הסיפור על מורי מנג'מי פותח צוהר להתמודדות עם הקושי לסלוח. בבואי לסלוח, כדאי שאדרוש מחברי מה שהייתי מסוגל לצפות מעצמי. בנוסף, ניתן לראות שהכוח לסלוח נובע מסגולה אלוקית שנמצאת כבר בתוכנו ועניינה לתת הזדמנות לתיקון ושיפור המעשים ולהאמין בטוב.
מה יכול לעזור לנו לסלוח לאחרים?
על הלוח יוצבו שני גליונות נייר גדולים.
נבקש מהתלמידים להזכר במקרה אחד בו היו נפגעים ובמקרה אחר בו היו פוגעים (כמובן אפשר להיזכר בדברים קטנים ולאו דווקא בפגיעות קשות).
נזמין את התלמידים לכתוב על גיליון אחד באופן של 'קיר גרפיטי' מחשבות ורגשות בעקבות סיטואציה בה הם היו הנפגעים. ועל הגיליון השני של 'קיר הגרפיטי' מחשבות ורגשות בעקבות סיטואציה בה הם היו הפוגעים, וכעת הם מבקשים סליחה.
נקריא את הסיפור (אפשר לתת לאחד התלמידים לקרוא).
נקרא עד המילים "והשניים המשיכו להתווכח".
סערה גדולה פרצה בקרב יהודי שרעב שבתימן.
שני יהודים מעשירי האזור התקוטטו ביניהם, ובמהלך המריבה פגע האחד בחברו.
הלך הנפגע אצל הדיין מוֹרי רצון מנג'מי ותבע את עלבונו. זימן מוֹרי מנג'מי את הפוגע לבית דינו, ואז סיפר התובע בכאב את השתלשלות הדברים ופירט עד כמה פגע בו חברו. להפתעת הרב מנג'מי, הנתבע אישר את הדברים, והסביר ששגגה יצאה מלפניו. הוא ביקש להתנצל בפני חברו על הפגיעה ואף הבטיח לתת סכום כסף לצדקה, כנהוג בתימן.
אך הנפגע לא הסתפק בהתנצלות בבית הדין: "אני דורש שתיתן כקנס מחצית מרכושך לצדקה. עוד אני דורש שתתנצל לעיני כל הקהל בבית הכנסת בשבת." לכך לא יכול היה הפוגע להסכים, והשניים המשיכו להתווכח.
מוֹרי מנג'מי חשב קמעה, וביקש מן הפוגע לצאת מאולם הדיונים. אז פנה אל הנפגע ושאלו: "האם פעם חטאת חטא חמור כלפי שמיים?" ניכר היה שהתובע נבוך. הוא שתק מעט ואז הודה שכמה שבועות קודם לכן, בשובו עמוס בסחורה ממסע ארוך, נכנסה השבת קודם שהספיק להיכנס לעיר. "אף שהדבר אסור דהרתי עם סוסי אל העיר ואף פרקתי בעיצומה של השבת את כל הסחורה."
שאל אותו מוֹרי מנג'מי: "האם התוודית על חטאך בבית הכנסת בשבת לעיני כל הקהילה?"
ענה העשיר: "חס וחלילה! מה לכל הקהל ולחטאי? את וידויי שמע רק האל השומע כל תפילות."
המשיך מאיר מנג'מי והקשה: "האם נתת צדקה? מחצית מרכושך?"
גם לכך התכחש העשיר: "אין צורך בכך. נתתי מעט מעות לעניים, כפרה על חטאי."
על כך ענה מוֹרי רצון מנג'מי: "מה שהספיק בינך לבין קונך, מספיק גם בינך לבין חברך. חברך מֵצר על מעשיו ומבקש את מחילתך. מחל לו!"
נשאל:
נזמין תלמיד להיות מורי מנג'מי, לפסוק ולהסביר את פסיקתו דרך המתודה של 'כסא חם':
על הכסא יושב התלמיד בתפקיד מורי מנג'מי ומציג את פסיקתו. מנסה להסביר את הנימוקים והשיקולים שהניעו אותו לפסוק כך. תלמיד שיש לו מה להוסיף או לשנות מבקש להחליף את התלמיד שעל הכסא ומציג את עמדתו המנומקת. וכן הלאה...
ניתן לסיום לערוך הצבעה בין חברי הכיתה בשאלה הבאה :
מכל התלמידים שעברו ב'כסא החם' ונימקו את פסיקתו של הרב, איזה נימוק הטוב ביותר ?
לאחר התרגיל, נסיים את קריאת הסיפור.
תרגיל שיקוף:
באופן בסיסי מיומנות של שיקוף היא חזרה על הדברים ששמעת. אין להוסיף מילה על מה שנאמר. ניתן לתמצת אך גם בתמצות להשתמש רק במילות הטקסט, ולהיזהר מאד מכל פרשנות שהיא.
הערה למורה: לפני ההתנסות בזוגות, כדאי שהמורה ידגים זאת עם אחד התלמידים.
בזוגות: כל אחד משתף את חברו מה היה רוצה/ מה יכול לעשות/ מה עשה בשביל לסלוח למישהו שפגע בו.
במליאה: נערוך סבב, בו כל חבר מציג בשיקוף את מה שחברו שיתף אותו ("שמעתי ממתן שהוא רוצה להאמין שהוא לא פירש נכון את הסיטואציה").
רפלקציה על חוויית השיקוף: מה השיקוף דורש מהמשקף? מה הוא מאפשר לכל אחד מהצדדים?
(השיקוף מאפשר הקשבה מלאה ללא שיפוטיות ונקיטת עמדה, כניסה לנעליו של האחר, היכולת לשמוע את עצמך 'מאשרת' את החוויה).
מעבר לתוכן שהוצג במליאה, גם הכלי של השיקוף שירת את המסר.
תרגיל כתיבה:
בעקבות השיתוף, נסו לכתוב מכתב לאדם שנפגעתם ממנו (ואולי גם ביקש ממני סליחה), וכעת אתם כותב לו מכתב שאתם סולחים.
(אפשר להביא מעטפות למי שירצה לשלוח את המכתב).
אפשרות א':
ניתן להשוות למדרש על ר' אלעזר והמכוער. להתמקד בלקח: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז" (תענית כ)- מיהו הקשה ומיהו הרך? במדרש נראה שר' אלעזר תיקן, ריכך עצמו, ביקש מחילה והשפיל גאוותו. המכוער נשאר בקשיותו ודרש מעבר לכך ובסוף התרצה ומחל.
תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור, ומטייל על שפת הנהר. ושמח שמחה גדולה, והייתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.
אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו.
אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?!
אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני "כמה מכוער כלי זה שעשית".
כיון שידע בעצמו שחטא, ירד מן החמור ונשטח לפניו,
ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי!
אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו: "כמה מכוער כלי זה שעשית".
היה מטייל אחריו, עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו,
והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי!
אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי?
אמרו לו: לזה שמטייל אחריך.
אמר להם: אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו: מפני מה?
אמר להם: כך וכך עשה לי.
אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא.
אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: 'לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז'.
ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות.
אפשרות ב':
" לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' " (ויקרא יט יח).
אפשרות ג':
השמעת השיר "זה הזמן לסלוח", מאת יואב יצחק.
רצופה היא מכשולים רבים
עת לחייך לשמוח גם לדמוע
אך מה יפים יפים הם החיים
זה הזמן לסלוח
לוותר לשכוח
גם אם זה קשה
שנינו יחד את הכל עוד נשנה
לא צריך לברוח
את האמת למרוח
אני ואת לא נשנה את העולם הזה
את שתי עיני נושא אני למעלה
מבקש תשובות לשאלות
אין מענה ואיש גם לא יודע
האם בסוף הדרך ניפגש
זה הזמן לסלוח