פרק הכונס - שיעור ראשון

לב לדעת שמח לבשר על שיתוף פעולה עם  מיזם 'הביאור לתלמיד' (מרכז שטיינזלץ). לפניכם שיעורים בגמרא בפרק הכונס - בבא קמא, בלמידה משמעותית מבית לב לדעת, כשמצורפות אליהם מצגות מאירות פנים של ר' יואל שפיץ מבית היוצר של 'הביאור לתלמוד'. אנו ממליצים למורים למצוא את הדרך לשלב בין שני התכנים בהתאם לאפיונים של הכיתה ולצרכים של המורה והתלמידים, שאו ברכה ( נשמח לתגובתכם על ניסיון זה).

רקע :

יחידת השיעור : משנה: עד 'נכנס רועה תחתיו': גמ' : עד וקמ"ל דשן ורגל דמועדין הוא ש"מ.

כרקע לסוגייה עצמה, אנו ממליצים לצפות במצגת 1 וכן במצגת 2.

בשקופיות האחרונות, ישנן הצעות לשימוש במצגות באופנים שונים. רצוי לעיין בהן, טרם ההחלטה כיצד להשתמש במצגות.

לב השיעור :

מה הגבול בין חששות לתקלה לבין חיים נורמלים ? או במילים אחרות: עד כמה צריך אדם להיזהר שלא תצא תקלה מתחת ידיו, בעודו רוצה לחיות חיים נורמליים?  מהם גבולות אחריות השמירה ?

אפשרות א':

לחלק את הכתבות לקבוצות, כך שכל קבוצה תערוך דיון פנימי על אחד המקרים, ותדע להציג בפני המליאה את המקרה בתמצות ואת הקולות בעד ונגד שעלו במקרה. הכיתה תחליט בהצבעה, מה צריך להעשות במקרה שבכתבה.

1. סרטון על חבישת קסדה, המוגש מטעם עמותת אור ירוק.

2. כתבה ב - Ynet על סטודנטיות בב"ש שקיבלו קנס על שהלכו עם כלבים ללא זמם.

3. כתבה על אי יציאה לטיול עקב הגעה עם נעלי פלדיום.

אפשרות ב' :

מחלקים את הלוח לשניים : בצד אחד רושמים דברים שאני עושה ויודע שהם מסוכנים מעט, אך הסיכון שווה, היות ואני רוצה יותר חופש ופחות מגבלות. בצד השני, נרשום דברים שאני לא עושה היות והם מסוכנים, למרות שזה מאד מגביל אותי ומעצבן אותי.

חשוב להעמיס את הלוח בכמה שיותר דברים, רק שלא יהיו קיצוניים יתר על המידה, אלא מציאותיים מחיי היומיום של התלמידים.

הרעיון הוא להציג בפני התלמידים באופן שקרוב אליהם את הדילמה בין מגבלה שאדם שם על עצמו, לבין חיים זורמים ונורמליים שמאפשרים נוחות, אך טומנים בחובם אפשרות לתקלות.

הסוגיה מבררת את גדר השמירה הפחותה, וניתן לראות שיש כמה גישות בתנאים למתח שבין חיים נורמליים לבין חששות לתקלות שעלולות להתרחש.

• קריאת המשנה בשקט.
• סימון בקו תחתי מה שלא ברור טקסטואלית, וסימון בעיגול של הדברים שאינם ברורים בהיגיון או בדין.
• לאחר כתיבת השאלות על הלוח, התלמידים ינסו לענות על השאלות שעלו.
• כל שאלה שזכתה לתשובה אחת או יותר תסומן. ניתן לרשום בנק' את עיקרי התשובות.
• חשוב לוודא שכל התלמידים מבינים את פשט המשנה, טרם כניסה להתבוננות.

שאלות על קטע המשנה :

1. מהו דיר ? ( המאירי:  אנשים שרצו לזבל איזור מסויים, היו כונסים לתוכו את הצאן, תוחמים אותו בעצים, ולאחר שהצאן היה מזבל את האזור ביציאות שלו - היו מעבירים את הצאן לאזור אחר. לא מדובר על דיר קבע כמו זה שאנו מכירים! ).
2. אם נעל כראוי, כיצד יצא הצאן? חשוב להבין את ארעיות הנעילה, או שניתן לומר שנעל טוב ובכ"ז פרצה ויצאה ( פחות סביר, אך עדיין אפשרי).
3. מדוע יש צורך לומר שפטור , הרי כבר נאמר שנעל כראוי. מה היתה ההו"א ? ( אולי זה מה שאנו דורשים מהבעלים,  שינעל כראוי , אבל עדיין אם תקרה תקלה הוא יהיה חייב. לכן מלמדת המשנה שהוא פטור ).
4. כיצד הזיקה ? לכאורה כל ההיזקים כלולים (שן , רגל , קרן).
5. נפרצה בלילה – האם הדיר היה נעול כראוי?  אם היה נעול, מהו ההבדל בין היום ללילה ?  ( אולי בלילה אפילו בדיר שלא נעול כראוי הצאן לא בורח, אם כי בפשטות יש לומר שהיה נעול כראוי והחידוש הוא בלילה, שכן רק בלילה אנו מבינים שאין לדרוש ממנו שיעמוד וישמור על הדיר, אבל ביום אם נפרץ, ונדע שבסבירות גבוהה הוא ידע שהדיר נפרץ, אז היה חייב לדאוג לאסוף חזרה אם הצאן - ואם לא עשה זאת, יהיה חייב במידה שהזיקה ).
6. מה הקשר בין נפרצה בלילה לבין הוציאוה ליסטים?  כנראה בשני המצבים האדם לא יכל לדעת שהצאן ברח, ולכן יהיה פטור. כיוון נוסף: היות והוא נעל כראוי והתקלה היתה בלילה או שנפרצה ע"י ליסטים, אנו לא מצריכים אותו לרדוף אחרי הצאן בלילה ולכונסם חזרה לדיר [1].
7. מהו ההבדל בין 'פרצוה ליסטים' לבין 'הוציאוה'? ( 'פרצוה' - הם לא קונים את הצאן, ולמעשה הוא לא שלהם ,בשונה מ'הוציאוה' - שם הם נהפכים לבעלים לעניין הנזק של הצאן ).
8. 'הניחה בחמה' - האם היא היתה בדיר?  כנראה שמדובר במקרה בו נעל בפניה כראוי, אך עשה פעולה שביטלה את שמירתה בדיר, היות והיא סובלת ורוצה לברוח.
9. מסרה לחש"ו -  מדוע היינו חושבים שיהיה פטור? ( היות והוא נעל בפניה כראוי, אם היא עדיין בדיר - מה א"כ המשמעות של נתנה לחש"ו, ומאין היא יצאה? מה היה מצופה מחש"ו שהוא לא יכול לתת, ולכן בעל הצאן חייב ?).
10. 'מסרה לרועה נכנס רועה תחתיו' - מה היתה ההו"א שהבעלים עדיין חייב?  ( אולי הרועה רק מקבל על עצמו להאכיל ולדאוג לצאן, אך לא מקבל על עצמו אחריות לשמור עליהם שלא יזיקו , קמ"ל ).

שאלות על קטע הגמרא :

1. נעל בפניה כראוי = רוח מצויה. כלומר, נדרש מהאדם לתת את דעתו על מצב השכיח ואין צורך לשמור לפי המצב החריג . מדוע הגמ' קוראת למצב זה 'שמירה פחותה'?  האם יש כאן ביקורת, או שיש כאן יחסיות לשמירה טובה יותר שנקראת שמירה מעולה?
2. אחרי בירור שהנעילה כראוי = שמירה פחותה: האם הגמרא מבררת בשיטת מי המשנה שנויה? כלומר, מיהו התנא של המשנה שסובר שבמועד מספיק לשמור עליו שמירה פחותה? הנחה סמויה היא שהמשנה, למרות שמזכירה צאן, מתייחסת לכל הנזקים היוצאים מהבהמה ויכולים להיות 'מועד' = שן, רגל וקרן .
3. מחלוקת משולשת לגבי שור מועד: ר' יהודה – די לו בשמירה פחותה ( מה ההגיון?  אם יש כאן משהו מסוכן גם הבעלים וגם הניזק צריכים היו להזהר מהשור, והיות והבעלים שמר שמירה, ואפילו פחותה, הוא עשה את שלו ולכן פטור )​.  רבי מאיר – עבור תם וגם עבור מועד נדרשת שמירה מעולה ( נראה הגיוני, אולם מדוע גם שור תם נדרש שמירה מעולה ? ). ר' אלעזר  – אין לשור המועד שמירה: כל מי שמחזיק שור  מועד צריך להיות מודע שעקב כל תקלה שתצא תחת השור הוא יהיה אשם, ולכן אם הוא רוצה להיות פטור מתשלום עליו לשחוט את השור ,טרם יהרוג או יפצע מישהו .
4. מהי מטרת השאלה בגמרא - האם רק הצגת הדעה ויחוס המשנה לתנא ר' יהודה? ( אולי הגמרא רוצה להתחיל מדעה לכאורה איזוטרית, שאכן יש דעה משונה שאומרת שניתן לשמור שמירה פחותה, אפילו על מועד ע"מ להפטר מהנזק ).

לאחר מהלך זה, מדייקת הגמרא שלמעשה שני תנאים מתוך השלושה יכולים להוות מקור לדין המשנה. ר"מ גם יסכים לדין המשנה, רק בשור המועד מצריך ר"מ שמירה מעולה,  אולם בנזק שן ורגל הוא מסכים עם שיטת ר"י שמספיק שמירה פחותה (היות ואי אפשר לחיות במצב שכל הזמן יצטרך הבעלים של הצאן לשמור שמירה מעולה). שמירה פחותה היא בגדר הסביר, וזוהי ההתנהלות הממוצעת בין דאגה מוגזמת, להתנהלות נורמלית שלרוב תמנע נזק מהשכנים.

• מדוע בור, אש, שן ורגל הם מהדברים שהתורה מיעטה בשמירתן ומספיקה להם שמירה פחותה? מדוע שור המועד לא מספיקה לו שמירה פחותה? ( בשונה מקרן שיש בידי השור כוונה להזיק, כל  שאר הנזקים הם פסיביים או צפויים, ולכן מספיק שהבעלים ישמרו ברמה סבירה ויהיו פטורים. משא"כ לגבי נזק קרן, שהוא בלתי צפוי, ולכן לחלק מהדעות יש צורך בשמירה מעולה ).
• מהו הדיוק של רבה במשנה שאכן מדובר על שן ורגל ולא על נזק קרן ?

חשוב להראות שציר הדיון המרכזי בפתיחת הסוגיה, הוא גבול אחריות השמירה. ברובד הרחב יותר, הדיון נסוב על המתח שקיים בין חיי שיגרה נורמליים שמתייחסים למוכר ולצפוי, לבין חשש מוגבר למציאות שיכולה להתרחש לעיתים רחוקות, ובמידה שנתייחס אליה כשיגרה, חיינו ישתנו מקצה אל קצה.

דוגמה להמחשה : לצערנו במדינת ישראל יש כ - 400 הרוגים בתאונות דרכים מידי שנה. האם לאור נתון זה, אנו נתמוך בחוק שמתיר לנסוע רק בתחבורה ציבורית, או ברכב בו נוסעים לפחות 4 אנשים (ובכך נוריד בכ 70% את מספר הרכבים על הכביש, ובהכרח גם נקטין את מספר תאונות הדרכים, ונחסוך בחיי אדם) ?

דרמה :

מטרת הפעלה זו היא לתת צבע וממשות לדיון הגמרא, ולהעביר אותו לחיים של התלמידים. בנוסף, הדרמה נותנת במה לתלמידים שטובים במשחק, ומאפשת שיתוף פעולה של כמה סוגי תלמידים מהם תורכב הקבוצה.

כל קבוצה תכין הצגה קצרצרה של אחד מהסיפורים הבאים :

1. ילד קיבל בשעה טובה רישיון נהיגה. משפחתו מעוטת יכולות כלכליות, וכעת השאלה שנידונה על הפרק היא : האבא רוצה להתקין מערכת מובילאיי ( 5000 ₪) על מנת לאבטח את נהיגת הילד. האמא חושבת שזה מיותר, סתם הוצאה יקרה שאין בה צורך. הילד מאזין בצד, ללא ידיעת ההורים, ולבסוף מתערב ומגיב לשיח של ההורים.                                                                                                              
2. ישיבה תיכונית מתעתדת לצאת  למסע לפולין., על מנת לקבל את אישור משרד החינוך, יש חובה להיות מאובטח ע"י השב"כ. האילוץ הנ"ל גורם להרבה מאד התניות שהופכות את המסע לשונה מהותית, ממה שהישיבה רוצה לעשות (שעות יותר קצרות של סיורים , 2 אוטובוסים שבכל אחד רק 30 איש ועוד כהנה וכהנה). ראש המסע המנוסה, מנסה לשכנע את ראש הישיבה שהמסע לפולין יצא עצמאית באמצעות הישיבה ולא דרך משרד החינוך ( חשוב לציין שגם בדרך זו ישנה אבטחה של משטרה פולנית ומאבטחים אחרים, שלרוב הם אלו שעושים את העבודה ). האחראי החברתי אף הוא מצטרף לדיון.                         
3. חבר נתן לך כדור לשם משחק. בתום המשחק שמת את הכדור בלוקר שלך ( סגור, אך לא נעול ).  הכדור נעלם וחברך בא אליך בטענות מדוע לא החזרת לו באופן אישי, או מדוע לא נעלת את הלוקר.

• הצגת הדו-שיח, לצד הצגת מריבה ואימוציות.
• בתום שלשת ההצגות תערוך הכיתה הצבעה - עם מי הצדק ?

הפנמה למתקדמים:

מצא איזשהו דבר שאתה 'מחפף' בו, ועלולה להגרם מכך תקלה או לעצמך או למישהו ,למשהו אחר, אם כי בסבירות נמוכה. במידה שאתה רוצה להמשיך בהתנהלות זו, כתוב שלושה נימוקים מדוע כדאי להמשיך בהתנהגות זו. החלף עם חברך את הרשימה, ורשום מה דעתך על שיקול דעתו.

[1] עיון בתוס'​: נפרצה בלילה. אע"פ דתנא נעל בפניה כראוי פטור אצטריך למתני נפרצה בלילה פטור כדדייק בפ"ק (דף יד.) הא ביום חייב דקלא אית ליה למילתא ומסתמא ידע שנפרצה אי נמי בלילה אפילו נודע לו שנפרצה ויצתה הבהמה אין לו לטרוח יותר מדאי לחזר אחריה באפילה :

• מהו ההבדל בין 'יצאה והזיקה' לבין 'נפרצה' - בין ביום ובין בלילה ?