פסחים קי"ט ע"ב: אפיקומן

 

סוגיית אפיקומן ,מסכת פסחים, קיט: -קכ:

 

רקע על הסוגיא

 

משנה

המשנה המובאת כאן היא המשפט הראשון ממשנה ח בפרק י בפסחים.

הפרק כולו מתאר את השתלשלות ליל הסדר. במשנה ח פותחת  בהוראה למעשה לאחר שתיית כוס רביעית. אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. הוראה מאד תמציתית וסתומה. במשפט שתי מילים לא מובנות. מה פירוש המילה מפטירין ומה פירוש המילה אפיקומן? מפרשי המשנה נחלקו  על משמעות המילה מפטירין ובגמרא שלפנינו חלוקות הדעות  בעיקר במשמעות המילה אפיקומן, ומתוך כך בתפקידו.

 

גמרא

נחלקו רב ושמואל בפירוש המשנה. ברור לשניהם שנפטרין פירושו כשמסיימים ,כשנפרדים- כלשון הנפטר מחברו .כשמסיימים לאכול את הפסח.

דעת רב  לאחר אכילת הפסח לא אומרים "אפיקו מנייכו" – טלו כליכם וצאו. לא נוטלים כליהם ועוברים לאכול במקום אחר. וטעמו , הפסח נאכל בחבורה ואין נאכל בשני מקומות. שמא יאכל במקום אחר קורבן נוסף.

דעת שמואל  לאחר אכילת הפסח לא מוציאים עוד דברי מתיקה ."אפיקו מן" - הוציאו מיני מתיקה. ולמעשה ,לא יאכלו עוד כל דבר קינוח. כדי שיישאר טעם הפסח בפה.

רבי יוחנן  מביא דוגמאות נוספות למן-למיני המתיקה שנוהגים לסיים בהם את הסעודה ולא יעשו כן לאחר הפסח.

רב יהודה מבהיר את דעת שמואל רבו משמו, הדין נוהג גם לאחר אכילת מצה. צריך שיישאר טעם המצה בפה ואין לאכול אחריה דבר.

 

לכאורה מובן מפשט הגמרא שלדעת רב אין הדין חל על אכילת מצה כיון שלא נאסר בה שינוי מקום.

 

מקורות (מתוך מאגר המקורות לבגרות)

 

1. רשב"ם

אין מפטירין אחר מצה אפיקומן - שצריך לאכול מצה בגמר הסעודה זכר למצה הנאכלת עם הפסח וזו היא מצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובת מצה אותה שלאחר אכילה ועל כרחינו אנו מברכין על אכילת מצה בראשונה (הואיל ו) [אע"פ שאינה] באה לשם חובה כדאמר רב חסדא לעיל (דף קטו.) גבי מרור דלאחר שמילא כריסו הימנו היאך חוזר ומברך עליו הכי נמי גבי מצה הלכך תרוייהו מברך ברישא והדר אכיל מצה באחרונה בלא ברכה אבל לא מרור דלאו חובה הוא:

 

2. רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, ח, ה-י

ה. ...ומברך בורא פרי הגפן ושותה הכוס השני.

ו. ואחר כך מברך על נטילת ידים ונוטל ידיו שניה, שהרי הסיח דעתו בשעת קריאת ההגדה. ולוקח שני רקיקין חולק אחד מהן ומניח פרוס לתוך שלם ומברך: "המוציא לחם מן הארץ"... ואחר כך כורך מצה ומרור כאחד ומטבל בחרוסת, ומברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצות ומרורים" ואוכלן. ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו, מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

ז. ואחר כך מברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הזבח", ואוכל מבשר חגיגת ארבעה עשר תחלה. ומברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הפסח" ואוכל מגופו של פסח. ולא ברכת הפסח פוטרת של זבח ולא של זבח פוטרת של פסח.

ח. בזמן הזה שאין שם קרבן, אחַר שמברך "המוציא לחם", חוזר ומברך "על אכילת מצה", ומטבל מצה בחרוסת ואוכל. וחוזר ומברך "על אכילת מרור" ומטבל מרור בחרוסת ואוכל, ולא ישהה אותו בחרוסת שמא יבטל טעמו, וזו מצוה מדברי סופרים. וחוזר וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש.

ט. ואחר כך נמשך בסעודה ואוכל כל מה שהוא רוצה לאכול ושותה כל מה שהוא רוצה לשתות. ובאחרונה אוכל מבשר הפסח אפילו כזית, ואינו טועם אחריו כלל. ובזמן הזה אוכל כזית מצה ואינו טועם אחריה כלום, כדי שיהיה הפסק סעודתו וטעם בשר הפסח או המצה בפיו, שאכילתן היא המצוה.

 

3. רא"ש, מסכת פסחים פרק י סימן לד

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מפטירין אחר מצה אפיקומן. פירש רשב"ם .... [א] ולפי זה היה נראה שצריך לאכול עמה מרור וחרוסת, כיון שהיא זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה, ועליה היה ראוי לברך [על] אכילת מצה, אלא שכבר מילא כריסו ממנה. ואם כן צריך לעשות כמו בזמן המקדש שהיו אוכלין הכל ביחד הלל וסיעתו, ואף לרבנן מצוה לאוכלו ביחד (כלומר זה אחר זה בסמוך – בית יוסף או"ח סימן תעז) [ב] אמנם תמיהני למה עושין כריכה בתחילה, יספיק בכריכה אחרונה זכר למקדש?

הלכך נראה לי דאותה מצה אינה לשם חובה, אלא אוכלין אותה זכר לפסח שהיה נאכל על השובע באחרונה. ולפי שהוא זכר לפסח, יש ליתן לה דין הפסח שלא לאכול אחריה. ואין צריך עמה מרור וחרוסת.

 

4. רבינו דוד, חידושים למסכת פסחים קיט ע"ב (עמ' תד-תה)

ומה שאמרו במצה שאין מפטירין אחריה אפיקומן הוא מזה הטעם, שאף בזמן הזה קבעו את הדבר חובה שלא יעקרו מחבורה לחבורה... והטעם מפני שמהרה יבנה המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בשתי חבורות, השתא נמי ניכול. ...וזה היה טעמו של ר' יוחנן באיסור תמרים קליות ואגוזים, מפני שאף הם מפכחים טעם הפסח והמצה שבפיו.

 

שאלות לעיון

 

1. האם  למצה שאנו אוכלים בסוף הסדר קוראים אפיקומן?

2.האם לדעת רב אין לאכול  דבר לאחר המצה בסוף הסדר?

3. האם לדעת רבי יוחנן אפשר לאכול פטריות וגוזלין? מדוע?

4. מדוע אוכלים כזית גם במוציא מצה וגם בצפון? באיזה כזית יוצאים ידי חובת מצת מצווה?

5.כיצד נאכלה המצה יחד עם קורבן הפסח במקדש ,האם כך נאכל האפיקומן?

6.עיין בדברי הרמב"ם , איזה חלק בסדר כיום הוא זכר למקדש?

7.מה הייתה עיקר מצוות האכילה בזמן המקדש ומה עיקר המצווה היום?

8.מה תפקידו  הסימלי של העוף בקערת הסדר? האם ישנה אכילה הדומה לו בתפקידה?

9.האם יתכן שעל  דבר שנתקן  רק לזכר מצווה שאיננה יחולו אותם דינים כמו על המקור?

 

תורף החידוש הלמדני

ישנם הבנות שונות לגמרי לגבי תפקידה של מצת האפיקומן. תפקידו של האפיקומן קובע מחדש את תפקידה של מצת המוציא מצה, ומשנה את מיקומו המדויק של עיקר החיוב בליל הסדר.

א. אם מבינים שעיקר המצווה בליל הסדר היא מצת המצווה של מוציא מצה האפיקומן הוא היזכרות במוציא מצה, סעיף שלה. שימור טעם המצווה .

ב. אם מבינים שהאפיקומן עצמו הוא אכילת המצווה כל עניין המוציא מצה מאבד את ערכו     האמיתי ונהפך לפתרון הלכתי. (וטעם שאין אוכלים לאחר האפיקומן, להשאיר טעם המצווה)

ג. אם האפיקומן הוא מעין זיכרון  לקורבן פסח שנאכל על השובע משמעותו סמלית. (ומדוע לא יאכל בשני מקומות?)

 

 

הצעה למהלך הפנמתי

הצעתי  היא ללוות את הסוגיא כולה בתרגילי כתיבה שיפתחו את הדמיון ויעזרו להבין את שאלות היסוד המקדימות לסוגיא,  את שאלות הסוגיא  ,ואת מהות הדעות השונות הן בגמרא והן במפרשים.

 

התלמידים יצטיידו בכלי כתיבה ודפים או יפנו לטובת העניין כמה מדפי המחברת.

כל תרגיל אורך עד כחמש דקות.

הקראה  מכתיבתם של עד שלושה תלמידים.

הדיון טרי לאחר הכתיבה ומתומצת ,עיקרו לעורר למחשבה מחודשת.

 

 

1. פתיחה –לפני לימוד הסוגיא

א. תרגיל כתיבה/ אפיקומן -אסוציאציות

כל אחד ירשום בראש הדף את המילה אפיקומן ככותרת. לאחר מכן ימלא את הדף באסוציאציות שעולות בראשו למילה הזו באופן חופשי. (הדף יתמלא  בעיקר בתשובות כגון :סבא ,מתנות, גניבה ,אופניים וכו' ובמקרים קרובים יותר גם המילה מצה תופיע)

ב. קריאה מדגמית

ג. דיון קצר

שאלת השאלה, מה זה בעצם אפיקומן? האם אפיקומן הוא  שמה של  המצה שאנו אוכלים בסוף הסדר? אם כן מה משמעות השם?

 

2 .

א. תרגיל כתיבה /סימני הסדר

כל אחד ירשום את כל סימני הסדר (קדש ורחץ) ולידם את הפעולה שעושים בהם בשולחן שלו בבית .שימו לב שלכל סימן יש פועל נלווה. לקדש לרחוץ וכו'.( מה הוא הפועל היכול להיכתב ליד הסימן צפון?)

ב. קריאה מדגמית

ג. דיון קצר

מה היחס בין המילים אפיקומן וצפון?

לימוד המשנה והגמרא. הבנה שאפיקומן אפילו אינו שם המצה. האם מישהו כתב באסוצאציות

קינוח ממתקים ?סוף האוכל? האם אנו יודעים מה אנו עושים בחלק הזה של הסדר?

 

3.  לימוד הגמרא (רמב"ם)

א. תרגיל כתיבה/ פסח בזמן המקדש

כל אחד יכתוב תיאור דמיוני של  עצמו בזמן המקדש ויתיחס לנקודות הבאות.

אוכל-  בידו לאפה ענקית ואבא שלו מכניס לתוכה דברים? אילו דברים מכניסים לתוך הלאפה בפסח? (בשר? של מה? ציפס? חסה? חזרת? עם חריף בלי חריף)   

עם מי - הוא רוצה לאכול ?מי האנשים האהובים עליו ביותר? משפחה? איזה חברים? למה דווקא הם?

מקום- באיזה מקום ספציפי ויחיד הוא רוצה לאכול .למה דווקא המקום הזה?

מה-  תיאור האוירה השוררת בלילה הזה?

ב. קריאה מדגמית

ג. דיון קצר. עיון  מהיר ברמב"ם מה היה נהוג במקדש.

מדוע נאכל הפסח בחבורה וללא שינוי מקום?

 

 

4.

א. תרגיל כתיבה /טעם מתוק

 כל אחד יכתוב על רגע בחיים שלא היה רוצה שיפסק. בהתייחס לנקודות הבאות.

מה הוביל לרגע הזה? איך הייתה התחושה? מדוע הוא רצה לעצור את הזמן דווקא שם?

האם יש סיכוי להצליח להיזכר בטעם של הרגע ההוא?

ב. קריאה מדגמית

ג. דיון קצר. הבנת דעתו של שמואל. מה הוא הטעם המתוק של ליל הסדר עם מה אמורים להישאר?

 

 

5. לימוד הראשונים

א. תרגיל כתיבה / לזכר או לקראת

כל אחד יבחר אחת מהדמויות ויכתוב מנקודת מבטה

1. אתה מעלה ערב מחווה לזמר האהוב עליך שנפטר. מהם התחושות ?האם אתה מצליח להגיע לרמת המקור?  האם זה מעורר געגועים?

 

2. אתה שחקן ספסל בקבוצת כדורגל  שמתאמן מאד קשה ומחכה ליום שיעלה להרכב.

למה הוא מתאמן? איך התחושה לעבוד כל כך קשה ולא לשחק? כשיגיע רגע האמת זה יהיה דומה לאימונים?

ב. קריאה מדגמית

ג. דיון קצר. ההבדל בין מעשים סמליים לזכר העבר לבין התכוננות לקראת משהו עתידי.

רא"ש ורבי דוד.

 

6.תרגיל כתיבה/ הדבר לשם עצמו (אפשרי, להרחבה)

מה אתה מרגיש כשאתה קורא לומד להנאתך לעומת כשאתה לומד/קורא כי אתה צריך/ חייב?

האם אתה נותן צדקה בגלל המצווה או בגלל רגש הרחמנות?

ב. קריאה מדגמית

ג. דיון קצר. מה הפירוש נאכל על השובע?

 

לתשומת לב

א. הבחירה בתזמון התרגילים ושיבוצם בתהליך הלימוד הינו גמיש ונתון לשיקול דעת המורה. כאן מוצעת ההעדפה על פי דעתי. ניתן קודם ללמוד את כל המקורות ואז לבצע את התרגילים או להפך לעשות קודם רק את התרגילים,  או לשלב. ניתן להשתמש רק בחלקם להוסיף  או לשנות.

ב. על המורה לכבד את מנהג כל בית ובית בישראל .אע"פ שעיקר עניין האפיקומן היום הוא בגניבתו ובקבלת מתנות אין לזלזל במנהג זה , ובחוסר הידע הבסיסי על תפקידו האמיתי. על המורה לגשר בין משמעותו המקורית של האפיקומן  לבין המשמעויות המאוחרות שנתוספו לו ונתקבעו במסורת ישראל.

 

הרחבות

 

1.תוספתא: התוספתא פירשה "כגון אגוזין תמרים וקליות"

וכדעת רבי יוחנן , כנראה שכך היה נפוץ. (ת' פסחים י:11, עמ' 198(

2.ירושלמי: בדעה אחת בירושלמי על סוגייתנו  פירש כך: מאי אפיקומן רבי סימון בשם רבי אינייני בר רבי סיסיי מיני זמר .וראה להלן בריאליה התלמודית כיצד מתיישב הירושלמי. אם כי מעיון בירושלמי נראה שנסמך על מדרש.( ירושלמי פסחים  דף עא, א פרק י הלכה ו גמרא)

 

3. שו"ע : פסק ההלכה של השולחן ערוך (אורח חיים תע"ח) זוקק עיון מיוחד בפני עצמו. למשל מדוע אין לשנות מקום באכילת האפיקומן? האם בגלל טעמו של רבנו דוד?

 

4.ריאליה תלמודית

 מספר מקורות לשוניים  ניתנו לאפיקומן על דרך הריאליה:

 

בסוף הסעודה היוונית והרומאית בשעה שהשכרות וההוללות הייתה מגיעה למרומה, היה דרכם להתפרץ לבתים אחרים, להכריח את האחרים להצטרף אליהם ושם היו ממשיכים את החגיגה, וקראו לזה epikomazein  epikomon)  -אל התהלוכה והשעשועים )  והמשנה הזהירה שאין גומרים את הפסח באפיקומן .וזהו פירוש בבבלי ובירושלמי כאן: שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת וכבר פירשו כן חכמי אשכנז האחרונים, והסתמכו גם על הירושלמי להלן  ... מיני זמר"   (ש. ליברמן, ירושלמי כפשוטו, עמ'521)

 

5.ראוי להתבונן מדוע דווקא את ההלכה הקצרה של משנתנו עונים לבן החכם. הלכה שלכאורה היא שולית ומובאת בסוף המסכת. ומה הקשר בינה לבין שאלתו? מה עוד שבתורה מפורשת תשובה שונה.(ואכן גרסת ההגדה בירושלמי שונה מגירסת המכילתא ובה עונים לחכם את תשובת התורה ודווקא לתם עונים אין מפטירין עיי"ש)

 

לפני עיון בתירוצים השונים כדאי לשאול את התלמידים לאחר לימוד הסוגיא וההבנה שהתחדשה להם בה, למה לדעתם זו התשובה לחכם.

 

 

מספר פירושים

מהר"ל מתרץ שיש להתבונן בהמשך פסוקי התורה: "ויצונו ד' לעשות את כל החוקים האלה" (שם כד). כלומר שאלת החכם היא לא שאלה נקודתית על מצוות או טעם זכירת יציאת מצרים, אלא כוונת החכם הייתה ללמוד את כל המצוות הקשורות בפסח. לכן נאמר בהגדה שיש ללמד אותו הלכות הפסח מתחילה עד ההלכה האחרונה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן

הגר"א נותן תשובה הלכתית מפולפלת על קושית החכם שרואה שתי חבורות שאוכלות בסמוך חבורה אחת קורבן חגיגה וחבורה שניה קורבן פסח ולכן באה לו תשובה זו.

 

פירוש נוסף בשם הגר"א  "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", שהפסח מרמז לחכמת התורה ואין מוסיפים לימוד שאר החכמות לאחר לימוד התורה אף שיש בהם מתיקות, כדי לא לפגום מתיקות טעם התורה שנשאר בפיו.

בכיוון זה, של התמקדות בדבר עצמו ללא הפסק והסח דעת  הלכו גדולי החסידות למשל:

חידושי הרי"ם: כשם שאין אוכלים אחר קורבן הפסח, כדי שישאר טעמו בפה, כך תהיה תשובתך לבנך, שתשאר זמן רב.

 

הרב קוק  מזכיר את המהר"ל ומוסיף נופך:

חכם מה הוא אומר, מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ד' אלהינו אתכם, אף אתה אמר לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. 

החכם שואל על צורך הדינים הפרטיים והדקדוקים שבמצות, שהם בעיקר תורה שבע"פ, כי ענין הצוואה מורה על תורה שבע"פ, כדחז"ל : המצוה זו משנה (ברכות ה) אמנם באמת כל ההסתעפות וההתרחבות של המצוה פועלת היא התכלית והכונה כמו עצם המצוה, ועי"ז שמתעמלים ת"ח בדקדוקי מצותי' של תורה, ונושאים ונותנים בבירור כל פרטיהם, חודר ומורגש טעם המצות בפי האומה בכללה, וכן כל רבויי ההלכות ודקדוקי המצות מחזקים יותר ויותר את רושם המצות, כמו גוף המצוה. אשר על כן גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, כד' מוהר"ל מפראג ז"ל . שזהו גדלו של התלמוד בעצמו, שהמצות צריכות הן לרבוי התלמוד, והוא בעצמו מוסיף לבסס את אהבת השי"ת, המתגלה באהבת המצות ושמירת פרטי מעשיהן. ועל כן אמר לו: כהלכות הפסח העקריות, של כל סדר הקרבתו ואכילתו, כן מה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, כדי שישאר טעם פסח בפיו, פועל הוא לקבוע את כל הרושם והטעם של המצוה. 

(עולת ראי"ה ,הגדה של פסח)

 

.