עולמנו הפנימי משפיע על הדרך בה אנו רואים דברים, והללו משפיעים עלינו. ההתייחסות שלנו למציאות סובייקטיבית, ונצבעת ממי שאנו ומאיך שהדברים נדמים בעינינו.
מה מסמלת השקיעה?
נציג תמונת שקיעה ונבקש מהתלמידים לומר מה ניתן לראות פה. התלמידים ייתנו תשובות שונות. נשאל האם אנשים שונים יחשבו על תשובות שונות לשאלה שלי – ומה ישפיע על התשובה. הכוונה היא ליצור סקרנות לגבי איך ניתן להסתכל על המציאות ה"נייטרלית" ואיך אפשר לראות יחסים שונים בין התחושות של האדם למציאות. את התשובות השונות ניתן לכתוב על הלוח וכך לקבל טווח של תחושות ורגשות לאותה התמונה עצמה.
באותה ההזדמנות נאמר כי גם בשיר שנלמד "מצויירת" שקיעה, ואנחנו נוכל לנסות ולקרוא בשיר עצמו באיזו נימה התייחס הכותב לשקיעה, איך הוא רואה אותה – ומדוע. לוח הזמנים לפעילות זו קצר (עד כשמונה דקות או פחות, אם יש פחות היענות ושיתוף פעולה), ומאפשר חשיפה לרעיון המרכזי. אין צורך בדיון ארוך מדי. הכלי המתאים הוא תמונת שקיעה המתחברת לציור הספרותי ומאפשרת הבעה חופשית, בייחוד שאין תשובות נכונות או שאינן כאלה.
נקרא את השיר בכיתה, נפרש את מילות השיר שאינן ברורות ונדון במבנהו: נתייחס למקום הטור האחרון ביחס לכלל השיר, ולדימוי בין הטבע ליקותיאל, ולעצב על מותו.
נשאל את התלמידים: מה לדעתכם יכול להוביל לכתיבה של שיר כזה, אשר כולו לכאורה מדבר על משהו אחד, ורק בסיומו מתברר מהו נושאו ה"אמיתי"? (מושג: שיר מתהפך). נדבר על האבל ועל הרצון לאחוז בתשומת לב המאזינים כדי שישמעו על מצוקתו ועל כאבו.
נציג בפני התלמידים שני מוטיבים המצויים בשיר: מוטיב הלבוש ומוטיב הצבע האדום. נחלק את הכיתה לשניים, וכל חלק יימצא את המילים הרלוונטיות למוטיב אחד. לאחר מכן נאסוף את התשובות, ונסמן את המילים בשני צבעים שונים על הלוח, עליו כתוב השיר.
נשאל:
נתייחס לכל אחד מהמוטיבים בנפרד ונעסוק באיך הם עוזרים לנו לבנות את רעיון השיר.
בהזדמנות זו ניתן לשלוח את התלמידים לחפש שיבוצים מהמקרא הקשרים למוטיבים השונים, ולהשוות את מקור המילים להקשר בו מצוי השיר: האם השיבוצים מפתיעים, הולמים את רוח השיר, או מוסיפים על האמור בו?
נשאל:
הדיון מתקיים לאחר שהשיר כולו יהיה ברור לתלמידים, ודרך הדיון יוכלו להתברר עוד עניינים הקשורים למהלך השיר. בדרך זו יביעו התלמידים את עצמם ויכירו את דרכי המחשבה האחד של השני, וכך יראו כי אכן כל אחד מהם רואה את המציאות (השיר) אחרת, בהתאם לעולמו הפנימי - מה שיוכל עוד יותר להדגיש את לב השיעור.
ציירו את השקיעה שלדעתכם ראה רשב"ג, או ציור אחר בעקבות השיר. לחלופין, הביעו את עצמכם בכתב בעקבות לימוד השיר.
לאחר שיציירו התלמידים, נבקש מהם להראות את הציור ולדבר קצת על מה הם מצאו בו. משימת הציור מקומה בסוף השיעור, על מנת "לאסוף" את התלמידים מול עצמם ומול מה שהם חושבים ומרגישים לאחר לימוד היצירה, ולאסוף את כלל הרעיונות שבכיתה (תוך התייחסות לכך שכל אחד מן התלמידים קיבל את השיר בצורה אחרת, אף שכולם עברו את אותה החוויה של לימוד השיר).