תחילתו של רבי אליעזר בן הורקנוס

רבי אליעזר בן הורקנוס

תנא בדור השני, תקופת חורבן בית שני ולאחריו. הוא ר' אליעזר סתם. נקרא גם רבי אליעזר הגדול. תלמידו החשוב של רבן יוחנן בן זכאי. אשתו היא אמא שלום המוזכרת בכמה סיפורים בתלמוד.

ר' אליעזר היה תקיף מאוד באופיו, והיה עומד על דעתו ולא היה מעביר על מידותיו, לא התפשר גם בהיותו בדעת מיעוט.
לאחר החורבן היה חשש להתפוררות העם ולהתפצלות הפזורה ליחידות בעלות מנהגים שונים. כנגד מגמה זו עמלו הסנהדרין להביא לידי הכרעה בכל המחלוקות, ולקבוע הלכה ומנהג אחיד לכל תפוצות ישראל. נגד שאיפה זו עמד ר' אליעזר, שבשמרו על המסורת שקיבל מרבותינו לא נכנע לדעת הרוב. במחלוקת אחת בעניין טומאה וטהרה (תנור של עכנאי) לא רצה לוותר על דעתו גם אחרי שעמדו למניין ורבו עליו חבריו. כל חבריו, ובראשם הנשיא, רבן גמליאל גיסו, ראו בעמדתו זו של ר' אליעזר סכנה לאחדות האומה, ולא הייתה לפניהם דרך אחרת אלא לנדותו.

מתלמידיו יש להזכיר, מלבד ר' עקיבא שהיה תלמידו המובהק, את ר' אלעאי אביו של ר' יהודה ששנה משנת רבי אליעזר ומסרה לר' יהודה בנו, והודות לו נכנסה משנת ר' אליעזר למשנה. בדורות מאוחרים יחסו לר' אליעזר חיבור אגדי בשם פרקי דרבי אליעזר

מהלך השיעור:

א. נראה לתלמידות שתי תמונות: אחת של אדם חורש שדה והשניה של חברותא. נבקש מהן לכתוב אסוציאציות לתמונות. נאסוף אותן על הלוח. (החיבור בין החברותא לחרישה ישמש אותנו בסיום השיעור בלימוד דברי הרד"ל)

ב. קריאת את הסיפור

ג. כתיבת מבנה הסיפור על הלוח: פתיחה, נקודת המפנה, רבי אליעזר מגיע ללמוד אצל ריב"ז, המפגש בין רבי אליעזר להורקנוס אביו

ד. התמקדות בהתחלה: מאיזו משפחה הגיע רבי אליעזר? מה מאפיין אותה? (משפחה של עובדי אדמה. חומרית, מעשית, אווירה קשוחה. אב תובעני. שוני בין רבי אליעזר לאחיו)

ה. הבכי- ממה נובע הבכי? (צמאון פנימי למשמעות, תחושת חוסר ותסכול מהחיים כפי שהם, תחושת דרך ללא מוצא, בדידות בכך שאחיש מהסובבים אותו לא מבין אותו באמת) התגובה של הורקנוס לבכי- הצעות מעשיות לפתרון. מעצים את תחושת חוסר המובנות, הבדידות, השוני שלו ממשפחתו.

ו. עלתה שאלה שדנו בה- איך יש לו געגוע וכיסופים ללמוד תורה אם הוא לא למד מעולם? דיברנו על תחושת הריקנות הפנימית, על חיפוש משמעות לחיים, על הנשמה הקוראת לאדם לחפש תוכן פנימי לחייו.

ז. פיסקה שניה- נקודת המפנה- מה מחולל אותו? (הפיכת הרצון הכללי להחלטה מעשית "אמר אלך ואלמד תורה אצל ריב"ז", הקשיחות של אביו דוחקת אותו אל הקצה והשיא- שבירת רגל הפרה- שהיתה יכולה לגרום לשבירה פנימית שלו ולייאוש דווקא מתפרשת אצלו כסמל אופטימי. לטובתי נשברה פרתי.

ח. כל הנושא של אי האכילה- למה לא לקח איתו צידה לדרך? למה בירושלים הוא לא אוכל שמונה ימים? אולי ניסיון להתכחש לצד החומרי של החיים, למרוד בו ולהתמסר לחיי רוח בלבד- עד שמוצא מאוחר יותר איזון.

ט. אצל ריב"ז-  המוכנות ללמוד מההתחלה. במאמץ עצום.  כשריב"ז מציע ללמדו דברים פשוטים הוא מגיב בבכי- מדוע? שוב מחזיר אותו לחייו בקרב משפחתו עם התחושה כי הוא לא באמת מובן במלוא הצימאון הפנימי שלו. רבי דוד לוריא על החרישה- לחזור לפתיחת השיעור- ההשוואה בין החורשים ללומדי התורה. באותה מוכנות לעבודה קשה ומאומצת שהתגלתה בעבודת האדמה הוא כעת מתמסר ללימוד התורה "ומדבקן בליבו" מערכת היחסים המיוחדת בין ריב"ז לתלמידו

י. המשל של הבור מול המעין (באבות ב,ח רבי אליעזר מכונה "בור סוד שאינו מאבד טיפה מול המעין המתגבר..)

יא. המפגש עם אביו- מה קורה שם? האם הורקנוס עובר שינוי? מצד אחד- עדיין מה שמשפיע עליו הוא הכסף הכבוד והמעמד. מצד שני יש כאן גם שינוי מסויים, ולעיתים אדם אחד עובר שינוי שמשפיע על שאר משפחתו.

יב. לסיום הלימוד נחזור שוב לשאלה: מה מחולל שינוי? איך יוצרים שינוי בחיים?

יג. לשיעור הבא- להביא אבן שיכולות דרכה לספר משהו על עצמן (כפתיחה ללימוד של רבי עקיבא ליד הבאר)

הרב זאב פרידמן:

נעיין תחילה בסיפור המסגרת: אישיותו של ר' אליעזר בן הורקנוס מוצגת כאן על רקע העימות שבינו לבין אחיו, שבא לידי ביטוי כבר בתחילת המדרש: "שהיו אחיו חורשים במישור והוא חורש בהר". נראה, כי האחים הם העומדים מאחרי הרעיון לנדותו מנכסי אביו, ולפיכך בסיומו של הסיפור מחליט הורקנוס לשלול את הירושה מן האחים. וכך אמנם מפורש בפרקי דרבי אליעזר (פרק ב): "אמרו בניו של הורקנוס לאביהם: עלה לך לירושלים ונדה את בנך אליעזר מנכסיך".

השקפת עולמם של האחים מבוססת על יחס ישיר בין עבודה לשכר — מי שטרח והשקיע בנכסים סופו לזכות בירושתם. אליעזר אחיהם נראה בעיניהם כמי שמשתמט מן העבודה, ובדעתו לזכות בשכרה. העימות מול השקפת עולם זו היא הציר המרכזי של המאמר כולו, וננסה לעמוד על ביטוייה המשתקפים בחלקים השונים של המדרש.

ר' אליעזר נחשד, כמובן, בדבר שאין בו. לאורך הסיפור כולו מתגלית אישיותו העקשנית של ר' אליעזר, המוכן לכל מאמץ והשקעה. ר' אליעזר חורש בהר, מקום סלעי וקשה לעיבוד, לעומת אחיו החורשים במישור. גם בלומדו תורה — הוא משקיע את כל מאמציו בתורה, ומוכן להסתפק באכילת קזוזות אדמה. מעשהו התמוה של ר' אליעזר, חושף את השקפת עולמו. באכילת עפר מן האדמה מהדהדת הגזירה הקדומה על האדם: "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, בזיעת אפך תאכל לחם" (בראשית ג, יח–יט). ר' אליעזר מדלג בהתנהגותו על הגזירה לעבוד את האדמה כדי להוציא ממנה לחם, והוא ניזון ישירות מן האדמה.

מתברר אם כן, כי ר' אליעזר אינו משתמט מן העבודה, אלא מורד בה. הוא מתקומם נגד הגזירה המועידה את האדם להשקעת זיעתו, כוחותיו וחייו, באמצעים למען שכרו, והוא מוותר עליה ומבטל אותה מעיקרה. את האירוע המביא אותו למפנה בחייו — פציעתה של פרתו, אין ר' אליעזר מפרש כקושי הקשור בעבודת האדמה, כפי שיפרשו אותו אחיו, אלא כסימן שלו ציפה — הוכחה משמיים שהוא איננו קשור לקללת האדמה.

כנגד השכר הגשמי לו מצפה עובד האדמה בסיום עבודתו, מגלה ר' אליעזר מבנה אחר לחלוטין. מערכת השכר בעולמה של תורה מתוארת בדברי רבן יוחנן בן זכאי: "אמר לו: כשם שהבאיש ריח פיך על התורה, כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו". זו מערכת אימננטית, העמל והתוצאה הם צדדיו השונים של אותו עניין עצמו — אותו ריח רע של העמל בתורה יתגלה בסופו של עניין כריחה של תורה.

עיקרו של סיפור הוא בנקודת השינוי שבו. על פניו נראה, כי הורקנוס — אביו של ר' אליעזר — עובר שינוי מהותי במהלך הסיפור. הוא עולה לנדות את בנו מנכסיו, ולמעשה להוציא אותו מן המשפחה. והנה, הוא מגלה את גדולת בנו, והחלטתו מתהפכת: במקום לנדות את אליעזר, הרי הוא מעניק לו את כל נכסיו, ואת אחיו שביקשו להרחיקו, מבקש הוא לנדות מן הירושה. ברם, לא כך הם פני הדברים. הדרשן מגלה לנו את הסיבה להתפעלותו של הורקנוס: אין הוא מתרשם מן הדברים שנושא בנו, מצדיקותו או מאישיותו. הוא מתרשם מן העובדה ש"גדולי מדינתו יושבים לפניו". המעמד והכבוד בו זוכה בנו במחיצתם של עשירי ירושלים הם המרשימים אותו. למעשה, מתברר כי במובן העקרוני לא השתנה בהורקנוס דבר. כאן מגיע הניגוד בין השקפות העולם לשיאו: כסף, נכסים וכבוד, נותרו משאת נפשם של הורקנוס ומשפחתו. ר' אליעזר עצמו אינו שייך כלל למערכת הערכים אותה מייצגים אחיו ואביו, ולכן אין לו כל כוונה לזכות בנכסים שמבטיח לו אביו. השינוי הדרמטי בעלילה, עיקר הסיפור מנקודת מבטו של הקורא, בטל מעיקרו בעולמו של ר' אליעזר. בפרקי דרבי אליעזר מובא סיום הסיפור בנוסח הבא: "והרי אני איני שווה כאחד מהם". נוסח המתבקש לכאורה מן הסיפור: ר' אליעזר מוותר לחלוטין על הנכסים, ודבק בעמדתו הנשגבה המבטלת כל ערך לאמצעי–קיום גשמיים. ברם, יתכן שדווקא הנוסח שלפנינו: "ואיני אלא שווה בהם כאחי", מציגה את ר' אליעזר כאדם ריאלי, המכיר במציאות, אך מעמיד לה סולם ערכים שונה לחלוטין.

...כשנבחן את השתקפות שני המעגלים זה בזה נגלה בשניהם הבנות חדשות. ברור לעין, כי ר' אליעזר דורש בפני גדולי מדינתו את סיפורו האישי: 'חרב פתחו רשעים' — אלו האחים שרדפוהו על לא עוול בכפו. 'חרבם' — זו תכניתם לנדותו מן הירושה. 'תבוא בלבם' — זו כוונת הורקנוס לנדות את האחים מן הירושה, ולהעניק כל נכסיו לאליעזר. פסוקי המזמור מחדדים את המאבק בין ר' אליעזר לאחיו. הפסוקים מדגישים את דברי הורקנוס, ומעמידים אותם במרכז הסיפור — האחים הרשעים יקבלו את אשר זממו על ראשם, מידה כנגד מידה.

ברם, עיקרו של הסיפור, כפי שראינו, אינו בגמולם של הרשעים, אלא בעימות בין עולמו של ר' אליעזר לעולמם של האחים ושל הורקנוס אביו, ובהצבת סולם ערכים אלטרנטיבי לזה של משפחת הורקנוס: עבודה בשדה המביאה לשכר גשמי. ... השאלה המשמעותית, בסיפור זה כמו בסיפורים רבים אחרים: 'מי יזכה בנכסים?', מי יזכה 'בעושר ובאושר', יש לה משמעות בעולם החיצון, בעולמם של האחים והורקנוס אביהם, אך אין לה כל משמעות בעולמו של ר' אליעזר. ההשוואה למזמור בתהילים מעמתת את הגישות השונות לשאלת הגמול, ומחדדת מאוד את עמדתו של ר' אליעזר באשר לכל אלה. ה'עונש' הצפוי לרשעים על פי אמת מידה זו היא בהשתייכותם לעולם שכזה, ולאו דווקא בהחרמת נכסיהם או הכחדתם.