נס חנוכה - להכיר בנס

 

לב השיעור:

 מהו נס?

 

אפשרות א - דיבור בכיתה:

• האם למישהו מכם קרה נס? (נבקש מהתלמידים לשתף).
• מה הגדיר את ההתרחשות הזו כנס?

אפשרות ב - דיון:

מהו נס לדעתכם?

אפשרות ג - תמונות:

נציג תמונות שונות (א, ב ו-ג) ונבקש מהתלמידים להגיד איזו תמונה מתארת נס ומדוע.

.

נעיין במקורות הבאים:

תפילת 'על הניסים':

ועל הנסים ועל הפרקן. ועל הגבורות. ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה

בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול החשמנאי ובניו כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל לשכחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך. ואתה ברחמך הרבים עמדת להם בעת צרתם. רבת את ריבם. דנת את דינם. נקמת את ניקמתם. מסרת גיבורים ביד חלשים. ורבים ביד מעטים. ורשעים ביד צדיקים. וטמאים ביד טהורים. וזדים ביד עוסקי תורתך. לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה. ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופנו את היכלך. וטהרו את מקדשך. והדליקו נרות בחצרות קדשך. וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה. ועשית עמהם נסים ונפלאות ונודה לשמך הגדול סלה

תלמוד בבלי  מסכת שבת כ"א ע"ב (בצירוף פירוש שטיינזלץ):

מַאי חֲנוּכָּה? [=מה היא חנוכה?]

דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכ"ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַּחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינוּן, דְּלָא לְמִסְפַד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן [=בכ"ה בכסלו ימי החנוכה, שמונה הם, שלא לספוד בהם ושלא להתענות בהם].

שֶכְּשֶנִּכְנְסוּ יְוָונִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כָּל הַשְּמָנִים שֶבַּהֵיכָל, וּכְשֶגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶל שֶמֶן שֶהָיָה מוּנָּח בּחוֹתָמוֹ שֶל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד, נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְמוֹנָה יָמִים. לְשָנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.

 

• מה הנס?
• ספרו את סיפור חנוכה לפי כל מקור.
• מה חלקם של המכבים בנס?
• מה מקומו של הנס לדעתכם בסיפור חנוכה?
• האם ההבדל בין נס שקורה בשותפות ומודעות האדם שונה לדעתכם מנס שקורה באופן שאינו רגיל במציאות?

 

(ניתן ללמוד את המקורות במקביל בקבוצות שונות, או זה לאחר זה):

שמות רבה (וילנא) פרשה כד:

ר' תחליפא דקיסרין בשם ר' פילא אומר,

בא וראה כמה נסים עושה הקב"ה עם האדם והוא אינו יודע

שאלולי היה אוכל פת כשהיא חיה היתה יורדת בתוך מעיו ומשרטת אותו

אלא ברא הקב"ה מעין בתוך גרגרתו שהוא מוריד את הפת בשלום,

(שם /דברים ל"ב/) הוא עשך ויכוננך עשאך מה שאתה צריך...

 

• מהו התיאור במדרש?
• מה ייחודי בנס הזה?
• "בא וראה כמה נסים עושה הקב"ה עם האדם והוא אינו יודע" - איזה עוד ניסים תוכלו להוסיף בעקבות המדרש?
• האם עצם העובדה שאנחנו לא יודעים שקורה לנו נס משפיעה על תפיסתנו את הנס?

 

תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד א

דרש רב יוס ף: מאי דכתיב [ישעיהו י"ב] אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני,

במה הכתוב מדבר - בשני בני אדם שיצאו לסחורה,

ישב לו קוץ לאחד מהן - התחיל מחרף ומגדף,

לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים, התחיל מודה ומשבח,

לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני.

והיינו דאמר רבי אלעזר:

מאי דכתיב [תהלים ע"ב] עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם?

אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו.

 

• מהו הסיפור שמתואר במסכת נידה?
• כיצד כאן ההכרה בנס משפיעה על התפיסה של ההתרחשות בחיים?
• האם תוכלו לחשוב על מקרים מעין אלה, שאתם יכולים לומר בדיעבד שטוב שכך היה, למרות שבמבט ראשון היה עדיף אחרת?

 

נשמע את השיר 'אנו נושאים לפידים' ונבקש מהתלמידים לשים לב למילותיו.

 

אנו נושאים לפידים

מלים: אהרון זאב. לחן: מרדכי זעירא.

 

אנו נושאים לפידים בלילות אפלים

זורחים השבילים מתחת רגלינו

- ומי אשר לב לו הצמא לאור

ישא את עיניו ויבוא אלינו לאור

ויבוא

 

נס לא קרה לנו פך שמן לא מצאנו

לעמק הלכנו ההרה עלינו

מעינות האורות הגנוזים גילינו

נס לא קרה לנו פך שמן לא מצאנו.

בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור

 

1. נשים לב לכך שהשיר כתוב מנקודת מבט ציונות (תחילת שנות ה30), שמבקשת לראות את האדם אחראי לתחיה הלאומית בארץ ללא מעורבות אלוהים.
2. נבקש מהתלמידים לכתוב תגובה לשיר הזה מתוך נקודת מבטם היום ולאור מה שלמדנו היום (ניתן להציע לכתוב שיר תגובה/ כתבה או כל דבר אחר שיכול לבטא באופן מעמיק).

 

עסקנו בשאלה מהו נס ונתנו את הדעת לניסים שונים שלעיתים אנחנו כלל לא מודעים אליהם. בשיעור התבוננו בתמונות, דנו יחד והתעמקנו בשלושה מקורות. בסוף השיעור נתנו תשובה לשיר 'אנו נושאים לפידים'.

 

---

 

הרחבות:

עַל הַנִּסִּים / ט. כרמי

אֲנִי נִכְנָס לַמִּטְבָּח הֶחָשׁוּךְ

וְלוֹחֵץ עַל הַמֶּתֶג.

אוֹר גָּדוֹל.

 

אֲנִי מִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּפָּה

לְיַד הַכֶּלֶב.

הוּא מִתְהַפֵּךְ עַל גַּבּוֹ,

מֵרִים אֶת כַּפּוֹתָיו, מְנַהֵם..

 

בַּחֲדַר-הַשֵּׁנָה,

אֲנִי רוֹכֵן עַל אִשְׁתִּי.

הִיא מְחַיֶּכֶת בִּשְׁנָתָהּ,

מְהַמְהֶמֶת, שׁוּב נִרְדֶּמֶת.

 

הַאִם אֵינָם מְבִינִים?

חַיּוֹת-אֵשׁ מְמַלְּלוֹת,

מַלְאַךְ-הַמָּוֶת בָּעִיר,

הַמִּזְבֵּחַ בּוֹכֶה -

 

וַאֲנִי עוֹבֵר מֵחֶדֶר לְחֶדֶר,

לַיְלָה אַחַר לַיְלָה,

וּמוֹנֶה אֶת הַנִּסִּים.