חול המועד - איך שמחים?

רקע: 

אחת מהמצוות של הרגל היא מצוות השמחה. מצוות שמחה היא דוגמא טובה למצווה שפונה אל הלב והרגש וכדרכה של ההלכה מקבלת ניסוח וגדרים מעשיים. המפגש עם הפער שעלול להיות בין המעשה הפורמאלי לבין רגש הלב פותח שאלה מאתגרת ולכך יש להוסיף את העובדה שהניסוח ההלכתי ניתן בתקופת חז"ל, כאשר אולי אותנו משמחים דברים אחרים.. 

הצעה למהלך שיעור:

א. פתיחה: נבקש מכל תלמיד לבחור שתי דמויות היקרות ומשמעותיות לו בחיים ולחשוב כיצד הוא היה גורם להם לשמוח כאשר הם עצובים או סתם חסרי מצב רוח. לאחר שהתלמידים מהרהרים שתי דקות בשאלה, נערוך סבב קצר בו התלמידים יצטרכו לבחור אחת משתי הדמויות עליהן חשבו ולשתף את הכיתה במעשה/מתנה וכדומה שהיה גורם שמחה לדמות שבחרו (כמובן שאין צורך לחשוף את הדמות). תרגיל זה יציף בתוך הכיתה את הגיוון הרב שיש בשאלה מה משמח אותנו.  

ב. שאילת שאלות: נקרא עם התלמידים את הפסוק ממנו נלמדת מצוות שמחה ברגל "ושמחת בחגך והיית אך שמח" ונבקש מהתלמידים לדמיין שהם כעת יושבים בבית המדרש של חז"ל ורוצים לנסח את ההוראות המעשיות הנגזרות מהציווי שהפסוק. נבקש מהתלמידים לנסות ולדמיין וויכוח שמתרחש בין מספר חכמים המתלבטים ביניהם מה ההנחייה המעשית שיש לנסח על מנת שכולם יקיימו את מצוות השמחה בחג. נוכל לבקש מהתלמידים לנסח את העמדה של כל אחד מהחכמים או לכתוב ואפילו להציג את הוויכוח שהם מדמיינים שעשוי היה להתעורר בבית המדרש.

ג. לימוד ודיון: נלמד עם התלמידים את הניסוח ההלכתי המופיע בגמרא לשאלה כיצד מקיימים את מצוות השמחה:

ונשאל את התלמידים האם הגדרים שהמשנה הציבה גורמים להם שמחה. בכיתות בהן נראה שהתשובה לשאלה זו תהיה "כן" (אלכוהול ובגדים..) נבקש מהתלמידים לחשוב מה היו מוסיפים לגדרים ההלכתיים של מצוות שמחה כדי לתת לשמחה גוון של קדושה. בכיתות בהן נראה שההצעה שבגמרא רחוקה יותר מחיי התלמידים אפשר לפתוח דיון אחר סביב השאלה מה הם חושבים שצריך לעשות עם הפער בין מה שכתוב לבין מה שהמציאות מספרת. בכיתות בהן  שאלה זו יכולה לגלגל דיון חשוב ועמוק על היחס שלנו אל ההלכה באופן כללי והשאלה היכן ומי ואיך ניתן לתרגם חלק מהגדרים ההלכתיים לעולם שלנו והיכן הדבר לא נכון ולא אפשרי מבחינה הלכתית. בתוך הדיון כדאי לקרוא את הניסוח כפי שמופיע בספר "מאמר מרדכי" של הרב מרדכי אליהו המופיע בתוך ספר הלימוד, ניסוח שנותן מקום ומרחב לאפשרויות שונות למעשים שגורמים שמחה, והגדר הוא "כל אחד לפי עניינו". 

ד. תכל'ס: נבקש מכל תלמיד לנסות ולהיזכר בפסח ובסוכות האחרונים ולהזכיר לעצמו מה הוא עשה בכל אחד מהימים של חול המועד ובמקביל כיצד הרגיש באותו יום. לאחר מכן נבקש מכל אחד לכתוב לעצמו לו"ז לחול המועד הבא שיבטא את הנקודה בה עסקנו בשיעור זה: כיצד אנחנו הופכים את ימי החול המועד לימים שמחים עבורנו.

ה. תרגיל כתיבה אישי: נבקש מהתלמידים לכתוב לעצמם מכתב שהכותב שלו הוא החג המתקרב ומגיע. במכתב נבקש מהתלמידים לנסות ולחשוב מה מבקש החג המתקרב ממנו ביחס לשמחה בחג: כיצד היה החג שמח לראות אותו שמח בתוכו? אילו מעשים היו משמחים אותו?" ממה היה קורא לו החג להיזהר? וכדומה.. 

תשומת לב:

העיסוק בשאלת תרגומה של ההלכה לימינו הוא עיסוק חשוב ולפעמים מסוכן. חשוב שהדיון ייעשה בתשומת לב ומתוך זהירות מחד גיסא אך כנות מאידך גיסא. נראה שהמצווה שלפנינו היא דוגמא מצויינת למצווה שמהותה היא השמחה, וממילא התרגום של הפוסקים בני זמננו ל'כל אחד כפי עניינו' הוא תרגום שנאמן למקור מחד, ותלוי בכל אדם מאידך. ייתכן ואפשר למצוא את זה כבר בגמרא עצמה, המחלקת בין אנשים לנשים, ובתוך הנשים, בין בנות בבל לבנות ארץ ישראל. יש כאן הכרה בשונות של המגדר ובשונות של החברה והמקום. ממילא מתבקש ששונות שכזו תופיע גם על ציר הזמן. (בחינת עולם שנה נפש).

הרחבה:

מאמר על מצוות שמחה ברגל שנכתב ע"י אריאל שרלו והתפרסם בעלון של ישיבת הר עציון.