הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהשמועות - מתי כדאי להעביר ומתי לא כדאי? וכן מתי צריך להשקיע ולעשות הכל כדי לעצור שמועה שהולכת לפגוע במישהו אחר? איזה מחיר אני מוכן לשלם כדי להגן על חברי משמועות רעות?
מה המחיר שאנחנו מוכנים לשלם כדי לא להעביר שמועה?
:
נפתח ונשאל את התלמידים - כבר שמעתם את מה שמספרים בבית הספר? נספר לתלמידים שבית הספר החליט שאין מבחנים השנה בבית הספר אלא רק עבודות.
נבחן את תגובת התלמידים. נשים לב לתגובות של חוסר אמון ואמון לשמועה (למשל - שאלות שצפות על מה שנאמר, לעומת שמחה מיידית ועוד).
נשאל:
נתמקד במילה שמועה:
שְׁמוּעָה (– נקבה) = ידיעה או סיפור העוברים מפה לאוזן, לרוב ללא ביסוס עובדתי.
לא כל דבר שאנחנו שומעים ומעבירים הלאה, בדקנו טוב אם הוא נכון או לא. וזוהי טיבעה של שמועה.
יש שמועות שההפצה שלהם מזיקה, נכונות או לא-נכונות:
לפני שנקרא את הסיפור נספר בקצרה על הרדב"ז.
הרדב"ז (רבי דוד בן שלמה אבן זמרא) נולד בספרד וגדל במרוקו, בשלב מסויים הוא עלה לארץ. הוא התקשה להשתלב בארץ, ובעקבות כך היגר למצרים והיה מנהיג של יהודי מצרים במשך הרבה שנים. בשנים האחרונות לחייו הוא חזר לארץ והתגורר בצפת.
נספר את הסיפור:
ביתו של הרדב"ז (רבי דוד בן שלמה אבן זמרא) שבמצרים המה אדם, שכן אנשים רבים נכנסו לחדרו לשאול שאלות. והנה ניגש אליו אדם בשאלה קשה:
"הרב. הוזמנתי לחתונה בעיירה הסמוכה וישנן שמועות שהשוחט אינו שוחט על פי ההלכה. האם עלי להתחשב בשמועות ולהימנע מאכילת הבשר בחתונה?".
נעצור ונשאל - מה לדעתכם תהיה תשובתו של הרדב"ז?
הרדב"ז השיב:
"מצד אחד יש כאן שמועות על בעיה בכשרות, ומצד שני ראיה של ממש אין בידך. אם תגיע לחתונה ותמנע מאכילת הבשר ותחשוף את הסיבה, הרי שהשמועה תלך ותתעצם - והרי זה שפיכת דמו של השוחט! על כן, אם אתה משוכנע שהשמועות נכונות ומהימנות פשוט אל תגיע לחתונה בתירוץ כל שהוא, אבל אסור לך לומר שהשוחט אינו פועל כשורה על פי שמועות בלבד."
הרדב"ז ראה שתשובתו לא מספקת את השואל והוא עדיין מוטרד ואז שאל:
"פלפלים אתה אוכל?" וזה השיב: "ודאי!".
והרדב"ז המשיך "האם אתה יודע שאני נמנע מאכילת פלפלים בגלל בעיה הלכתית מסויימת (דין עורלה)? ומה לדעתך אני עושה כשאני מוזמן למקומות בהם מגישים פלפלים לי ולחברי הרבנים?".
האיש השיב "אם הרב מחמיר, אז הוא לבטח אינו אוכל פלפלים בשום מקום ובשום זמן."
נסו לנחש - איזה פתרון מצא הרדב"ז לבעיית הפלפלים?
"לא כך", השיב הרדב"ז "בביתי איני אוכל פלפלים כלל, אולם כשאני יוצא אל מחוץ לביתי אני אוכל - כדי שלא יחשבו שאני צדיק משאר הרבנים שהתירו. יש הלכה של בית ויש הלכה של מחוץ לבית".
נדגיש שלפעמים פסיקת ההלכה תשתנה ממקום למקום ומאדם לאדם, מכל מיני סיבות. רב גדול יודע טוב את ההלכה, אך מבין שלפעמים יש מצבים שיש דברים שחשובים יותר מההלכה, כמו: לשמור על כבודו של אדם, לשמור על פרנסתו, לאחד בין אדם לחבירו, בין קהילה לקהילה, ובין איש לאישתו ועוד.
נכתוב על הלוח: "המלבין פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים".
נשאל:
חז"ל אומרים על שיימינג, שהנזק שלו כל-כך גדול, כמו שפיכת דמו של האדם.
אילו צבעים מופיעים באמרה של חז"ל?
כשמביישים אדם ברבים, פניו הופכות להיות לבנות=חיוורות, כי כל הדם נשפך מהם. זה יכול לפגוע בו מאוד בחברה, בעבודה, במשפחה, ועוד ועוד.
משימה בזוגות:
תחרות כתיבת פרסומות נגד השיימינג. חישבו על משפט / סרטון / תמונה שישכנעו חזק את האנשים בארץ להתרחק משיימינג ולהשקיע ברגישות בבירור העובדות.
כל זוג עולה ומציג את הפרסומת שלו לפני הכיתה (אפשר לבחור מס' פרסומות ולשלוח את הילדים להעביר אותן בכיתות האחרות בביה"ס).
הלכה של בית והלכה של מחוץ לבית:
בסיפור על הפלפלים, הרדב"ז החליט שלא לאכול פלפלים בגלל הבעיה ההלכתית, אך פסק לעצמו לנהוג אחרת כשהוא אוכל בחוץ, משום שלא רצה לבלוט בפסיקתו השונה.
לפעמים פסיקת ההלכה תשתנה ממקום למקום ומאדם לאדם, מכל מיני סיבות. רב גדול יודע טוב את ההלכה, אך מבין שלפעמים יש מצבים שיש דברים שחשובים יותר מההלכה, כמו: לשמור על כבודו של אדם, לשמור על פרנסתו, לאחד בין אדם לחבירו, בין קהילה לקהילה, ובין איש לאישתו ועוד.
נקרא סיפור נוסף על הרב טולדנו והרב משאש:
זו הייתה מריבה חריפה וקשה. רק לפני זמן קצר התחתן הזוג הצעיר והשמחה היתה גדולה וכעת שרר מתח בין השניים. החתן האשים את כלתו בכך שאינה מקפידה בכשרות התבשילים, ואילו היא טענה שנהגה כראוי על פי מנהגי בית הוריה.
בני הזוג ניגשו אל הרב רפאל טולדאנו שיפסוק בעניין ויכריע ביניהם.
ראה הרב טולדנו את עוצמת המריבה, בחן את הסוגיה וסבר שהצדק עם הבעל הזועם, אך הבין שאם יצדיק אותו תתלקח האש אף יותר.
חשב מעט ואמר “אני מחמיר בסוגיה זו. אך אני פוסק שעליכם ללכת לרב יוסף משאש. הוא כבר יקל בזה.”
הלכו בני הזוג אל הרב יוסף משאש ושטחו בפניו את הדברים.
הרב משאש האזין להם, וביקש שיביאו לפניו את הסיר. הלכו השניים להביא את הסיר מהבית. הרב בחש בו עד שבחר חתיכת בשר, בירך בקול רם ואכל מן התבשיל ואף ביקש שישאירו לו עוד קצת מהתבשיל שבסיר.
כשראה הבעל שהרב אוכל מן התבשיל נרגע והתרצה, והזוג התפייס.
למחרת קרא הרב יוסף משאש לאישה הצעירה בחשאי והסביר לה שהדרך שבה הכינה את התבשיל היא בעייתית ואף לימד אותה את ההלכות של הכשרת בשר.
שמעו בני ביתו של הרב את השיחה ושאלו אותו “האם בעצם אכלת אתמול בשר לא כשר?”
הסביר הרב משאש:
“יש דרגות שונות של איסור. יש בשר האסור מהתורה, יש מדרבנן, ויש מתורת מנהג. הסיר על פי המנהג היה אסור ואני בחרתי לאכול ממנו, משום שלום בית.”
( למורה - כדאי להזמין לכיתה רב שישתף את התלמידים בדילמות הלכתיות ).
גם כשאנחנו נדרשים לבקש אישור למשהו, מההורים שלנו או מהמורה שלנו - אנחנו רואים שלפעמים יש שוני בין התשובה שאנחנו נקבל ובין התשובה שאח/חבר שלנו יקבל, למרות שהסיטואציה נראית לנו זהה לגמרי. לעיתים יש ערכים שעולים בחשיבותם על הכללים המקובלים.
משימה בזוגות: כיתבו פסק הלכה, על-פי המונח "הלכה של בית והלכה של מחוץ לבית". חישבו על סיטואציה מעניינת, שיהיה שוני בין איך שאנהג אותה בבית באופן פרטי, לבין איך שאנהג אותה בחוץ בפומבי.
לסיכום, אפשר לאסוף את כל השאלות וליצור שו"ת כיתתי. במהלך השנה אפשר להוסיף לשו"ת עוד שאלות שעולות מהם דילמות מעניינות.
שיתוף
הדפסה
ייצוא