור זה" - 1.בזכות-דבר היסטורי(זכרון)
לי – חוויה אישית
עשה –ולא 'הוציא' – תהליך ולא חוויה חד פעמית
2.למען – קיום מצוות
3. 'בעבור זה'
3) איזה אופי לובש החג לדורות עפ"י מצוות התורה כאן? – לשון יחיד – התכנסות משפחתית, פנימה,דגשים לאומיים היסטוריים,זכרון נפלאות ה' (חג זיכרון , חג סיפור נפלאות ה').
פתח בספר דברים פרק ט"ז, פס' א'-ח' –
1) המונח "ה' אלוקיך" מופיע 7 פעמים בפרשייה (מילת מפתח) – מה משמעות מונח זה ? (ה' שהוא מלכך)
2) מה באה הדגשה זו ללמד ? (משמעות החג היא המלכת ה' הפרטית של עם ישראל, הקשר המחויב בין העם ומלכו מתחיל מיצי"מ)
3) חז"ל אומרים כי "המקום גורם" (כלומר:המקום יוצר אווירה אחרת,גורם להתנהגות אחרת,יוצר תהליך רוחני ) – הוכח את הדברים מפסוקי הפרשייה ! (בית המקדש,שאור לא יימצא בכל גבלך, את הקרבן יש לעשות ב"מקום אשר יבחר")
4) לדעתך - איזה תהליך מנסה התורה ליצור באדם בהדגשת ה"מקום" המיוחד לעשיית הפסח ? (האדם יוצא ממקומו הפרטי, כדי להמליך את המלך יש ללכת אל מקומו של המלך, 'שעריך' הינו מקום פחות 'ממלכתי', המלכה בקהל עם)
5) איזה אופי לובש החג לפי פרשייה זו ? (חג קבלת/המשכת מלכות ה' עלינו, מלכות ה' מהעבר אל ההווה.)
[כל ישראל בין החומות , מראה של עצמה וציבוריות.
אופי חג ציבורי, אין משפחתיות , אין התכנסות בבית.
מצוה לאומית – חיבור בין ישראל, המלכת ה', הכל סביב הקרבן.
כל ימי חייך – אירוע מכונן לכל השנה ]
אתה נוגס כרגע באומצת כבש הפסח, רבבות אלפי ישראל סביבך אוכלים כמוך את הקרבן המיוחד לאחר שעשו דרך ארוכה להגיע עד הנה, ולאחר שהיטהרו לקראת היום הגדול –
שתף אותנו במאורעות היום שעברת , בתחושות שעולות בלבך כעת,ובמעט ממחשבותיך על ערב זה!
איסור החמץ בא בשתי הפרשיות בקשירה לאכילת מצה -
1) מדוע נתחייבנו באכילת מצה ? (זכר לאכילת אבותינו,זכר למהירות היציאה)
2) מדוע מוצמד אליו איסור חמץ ? (היעזר בפרק י"ב ,ל"ט) (התורה מדגישה "כי לא חמץ"- החמץ מביע היפך רעיון המצה !)
מה יש בו בחמץ שהפוך הוא למצה ? מדוע דווקא בפסח 'הופכים' אנו את היוצרות ?אם חמץ אינו דבר טוב שמא יאסור אותו אדם על עצמו בכל ימות השנה ?!
1) עיין ויקרא ב',י"א – מהם שני הדברים הנאסרים להקריב על גבי המזבח ? (שאור ודבש)
2) עיין ויקרא ז',י"א-י"ג ,ובפרק כ"ג, ט"ו-י"ז – איזו סתירה עולה משני קרבנות אילו בהשוואה לאיסורי ההקרבה שבשאלה 1) ? (בשתי הלחם ובקרבן תודה כלולות חלות חמץ?!)
3) מה גורם לחמץ להיות אסור בדרך כלל ? (מסמל את הגאוה – מעט חומר,הרבה נפיחות)
4) מה גרם לשינוי במעמדו של החמץ (מאיסור הקרבה למותר) בשני הקרבנות הנ"ל ? (מהות – קרבן תודה היא אמירה כי אין לי משלי כלום, וזמן- שתי הלחם מוקרב בשבועות ,לאחר 49 יום של התעלות, חג קבלת התורה)
שלושת הפרקים הראשונים של המסכת עוסקים באיסור החמץ, ורק בפרק העשירי מתפנה המשנה לעסוק במצה – חווה דעתך - מהן הסיבות ליחס זה (כמות הפרקים,ומיקום הנושאים) ? ( החמץ נדוש יותר ולכן יש צורך במאמץ רב להוציאו מחיינו -העיסוק בסילוק הרע הבא בטבעיות קודם לעשיית טוב, גם המצה נעשית מחומרים מהם נעשה החמץ- הוצאת הטוב נגררת לא מעט מבירור הרע, החמץ לא ניכר בחסרונו ולכן מצריך בירור יסודי – יצה"ר אינו ניכר ולעיתים נראה כטוב)
בחיינו נתקלים אנו לא פעם בהתנגשות בין 'חמץ' ובין 'מצה' ,פעם בוחרים אנו ב'חמץ' ופעם ב'מצה' – חשוב על אירוע בו היית שותף ובו היו 'חמץ' ו'מצה' – במה בחרת ? מה גרם לך שלא לבחור ב'צד השני' ? האם בכל מצב היית בוחר כך ? מתי היית בוחר אחרת ? מדוע ?