שמואל ב' פרק א': קינת דוד - העמקה

מטרת קינת דוד ותפיסת תורת הלחימה של דוד:

"ללמד בני יהודה קשת" מהי מטרת הקינה?

שיעור זה, בא לאחר שהמורה לימד את הקינה של דוד באופן כללי (שיעור 1) ואת מידת העין הטובה של דוד כלפי אויבו , שאול (שיעור 2). בשיעור זה נעסוק בביקורת שניתן למצוא בתוך דברי הקינה של דוד על שאול. דברי ביקורת כלפי לחימתו של שאול מבהירה ומחדדת את תורת הלחימה של דוד כפי שהכרנו בספר שמואל א' בקרב של דוד מול גלית ובעימותים מול שאול. דוד, שמייחס לה' את ההצלחה בלחימה הוא מודל לדורות בדבר ייחודו של הלוחם היהודי שמשתמש בכוח אך יודע שמקור הכוח ללחימה הוא ה'.

בסיום השיעור מספר משימות שבאמצעותם יפנים התלמיד עקרונות אלו ומספר דוגמאות רלוונטיות כהשוואת הקינה ל"שיר על רעי" , וקטע מתוך ראיון עם צור, תאומו של הדר גולדין הי"ד שנפל במבצע צוק איתן.

מהלך השיעור:

בשיעור זה יבחר המורה מתוך המקורות להלן ויתן לתלמידים בדף מקורות ללמוד בחברותא. ניתן לחלק לקבוצות שונות את המקורות השונים וכל קבוצה תציג בפני הכיתה  את הפירוש שלמדה.

הקשר רחב של השיעור:

תגובתו של דוד למשמע השמועה על מות שאול ויהונתן מתוארת בסוף שמו"א ובפתיחת שמו"ב (בכיתות בהם שמואל א' נלמד בכיתה ט' ושמואל ב' בכיתה י' יש להקדיש לתזכורת של הנלמד יותר זמן). 

דוד שומע מפי הנער העמלקי על מפלת ישראל ומות שאול ויהונתן, והורגו. תגובת דוד למות שאול ויהונתן באה לידי ביטוי בפס' יב: וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם ה' וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:"  בנוסף, דוד גם חיבר  קינה, שיר אבל על מותו של שאול ויהונתן. מטרת הקינה מופיעה בפסוק הפתיחה לקינה: "ללמד בני יהודה קשת". דוד מציב מטרה לקינה , מטרה חינוכית של הפקת לקחים לאומית מתוך המפלה במלחמת הגלבוע.

פרשנים שונים פירשו את הפסוק. ניתן לחלק את הדעות השונות לפי התפיסה של הפרשן לגבי מטרת הקינה: מטרה צבאית או מטרה רוחנית. בקשו מהתלמידים לסמן ליד כל פירוש מהי מטרת הקינה לפי  דעת הפרשן. ניתן לתת לכל קבוצה פרשן אחד ולבקש אחר כך לחלק את הפירושים שכל קבוצה ייצגה בפני כולם לשתי קבוצות לפי הכותרות:

1.      רש"י: ויאמר ללמד בני יהודה קשת - ויאמר דוד מעתה שנפלו גבורי ישראל צריכין בני יהודה ללמדם מלחמה ולמשוך בקשת:

הנה כתובה על ספר הישר - הלא היא כתובה על ספר בראשי' שהיא ספר ישרים אברהם יצחק ויעקב והיכן רמיזא ידך בעורף אויביך (בראשית מ"ט ח') איזו היא מלחמה שמכוין בה ידו כנגד פדחתו שהוא מול ערפו הוי אומר זה קשת:

2.      רד"ק:  ללמד בני יהודה קשת - י"מ מכאן ואילך צריך ללמד לבני יהודה קשת כיון שמתו בו שאול ויהונתן ויש לפרש כי זה אינו מן הקינה ותחילת הקינה הצבי ישראל כי איך היה זוכר בקינת שאול ויהונתן בני יהודה שהיו כנגד מלכותו של שאול אבל פירושו ויאמר ללמד בני יהודה קשת קודם שהחל לקונן עליהם אמר לאנשיו אל תתיאשו מן הטובה ואל ירך לבבכם במות שאול ויהונתן כי קשת המלחמה ביד בני יהודה ולהם היא הגבורה והנה היא כותב' בספר הישר...

3.      רלב"ג: (יח) ויאמר ללמד את בני יהודה קשת וגו' - בעבור שראה כי מיתת שאול היתה בסבת יראתו מהמורים בקשת ולא היו בישראל מי שיהיה בקי בזה אמר דוד ללמד את בני יהודה קשת כי הוא מהנבחרים שבכלי המלחמה, והנה ספר הישר לפי מה שאחשב ספר היה מפורסם אצלם וכבר אמרו ספר הישר שהוא ספר בראשית:

4.      מצודת דוד:

יח) ויאמר - טרם התחיל לקונן ראה לאמץ לבות אנשיו לבל ירך לבבם להתייאש מלהרים ראש מול פלשתים ואמר להם הנה באה העת ללמד את בני יהודה קשת מלחמה לשהם יתגברו על פלשתים:

אם נסכם, מדברי הפרשנים שראינו עד כה, מכיוון שחוו העם את כשלון הקרב מול הפלשתים יש לחזקם וללמדם את תורת הלחימה בקשת כדי שינצחו את האויבים. בייחוד לאור הידוע לנו כי יהונתן היה יורה חצים, ולוחם דגול. (ע"ע המפגש עם דוד בשדה, קרב היחיד שמנהל יהונתן ומושיע את ישראל).

לעומת הפרשנויות הללו, מעיר המלבי"ם שהכשלון בקרב מצביע על שינוי רוחני, על מעבר מלחימה ניסית שהבטיח ה' באם ישמרו העם את הברית ב"ספר הישר",  ללחימה ארצית טבעית שנובעת מכשלון רוחני.

5.      מלבי"ם:   ללמד את בני יהודה קשת. כבר בארנו (יהושע י, יג) מש"ש שמש בגבעון דום הלא היא כתובה על ספר הישר, שכיון על הספר הנזכר בפ' כי תשא, שאמר שם (שמות לד, כז) כת(ו)ב לך כל הדברים האלה כי עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ברית, והם הדברים הנזכר שם למעלה (שם, י - יב) הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות וכו' השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וכו', שהבטיחם הקדוש ברוך הוא לגרש מפניהם ז' עממין כמ"ש שם הנני גורש מפניך את האמורי וכו' בתנאי שלא יכרתו עמהם ברית, והבטיחם שיהיה זה בדרך הנסיי עד שלא יצטרכו לקשת ומלחמה, כמו שהיה במלחמת גבעון, שעז"א נגד כל עמך אעשה נפלאות. ובאר בספר שופטים שע"י שלא שמרו ישראל את התנאי הזה הכתוב בספר הישר (שהוא הפ' הנ"ל בכי תשא) הוצרכו למלחמה, וה' הניח מן העמים שלא כבשום כמ"ש (שם ג) ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל רק למען דעת דורות הבאים ללמדם מלחמה (רק) אשר לפנים לא ידעו, חמשת סרני פלשתים וכו', מבואר שפלשתים נשארו אז למען יצטרכו ישראל ללמוד קשת, יען שלא שמרו את התנאי הכתוב בספר הישר. וז"ש בקינתו ללמד, ר"ל מה שיצטרך ללמד את בני יהודה קשת, זה אין מן התימה, כי הלא היא כתובה על ספר הישר (והוא המקביל לעומת שאמר ביהושע שעת שמרו מ"ש בספר הישר עמד השמש עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר, ולא הוצרכו לקשת).

לפי פירוש המלבי"ם, דוד מבקש ללמד את העם את עומק תורת הלחימה המקראית והיא שהמלחמה תלויה בראש ובראשונה, באל.

על תפיסתו של דוד את מקור ההצלחה במלחמה ניתן ללמוד מעמידתו מול גלית הפלשתי. דוד מבליט את הרעיון שלא הכוח הפיזי הוא המכריע אלא המצב הרוחני "כי לה' המלחמה". ניתן להפנות את התלמידים לפסוקים מתוך מלחמתו של דוד בגלית ולהצביע על פסוקים המבטאים את תפיסת הלחימה של דוד.

שמואל א פרק יז

(לז) וַיֹּאמֶר דָּוִד ה' אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה ס וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ וַה' יִהְיֶה עִמָּךְ:...

(מה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ:(מו) הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל:(מז) וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה' כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ:

דוד  בקינה עורך חשבון נפש אישי ולאומי עם התבוסה של ישראל בקרב מול הפלשתים. בדומה לחשבון הנפש העולה מתוך קינת איכה, שבו מוזכרים חטאי העם כגורם לחורבן. דוד מבקש בקינה לזהות את המקור לנפילת שאול, לא רק בנימוק הטכני, צבאי, כפי פירושו של רש"י לפס' "כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול"- השמן לא נמרח כראוי על המגן וכך החץ לא החליק אלא פגע בשאול, אלא ניתן להבין את דברי דוד כמבקש לטעון כי נגעל שאול, מפני שה' מאס בו ולא בחר בו.

דוד מבכה באופן אישי את מותם של שאול ובייחוד יהונתן, אך שוזר בדברי הקינה את תפיסתו העקרונית לגבי המלוכה ו"משיח ה'", שתתברר ביתר שאת בדברי השירה בסיכום ספר שמואל (ראה בהרחבה מאמרה של רות פז, "תהילה לגיבורים או לקח ללוחמים")

בספר שמואל ניתן למצוא שילוב מכוון של פסוקי שירה בפתיחת הספר (שירת חנה שמו"א ב' א'- י) באמצע הספר (קינת דוד שמ"ב א', יז- כ"ז) ובסיום הספר (שירת דוד שמ"ב כ"ב).

דיון:

קראו  ברפרוף את פסוקי השירות ומצאו מונח, רעיון החוזר בשלוש השירות.

השירות מהוות מעין כריכה לספר שמואל , שבה הרעיון המרכזי של הספר מודגש במקומות החשובים –בפתיחה בסיום ובמרכזה הספר כעין התופעה המכונה בפרשנים פתח במה שסיים. בתחילת הספר התקווה שיהיה מלך בישראל: "יִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ" (שמ"א ב', י), ובסיום הספר ההודאה לה' על החסד שעשה ה' עם דוד בהצלחת מלכותו "מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ" (שמ"ב כ"ב, נא). ובמרכז הספר בקינת דוד על אובדן המלך הראשון בישראל: ""נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן". נקודת השבר של נפילת שאול מעמידה במבחן את התקווה למלכות בישראל ואת שאלת המלכות הראויה בישראל. בספר שמואל ב' עולה מלכותו של דוד עם הסיכוי והתקווה, ועם ההתמודדויות הכרוכות בעליות ובמורדות של מלכות דוד.

שימו לב:

ספר שמואל במסורת היהודית הינו ספר אחד ואינו מחולק לשני ספרים שמואל א' ושמואל ב'. חלוקת הספרים שייכת לחלוקה הנוצרית של התנ"ך לפרקים שנעשתה במאה ה13 על ידי הבישוף סטפן לנגטון. חלוקה זו התקבלה בסופו של דבר על ידי כל העולם כולל העולם היהודי. (למרות שהיו בתחילה הסתייגויות מקבלת החלוקה הזו). בכתבי יד עתיקים לדוגמא בכתר ארם צובה, אין הפסקה בין סוף שמואל א' לשמואל ב': עיינו בכתר ארם צובה, ותבחינו כי אין כל הפסקה בין הפסוקים האחרונים בשמואל א' לבין תחילת שמואל ב'.

משימת יישום והפנמה:

בחרו אחת מתוך משימות היישום הבאות:

א.      לאחר שלמדתם על תפיסת הלחימה הייחודית של דוד, נסחו את פקודת היום של דוד לחייליו. לפני היציאה לקרב, אוסף המפקד את חייליו ומעביר להם את פקודת היום. פקודת היום כוללת את מטרת המלחמה, הצדקת המלחמה ודברי עידוד ללוחמים.

ניתן להביא לתלמידים כדוגמא את מכתבו של מח"ט גבעתי עופר וינטר לפני מבצע "צוק איתן" שעוררו סערה ציבורית.  דווקא מכתב זה מדגיש את שתי הפנים של הלחימה היהודית.

ב.      נסחו סיסמא, סלוגן מתוך מה שלמדתם על השקפתו של דוד על הלחימה היהודית שהייתם רוצים שילווה חיילים היוצאים לקרב.

כדוגמא ניתן להפנות לכתבה של חן קוטס בר ואיתן גליקמן על הדר גולדין הי"ד שנהרג במבצע צוק איתן (במוסף שבת פרשת ואתחנן תשע"ד, ידיעות אחרונות) . 

בראיון זה מסביר שמחה (אביו של הדר הי"ד), מדוע בחר הדר לרקום על נשקו את הסיסמא "עז וענווה" שהיתה בעיניו תמצית הלחימה היהודית: "על רצועת הנשק כתבו יחד "בעז ובענווה"- סיסמה שנבחרה בעקבות דיון משפחתי ארוך שנים, שהחל עוד לפני שהתאומים התגייסו. "שאלנו את עצמנו איך מגדירים לוחם יהודי, במה הוא שונה מלוחמים אחרים בעולם",מסביר שמחה, "ביהדות הערכים הם להיות תלמיד חכם, רופא כנר. השאלה איך בונים מודל ללוחם. ברור שצריך את התכונה של העוז, הכוח המתפרץ, אבל הכוח הזה מוגבל, לא כוח להשחית. חיפשנו מושג שיוצר את הריסון של העוז והכוח. אז עלה הרעיון שאם יש ענווה, תכונה בסיסית של צניעות, אז יש רסן ושליטה על הכוח. אנחנו לא המצאנו את הסיסמא , רק נתנו לה את הפירוש".

ג.       קינת דוד על שאול ויהונתן מוקראת בטקסי זיכרון רבים ביום הזכרון לחללי צה"ל. בחוברת שתצא לעורכי טקסי יום הזכרון מבקשים הסבר לבחירת הקינה הזו. כתבו את ההסבר הנלווה לקינה:

1 העתיקו מתוך הקינה פסוקים שלדעתכם מצדיקים את הבחירה בקינה לעיתוי הזה.

2. כתבו הסבר לעורכי טקסים המנמק את הבחירה בפסוקים אלו.

להרחבת העיון ניתן ללמוד את התפילה לשלום המדינה המדגישה את החשיבות של הביטחון באל להצלחתנו הלאומית, וכן את מי שברך לחיילי צבא הגנה לישראל.

להרחבה:

• שש דפיקות של הרב סלובייציק- המדגיש את פועלו של האל מעל במת ההסטוריה. (הסטוריה כפי שהרב קוק היה אומר הסתר- יה).
• אחד השירים המזכירים את קינת דוד ומתכתבים עימה באופן ישיר הוא "שיר על רעי".

שיר על רעי- הקשיבו לשיר שכתב דן בירן לזכר חברו סא"ל משה (סטמפל) פלס, שהיה ממניפי הדגל בעת שחרור הכותל המערבי ונפל בארץ המרדפים ב- 1968. השיר הולחן על ידי חיים אגמון ומבוצע על ידי חבורת הגבעטרון.

שיר על רעי על כאב הבשורה 
שירו על חרב גיבורים 
כאריות לחמו בגבורה 
דרך הם קלו מנשרים. 

על יהונתן אשר לי הוא כאח 
אהבתי מנשים 
אל תבשרו כי בתוך עיר וכרך 
גיל יעלזון בנות פלישתים. 

תבוא קללה על ראש ההר 
על ראש ההר 
טל התרומות לא ירד 
גם לא מטר, גם לא מטר 
על מות רעי הטוב 
טל התרומות לא ירד 
גם לא מטר, גם לא מטר 
על מות רעי הטוב. 

על הסלעים על אבני מדרונות 
חרש שוכבים להם אחי 
שמש קרניה עוברות אחרונות 
חרש לוטפות דמעות פני. 

עיני הדולקות כשלהבת הנר 
נר הבוער אש תמיד 
צר לי עליך אחי יהונתן 
כמו שבועתו של דוד. 

תבוא קללה על ראש ההר... 

כמו גם שאול וכמו בנו יהונתן 
להט האש של יום קשה 
כך גם נפל בין תימרות העשן 
על הגלבוע גם משה. 

שביל שעובר ואדם הוא מדם 
אלף דורות ושנים 
אך אם הקרב עוד לא תם, עוד לא תם 
לא ילמדוהו בנים. 

תבוא קללה על ראש ההר... 

המחבר מוצא קשר בין מות רעו, בארץ המרדפים (ואדי שובאש),  ב1968, לקרב של שאול בפלשתים.

משה (סטמפל) פלס, יליד פולין 1933, עלה לארץ עם משפחתו ב-1947. מרגע גיוסו לצנחנים ב-1951 (ועוד קודם לכן בגדנ"ע), ועד נפילתו ב-1968, הקדיש עצמו לשירות הצבא ולהגנת המדינה. במהלך 17 שנותיו בצה"ל השתתף במלחמות ובפעולות רבות אחרות, קיבל את צל"ש הרמטכ"ל מידיו של משה דיין, ואף היה שזה שתלה את דגל ישראל בכותל המערבי במלחמת ששת הימים (הוא היה אז סגנו של מוטה גור בפיקוד על חטיבת הצנחנים שכבשה את העיר העתיקה

משה נפל ב- 19.9.1968, כשפיקד על כח שביצע מרדף אחר מחבלים. הארוע קרה בבקעת הירדן (שנקראה אז 'ארץ המרדפים'), במעלה נחל שובאש (נחל בזק) שבין צפון השומרון לדרום הגלבוע, כ-14 ק"מ מגבול ירדן. 

שביל שעובר ואדום הוא מדם 

אלף דורות ושנים 

אך אם הקרב עוד לא תם, עוד לא תם 

לא ילמדוהו בנים. 

מצאו קשר בין המשאלה שבסוף השיר "לא ילמדוהו בנים", לאחת מהפרשנויות של קינת דוד, לגבי משמעות הקינה והמסרים שלה.

הקשיבו לשיר בביצוע להקת הגבעטרון.

מה המנגינה תורמת למילים? מה רצה המלחין להביע באמצעות בחירת לחן כזה?

 השיר שלא נשמע כשיר אבל, אלא כמרש ניצחון ברבות הימים אף חובר לו ריקוד. הכוראוגרף טען שלא הכיר את מילות השיר כלל. בפורום מדריכי המחול התעורר דיון האם יש ללמד ריקוד זה? (למתעניינים ניתן לקרוא על כך בפורום מורים למחול ברבורים)