פסחים ס"ו ע"א: הלל ובני בתירא - הצעה ראשונה להוראת הסוגיא

דרך א – לימוד מכוון משמעות:

 

מהלך השיעור: 

בשיעור  נלמד בשיטת ג'יקסו -  לימוד קבוצתי בסבבים:

נחלק את הכתה לארבע קבוצות (א \ ב \ ג\ ד) עם מדבקות מספרים (1\2\3\4) – בסבב הראשון כל קבוצה לומדת מקור אחד (תוספתא \ בבלי \ ירושלמי \ מקורות שונים) ועונה על שאלות ההכוונה (20דקות), בסבב השני מתחלקים לקבוצות חדשות (בעזרת מדבקות המספרים: כל מספרי 1 – קבוצה, וכו') בהן בכל קבוצה יש לפחות תלמיד אחד מהקבוצות הקודמות. כל תלמיד מסכם בקצרה את הקטע שלמדו בקבוצתו, ולאחר מכן התלמידים עורכים השוואה מקיפה ומקיימים דיון ביניהם על ההבדלים בין המקורות השונים ועל משמעויות בסוגיא – בעזרת שאלות מנחות (25 דקות).

 

תפקיד המורה: למורה מספר תפקידים בהכנת השיעור ובניהולו:

1.לפני השיעור - המורה יכין 2 דפי הכוונה: דף א: המקורות הרלוונטיים ושאלות הכוונה ללימודם (לסבב א' של הלימוד). דף ב: שאלות מנחות לעריכת השוואה בין המקורות ולקיום דיון משמעותי על משמעות הסוגיא (לסבב ב' של הלימוד). מצ"ב דף הכוונה שהכנתי ללימוד הסוגיא (הערה: ניתן כמובן למצוא כיוונים אחרים בסוגיא ולשאול שאלות הכוונה שונות).

2. לפני הלימוד: המורה יסביר באופן בהיר את אופן הלימוד בשיטת ג'יקסו, יחלק את הכיתה לקבוצות וידאג למדבקות עם מספרים שיסייעו בחלוקת הקבוצות מחדש ויחסכו זמן וחוסר סדר בהמשך.

3. במהלך הלימוד – המורה יסתובב בין הקבוצות, ישגיח שהם אכן לומדים ברצינות את המקורות ונעזרים בדף ההכוונה, יתקן טעויות בהבנה, יקשיב ללימוד של התלמידים וישמע את תוצרי הלימוד. יאתגר את התלמידים בשאלות. המורה ינהל את השיעור מבחינת הזמנים וישים לב אם כדאי לתת זמן נוסף ללימוד ואולי לפצל את השיעור לשני שיעורים.

4. בסבב הלימוד השני – בשלב הדיון – המורה יסתובב בין הקבוצות ויסייע לנהל דיון מסודר, פורה ומשמעותי. בשלב זה ישנה אפשרות לקיים דיון כלל כיתתי מסכם בהנחיית המורה – ע"פ שיקול דעת המורה והזמן.

   

דפי הנחיה:

דף הנחיה מספר 1: סבב א'

 

קבוצה א:

לימדו את התוספתא, וענו על השאלות הבאות (העזרו, אם צריך, ב'ביאור' שלמטה):

 

תוספתא מסכת פסחים (ליברמן) פרק ד הלכות יג-יד

יג. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת. שאלו את הלל הזקן פסח מהו שידחה את השבת?

אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת, הרבה משלש מאות פסחים יש לנו בשנה ודוחין את השבת.

חברו עליו כל העזרה.

אמר להם: תמיד קרבן צבור, ופסח קרבן צבור. מה תמיד קרבן צבור ודוחה את השבת, אף פסח קרבן צבור דוחה את השבת. 

יד. דבר אחר: נאמר בתמיד "מועדו" (במדבר כח, ב), ונאמר בפסח "במועדו"(במדבר ט, ב). מה תמיד שנאמר בו מועדו דוחה את השבת אף פסח שנאמר בו מועדו דוחה את השבת .

ועוד: קל וחומר - ומה תמיד שאין חייבין עליו כרת דוחה את השבת פסח שחייבין עליו כרת אינו דין שידחה את השבת?

ועוד: מקובלני מרבותי שפסח דוחה את השבת. ולא פסח ראשון אלא פסח שני, ולא פסח צבור אלא פסח יחיד.

אמרו לו: מה יהא על העם שלא הביאו סכינין ופסחין למקדש?

אמר להם: הניחו להם רוח הקדש עליהם, אם אין נביאין הן בני נביאין הן.

מה עשו ישראל באותה שעה מי שפסחו טלה טמנו בצמרו גדי קשרו בין קרניו והביאו סכינין ופסחים למקדש ושחטו את פסחיהן.

בו ביום מינו את הלל נשיא, והיה מורה להם בהלכות פסח. 

 

ביאור מלים ומשפטים קשים:

חברו עליו כל העזרה –  "כדי למחות על דבריו" (שטיינזלץ)

 ולא פסח ראשון אלא פסח שני, ולא פסח צבור אלא פסח יחיד = ולא (רק) פסח ראשון אלא (גם) פסח שני...

 

שאלות

א. מה אנחנו יודעים על דמותו של הלל מהסיפור (ביוגרפיה, מעמד, אופי, וכו')?

ב. מי הם 'העזרה'? כיצד לדעתכם הם הבינו  את המשפט "וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת, הרבה משלש מאות פסחים יש לנו בשנה ודוחין את השבת"? האם כך המשפט מובן בהמשך הסיפור?

ג. תאר את התפתחות יחסם של 'העזרה' להלל במהלך הסיפור! מה גרם לשינוי היחס?

ד. בזכות מה מונה הלל לנשיא?

ה. מהי 'שיטת הלימוד' של הלל? התייחס לשאלה באלו כלים הוא משתמש כדי ללמוד הלכות. הוכח מהסיפור!

 

 

קבוצה ב:

לימדו את הברייתא המופיעה בירושלמי (באמצע הסיפור ישנו דיון של התלמוד – באותיות הקטנות. קיראו אותו ברפרוף ואל תתעכבו עליו), וענו על השאלות:

 

תלמוד ירושלמי מסכת פסחים פרק ו דף לג טור א /ה"א

זו הלכה נעלמה מזקני בתירה פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו ששימש את שמעיה ואבטליון יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו איפשר שיש ממנו תוחלת שלחו וקראו לו אמרו לו שמעת מימיך כשחל ארבעה עשר להיות בשבת אם דוחה את השבת אם לאו אמר להן וכי אין לנו אלא פסח אחד בלבד דוחה את השבת בכל שנה והלא כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה (אית תניי תני מאה, אית תניי תני מאתים אית תניי תני שלש מאות. מאן דאמר מאה תמידין מאן דאמר מאתים תמידין ומוספי שבתות מאן דאמר שלש מאות תמידין ומוספי שבתות של ימים טובים ושל ראשי חדשי' ושל מועדות)

אמרו לו כבר אמרנו שיש ממך תוחלת התחיל דורש להן מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שוה מהיקש הואיל ותמיד קרבן ציבור ופסח קרבן צבור מה תמיד קרבן ציבו' דוח' שבת אף פסח קרבן ציבור דוח' את השבת מקל וחומ' מה אם תמיד שאין חייבין על עשייתו כרת דוחה את השבת פסח שחייבין על עשייתו כרת אינו דין שידחה את השבת מגזירה שוה נאמר בתמיד במועדו ונאמר בפסח במועדו מה תמיד שנ' בו במועדו דוחה את השבת אף פסח שנ' בו במועדו דוחה את השבת אמרו לו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי היקש שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שכן יש לו קיצבה תאמר בפסח שאין לו קצבה קל וחומר שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שהוא קדשי קדשים תאמר בפסח שהוא קדשים קלין גזירה שוה שאמרת שאין אדם דן גזירה שוה מעצמו

רבי יוסי בי ר' בון אמר בשם רבי אבא בר ממל אם בא אדם לדין אחר גזירה שוה מעצמו עושה את השרץ מטמא באהל ואת המת מטמא בכעדשה דו דרש בגד עור בגד עור לגזירה שוה, כך אם יהיה השרץ בידו של אדם אפי' טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית השליכו מידו מיד הוא טהור, רבי יוסה בי ר' בון בשם רבי בא בר ממל אדם דן גזירה שוה לקיים תלמודו ואין אדם דן גזירה שוה לבטל תלמודו ר' יוסי בי רבי בון בשם ר' בא בר ממל אדם דן ק"ו לעצמו ואין אדם דן גזירה שוה לעצמו לפיכך משיבין מקל וחומ' ואין משיבין מגזיר' שוה

אף על פי שהיה יושב ודורש להן כל היום לא קיבלו ממנו עד שאמ' להן יבוא עלי כך שמעתי משמעי' ואבטליון כיון ששמעו ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהן כיון שמינו אותו נשיא עליהן התחיל מקנתרן בדברים ואו' מי גרם לכם לצרך לבבלי הזה לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעי' ואבטליון שהיו יושבין אצלכם כיון שקינתרן בדברי' נעלמה הלכה ממנו אמרו לו מה לעשות לעם ולא הביאו סכיניהם אמ' להן הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הניחו ליש' אם אינן נביאין בני נביאים הן מיד כל מי שהיה פסחו טלה היה תוחבה בגיזתו גדי היה קושרה בין קרניו נמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן כיון שראה את המעשה נזכר את ההלכה אמ' כך שמעתי משמעיה ואבטליון רבי זעירה בשם רבי אלעזר כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה... אמ' ר' אבון והלא אי איפשר לשני שביעית שיחול ארבעה עשר להיות בשבת ולמה נתעלמה הלכה מהן כדי ליתן גדולה להלל אמ' ר' מנא אנא שמעית מר' יודן ומן כל רבנין מפני מה נוהגין בבית דין שלמטן בכבוד שלא ירבו המחלוקת בישר' ...

 

שאלות:

א. מה אנחנו יודעים על דמותו של הלל מהסיפור (ביוגרפיה, מעמד, אופי, וכו')?

ב. המילה "תוחלת" מופיעה 3 פעמים בגמרא. נסו להבין מה משמעות המילה \ הביטוי בכל אחד מהמקומות.

ג. תאר את טיב יחסיהם של זקני בתירה והלל במהלך הסיפור! מה היו הגורמים ליחסים בכל שלב של הסיפור?

ד. בזכות מה מונה הלל לנשיא?

ה. מהי 'שיטת הלימוד' של הלל? התייחס לשאלה באלו כלים הוא משתמש כדי ללמוד הלכות. הוכח מהסיפור!

ו. מהי 'שיטת הלימוד' של זקני בתירה?

 

 

קבוצה ג:

לימדו את הסוגיא (את האותיות הקטנות לימדו ברפרוף בלי להתעכב אם לא הבנתם), וענו על השאלות:

 

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סו עמוד א

גמרא. תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו? אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת. אמרו לו: מנין לך? אמר להם: נאמר מועדו בפסח ונאמר +במדבר כח+ מועדו בתמיד. מה מועדו האמור בתמיד - דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח - דוחה את השבת. ועוד, קל וחומר הוא: ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת, פסח שענוש כרת - אינו דין שדוחה את השבת. מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח. התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם - עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. אמרו לו: רבי, שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא, הנח להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן. למחר, מי שפסחו טלה - תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי - תוחבו בין קרניו. ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון.

 

אמר מר: נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד, מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת - אף מועדו האמור בפסח דוחה שבת. ותמיד גופיה מנלן דדחי שבת? אילימא משום דכתיב ביה במועדו - פסח נמי הא כתיב ביה מועדו, אלא מועדו לא משמע ליה, הכא נמי: מועדו לא משמע ליה. אלא אמר קרא: +במדבר כח+ עלת שבת בשבתו על עלת התמיד, מכלל [עולה] דתמיד קרבה בשבת. אמר מר: ועוד, קל וחומר: ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת, פסח שענוש כרת - אינו דין שדוחה את השבת. איכא למיפרך: מה לתמיד - שכן תדיר וכליל! קל וחומר אמר להו ברישא ופרכוה, והדר אמר להו גזירה שוה. וכי מאחר דגמר גזירה שוה קל וחומר למה לי? אלא לדידהו קאמר להו: בשלמא גזירה שוה לא גמריתו - דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו, אלא קל וחומר דאדם דן מעצמו - איבעי לכו למידן! - אמרו ליה: קל וחומר פריכא הוא.

 

אמר מר: למחר מי שפסחו טלה - תוחב לו בצמרו, גדי - תוחב לו בין קרניו. והא קא עביד עבודה בקדשים! - כהלל. דתניא: אמרו עליו על הלל, מימיו לא מעל אדם בעולתו. אלא, מביאה חולין לעזרה ומקדישה, וסומך ידו עליה ושוחטה. פסח בשבת היכי מצי מקדיש ליה? והתנן: אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין ואין מגביהין תרומה ומעשרות, כל אלו ביום טוב אמרו, קל וחומר בשבת! - הני מילי בחובות שאין קבוע להן זמן, אבל בחובות שקבוע להן זמן - מקדישין. דאמר רבי יוחנן: מקדיש אדם את פסחו בשבת וחגיגתו ביום טוב. והלא מחמר! - מחמר כלאחר יד. - מחמר כלאחר יד נמי, נהי דאיסורא דאורייתא ליכא - איסורא מדרבנן מיהא איכא! - היינו דקא בעי מיניה: דבר שיש לו היתר מן התורה, ודבר שבות עומד לפניו, לעקרו כלאחר יד במקום מצוה מאי? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא, הניחו להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן.

 

אמר רב יהודה אמר רב: כל המתיהר, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו - מהלל. דאמר מר: התחיל מקנטרן בדברים. וקאמר להו: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו - מדבורה, דכתיב +שופטים ה+ חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל וגו' וכתיב +שופטים ה+ עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר וגו'.      ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו - ממשה. דכתיב +במדבר לא+: ויקצף משה על פקודי החיל וגו' וכתיב +במדבר לא+ ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה וגו' מכלל דמשה איעלם מיניה. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו - מאלישע, דכתיב +מלכים ב ג+ לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך וגו' וכתיב +מלכים ב ג+ ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' וגו'. אמר רבי מני בר פטיש: כל שכועס, אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים - מורידין אותו. מנלן - מאליאב, שנאמר +שמואל א יז+ ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה [זה] ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת. וכי אזל שמואל לממשחינהו בכלהו כתיב +שמואל א טז+ לא בזה בחר ה' ובאליאב כתיב +שמואל א טז+ ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו - מכלל דהוה רחים ליה עד האידנא.

 

שאלות:

א.מה אנחנו יודעים על דמותו של הלל מהסיפור (ביוגרפיה, מעמד, אופי, וכו')?

ב. בזכות מה מונה הלל לנשיא?

ג. מהי 'שיטת הלימוד' של הלל? התייחס לשאלה באלו כלים הוא משתמש כדי ללמוד הלכות. הוכח מהסיפור!

ד. האם לבני בתירא הייתה 'שיטת לימוד' אחרת?

ה. האם בברייתא ישנה 'ביקורת' על הלל? אם כן מהי?

ו. האם בגמרא ישנה  ביקורת על הלל?  אם כן מהי?

 

קבוצה ד: 

קראו את המקורות הבאים וענו על השאלות:

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ עמוד א

דאמר ריש לקיש: הריני כפרת רבי חייא ובניו. שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה.

 

ספרי דברים פיסקא שנז

(ז) ומשה בן מאה ועשרים שנה, זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים שנה ואלו הם משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה הילל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה רבן יוחנן בן זכיי עסק בפרגמטיא ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה רבי עקיבה למד תורה בן ארבעים שנה ושמש את החכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה שש זוגות ששנותיהם שוות רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שמואל ושלמה משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה.

 

מסכת יומא דף לה עמוד ב

תנו רבנן: עני ועשיר רשע באין לדין, לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל? אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרעפיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.

אבות פרק א

הלל ושמאי קבלו מהם הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה:

תוספתא מסכת סנהדרין פרק ז

שבעה דברים דרש הילל הזקן לפני זקני פתירא קל וחומר וגזירה שוה וביניין אב וכתוב אחד ושני כתובין וכלל ופרט ופרט וכלל וכיוצא בו ממקום אחר ודבר הלמד מעניינו אילו שבע מידות דרש הילל הזקן לפני בני פתירא:

תלמוד ירושלמי מסכת פסחים דף לג טור א

על שלשה דברים עלה הלל מבבל טהור הוא יכול יפטר וילך לו תלמוד לומ' וטהרו הכהן אי וטיהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור תלמוד לומר טהור הוא וטהרו הכהן על זה עלה הלל מבבל כתו' אחד אומ' וזבחת פסח ליי' אלהיך צאן ובקר וכת' אחד או' מן הכבשי' ומן העזים תקחו הא כיצד צאן לפסח וצאן ובקר לחגיגה כתוב אחד אומ' ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחר אומ' שבעת ימים מצות תאכלו הא כיצד ששה מן החדש ושבעה מן הישן ודרש והסכים ועלה וקיבל הלכה

 

שאלות:

1. תאר את דמותו של הלל (ביוגרפיה, מעמד,  קווי אופי) כפי שעולה מהמקורות השונים!

2. מהו היחס בין א"י ובבל לעניין התורה כפי שעולה ממסכת סוכה? איזה תפקיד ממלא הלל ע"פ מקור זה?

3. מהו היחס בין א"י ובבל לעניין התורה כפי שעולה מהספרי?

4. לפי הספרי ומסכת יומא – במה התאפיין לימודו של הלל?

5. לפי התוספתא סנהדרין והירושלמי פסחים – במה התאפיין לימודו של הלל?

6. האם לדעתכם ישנו ניגוד בין המאפיינים? הסבירו!

 

 

דף הנחיה מספר 2: סבב ב'

התחלקו לקבוצות חדשות ע"פ המדבקות (מספרי 1 – קבוצה. וכו') ובצעו את המשימות שבדף:

 

א. סיכום המקורות:

משתתף אחד מכל קבוצה קודמת (א\ב\ \ג \ד) מסכם בקצרה (עד 2.5 דקות) את המקור הנלמד בקבוצתו.

ב. השוואה בין המקורות:

 לאחר שקיבלנו 'תמונה כללית' של המקורות – נערוך השוואה בין ההופעות השונות של הסיפור בתוספתא, ירושלמי ובבלי, בעזרת שאלות ההכוונה, כאשר חברי כל קבוצה קודמת 'אחראים' על ניתוח המקור שלהם (אין צורך לענות בכתב):

1. מה ה'רקע' לסיפור בכל אחד מהמקורות?

2. מה ידוע על הלל בתחילת הסיפור (אם ידוע)?

3. האם 'העזרה' \ בני בתירא \ זקני בתירא קיבלו מיד את תשובתו של הלל? אם לא – מדוע?

4. האם לבסוף התשובה כן התקבלה? מדוע? מה הביא למינויו של הלל כנשיא?

5. מהו אופי היחסים בין הלל ובני בתירא לאורך הסיפור? מה גרם לכך?

6. מהי 'שיטת הלימוד' של הלל ובני בתירא? האם היא מנוגדת? האם יש מעמות להיותו של הלל 'בבלי'?

7. האם במקור עולה ביקורת כלפי הלל? מהי?

 

ג. המשך ההשוואה:

בשלב זה יש להתייחס גם למקורות של קבוצה ד':

1. מה ידוע לנו על ה'רקע' לסיפור?

2. כיצד התייחסו זקני בתירה להיותו של הלל בבלי (ע"פ הירושלמי)? מה מוסיפים לנו המקורות של קבוצה ד' להבנת היחס \ המתח בין בבל לא"י?

3. מהו אופי הלימוד של הלל? ענה בעזרת כל  המקורות השונים שלמדנו.

4. מה הייתה 'דמותו' של הלל? ענה בעזרת כל  המקורות השונים שלמדנו.

 

 ד. דיון:

לאחר שראיתם את כל המקורות ועניתם על השאלות – דונו ביניכם בשאלות הבאות:

1.מה המסר העולה מהסיפור כפי שהוא מופיע בבבלי? מה המסר העולה מהסיפור כפי שהוא מופיע בירושלמי (ובתוספתא)?

2. האם הלל היה 'חדשן' או 'שמרן'? האם מושגים אלו תמיד מנוגדים?

3. חישבו - האם יש קשר בין המקור (בבלי \ ירושלמי) ובין יחסו החיובי \ השלילי לחדשנות של הלל?

4. מה הקשר בין דמותו ואופיו של הלל ובין דרך לימודו? כיצד ה'מהפכה של הלל' בלימוד התורה קשורה לשיטתו ולדמותו?

 

הערה למורה: קיימת אפשרות לערוך את השלב האחרון (ד) כדיון כלל כיתתי, בהנחייתך.