שחי לאל - חלק א'

למורה:

כדאי לערוך הקדמה על שירת ימי הביניים ועל מאפייניה הייחודיים.

עזרים: הספר "ציפור הנפש" או מחשב להקרנתו, טקסט השיר, צבעי מים ודפים חלקים.

לב השיעור:

מהו מקומה ותפקידה של הנשמה בחיים?

אפשרות א:

נפתח בסיפור הילדים הקצר "ציפור הנפש" של מיכל סנונית. הסיפור מציג את הציפור השוכנת בכל אחד מקרבנו, היא ציפור הנפש, המייצגת את הנשמה. בתוכה כמוסים הרגשות שלנו, האישיות שלנו, והכוח שבנו לפעול ולעשות. בסיפור נכתב כי אנשים מסתובבים חיים שלמים בעולם בלי לשים לב לציפור שבהם. הם פשוט מתנהלים בעולם, שועטים מדבר לדבר, ואינם עוצרים להקשיב למה שהיא מנסה לומר להם. נוכל להעזר בהקראת הסיפור ביוטיוב. 

נבקש מהתלמידים לשים לב למשפטים שתופסים אותם במהלך קריאת הסיפור.

נאסוף את המשפטים מהתלמידים, ונוסיף עליהם משלנו. נכתוב אותם על הלוח (או נתלה כשלטים), ונדון עליהם עם התלמידים:

• "עמוק עמוק בתוך הלב, שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת...".
• "כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים ואינה עוזבת אותנו - אף לא פעם אחת - כל עוד אנו חיים".
• "כאן אפשר כבר להבין שכל אדם שונה מחברו בגלל ציפור הנפש אשר בתוכו".
• "ומה שהכי חשוב זה להאזין היטב לציפור. כי קורה שציפור הנפש קוראת לנו ואנו לא שומעים. חבל".
• "יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות, יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות, ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים".
• "לכן כדאי אולי מאוחר בלילה, כששקט מסביב, להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו, עמוק עמוק בתוך הגוף".

נשאל את התלמידים:

• איזה משפט נוגע בכם?
• איזה משפט קשה לכם?

בעת הדיון נעלה את השאלות האלה:

• מיהי ציפור הנפש ששוכנת בתוכנו?
• את מה היא מייצגת?
• מדוע היא שקטה כל כך?
• איך קורה שאנשים אינם שומעים אותה כלל?
• מה מפריע לשמוע אותה?
• איך אפשר להאזין יותר לציפור?

מתוך הדיון נגיע למסקנה כי ציפור הנפש השוכנת בקרבנו היא הנשמה שלנו, ורעשי הרקע של העולם הזה מפריעים לנו להקשיב לה.

אפשרות ב:

משחק מיון גוף נשמה - התלמידים יקבלו אסופה של מושגים שונים וימיינו אותם בזוגות לשתי קבוצות לפי ראות עיניהם.

• לעשות ספורט.
• לקרוא ספר טוב.
• לאכול פיצה.
• לשמוע מוסיקה טובה.
• ללמוד תורה.
• להתפלל.
• לישון טוב.
• לנגן.
• לצפות בסרט.
• להתנדב.

נשמע במליאה כיצד התלמידים מיינו, ונציע את החלוקה של פעילויות הקשורות לרוח, ופעילויות הקשורות לגוף.

נשמע מהתלמידים - אילו פעולות תופסות את רוב היום? מה מהפעילויות שלעיל קשה להירתם אליה? למה קל יותר? מה לדעתכם אנשים אוהבים יותר לעשות ומדוע?

במהלך הדיון נשמע את הלך הרוח של התלמידים לגבי היחס בין גוף לנשמה בחיים , והתובנות ישמשו אותנו בהמשך.

אפשרות ג:

שאלון אישי - "מקומה של הרוחניות בחיי" ובו יענו התלמידים על שתיים מתוך שלוש שאלות  בסבב:

1. איזו דמות מסמלת רוחניות בעיניכם?
2. מתי חוויתם חוויה שהייתם מגדירים אותה רוחנית?
3. באילו מצבים אתם חש התעלות רוחנית?

לאחר שנשמע את התשובות, יכול להתפתח דיון מעניין על מידת הנוכחות של הרוחניות בחיים שלנו.

• האם אנחנו חווים חוויות רוחניות בחיינו בכלל?
• האם אנו מחפשים חוויות רוחניות?

גם אם התלמידים יעלו תכנים של ניתוק מרוחניות, זו הזדמנות טובה להשתמש בהיגדים לדיון על הרוח בחיים.

נחלק את הטקסט הפיוט ולצידו ביאור למילים הקשות.

נקרא בקול את הפיוט "שחי לאל" של ר' שלמה אבן גבירול:

שְׁחִי לָאֵל, יְחִידָה הַחֲכָמָה, / וְרוּצִי לַעֲבֹד אוֹתוֹ בְּאֵימָה,

לְעוֹלָמֵךְ פְּנִי לֵילֵךְ וְיוֹמֵךְ, / וְלָמָּה תִרְדְפִי הֶבֶל וְלָמָּה?

מְשׁוּלָה אַתְּ בְּחַיּוּתֵךְ לְאֵל חַי, / אֲשֶׁר נֶעְלָם כְּמוֹ אַתְּ נֶעֱלָמָה.

הֲלֹא אִם יוֹצְרֵךְ טָהוֹר וְנָקִי – / דְּעִי כִּי כֵן טְהוֹרָה אַתְּ וְתַמָּה.

חֲסִין יִשָּׂא שְׁחָקִים עַל זְרֹעוֹ – / כְּמוֹ תִשְׂאִי גְּוִיָּה נֶאֱלָמָה.

זְמִירוֹת קַדְּמִי, נַפְשִׁי, לְצוּרֵךְ / אֲשֶׁר לֹא שָׂם דְּמוּתֵךְ בָּאֲדָמָה.

קְרָבַי, בָּרֲכוּ תָמִיד לְצוּרְכֶם / אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ תְהַלֵּל כֹּל נְשָׁמָה!

(יש לציין כי שיר זה שייך לשירת ימי הביניים. יש להקדים ולהכיר לתלמידים ז'אנר זה ומאפייניו).

התלמידים יקראו לעצמם את השיר קריאה חוזרת, וישתפו במשהו אחד שהצליחו להבין בעצמם בפיוט. לאחר שנשמע את התובנות נגדיר בכלליות את נושא הפיוט:

הפיוט הזה הוא פנייה של המשורר אל מישהי שמאד יקרה לו: הנשמה שלו, ומבקש ממנה להקדיש את חייה לעבודת האלוקים. הוא מסביר לה שהיא דומה לקב"ה שיצר אותה, והיא צריכה לברך ולהודות לו על חיי הנצח שלה.

• סמנו כמה שיותר כינויים לקב"ה בפיוט.
• סמנו כמה שיותר תיאורים של הנשמה.
• סמנו את האקרוסטיכון בשיר.[U1] [עס2] 
• סמנו את החרוזים בשיר.
• חלקו את השיר לשלושה חלקים ותנו כותרת:

זוהי ההצעה לחלוקה ולכותרות:

בית 1-2:  פניה אל הנשמה שתעזוב את הבלי העולם הזה ותעבוד את הקב"ה.

בית 3-5: אנלוגיה/ השוואה בין הנשמה לקב"ה.

בית 6-7: קריאה לנשמה להלל את הקב"ה יחד עם הגוף.

(אם תלמידים מסיימים מוקדם כדאי לשלוח אותם ללמוד ולאסוף פרטים מעניינים על רשב"ג, והם יספרו עליו מאוחר יותר במליאה).

שאלות בעקבות הסימון:

1. כמה כינויים שונים של הקב"ה מצאתם וכמה תיאורים לנשמה?
2. מהי המשמעות של זה לדעתכם? במה ריבוי הכינויים והתיאורים מוסיף לפיוט?

איסוף וסיכום של העבודה בזוגות:

הכינויים הרבים לנשמה ולקב"ה בפיוט מעידים  על כך שהקשר בין הנשמה לקב"ה זהו הנושא המרכזי של הפיוט.
הבחירה בכינויים השונים זה מזה לקב"ה מעידה על מידת מרכזיותו בחיים של הדובר. ככל שלדבר יש יותר שמות וכינויים כך הוא משמעותי יותר בחיים .

האקרוסטיכון מעיד על שם המחבר: ר' שלמה אבן גבירול.

נספר מעט על דמותו המיוחדת.

החריזה בשיר – נבחין בין שני סוגי החרוזים: חרוז מבריח - הנועל את סוגרי הבתים: "מה".
חרוז ב-"תפארת הפתיחה" בין דלת לסוגר: "מה" (כאן זו הזדמנות להרחיב על מושגים חשובים בשירת ימי הביניים: בית, דלת, סוגר, תפארת הפתיחה).

שלוש תנועות של קשר בין נשמה לקב"ה מתבררות מהחלוקה לשלושה חלקים:

• כזו שנובעת מדרבון חיצוני, מעט גוער ונוזף: "ולמה תרדפי הבל ולמה"?
• כזו שנובעת מתחושת דמיון לקב"ה וקירבה אליו: "משולה את בחיותך לאל חי"
• כזו שנובעת מתחושת ההודיה של הנשמה והגוף על החיים שניתנו: "זמירות קדמי נפשי לצורך"

נדון עם התלמידים איזה משלוש התנועות מעוררת אותם יותר לחוש את הנשמה ולבחור בחיי רוח? מדוע? לאיזו תנועה הם פחות מתחברים?

נעבור בית בית ונסביר את משמעותו (בכיתה בה זה מתאים, ניתן לערוך משימת התאמה בין הבית לבין פירושו):

בית 1 – השתחווי לאלוקים נשמה חכמה, ומהרי לעבוד אותו ביראת כבוד.

בית 2 – הקדישי את כל זמנך ופניותך לעולם הרוחני שאליו את שייכת, ומדוע תבזבזי את חייך על העולם הזה – העולם החומרי שכל כולו הבל ?

בית 3 – דומה את בקיומך הנצחי לאל החי, אשר כמו שהוא נסתר, כך גם את.

בית 4 – מובן שאם האל שיצר אותך הוא טהור ונקי, הרי שגם את טהורה ותמימה.

בית 5 – האל החזק "מחזיק" את העולם על זרועותיו, כמו שהנשמה נושאת את הגוף הדומם.

בית 6 – שירי זמירות שבח והלל לאל שברא אותך ולא נתן למוות שליטה עלייך ונתן לך חיי עולם (בשונה מהגוף שכלה וסופו להיטמן באדמה).

בית 7 – הדובר קורא גם לגוף לברך את האלוקים שאותו כל הנשמות מהללות.

נגדיר את השיר כפיוט (שיר קודש) שהוא "רשות" לתפילת נשמת כל חי ביום הכיפורים, ואת זאת רואים בבית האחרון, בו המילה "נשמה" מופיעה, זהו "רמז ליטורגי".

לסיום החלק הזה נעבוד בצבעי מים:

אל מול גליון דף לבן התלמידים יבחרו מילה /בית /תמונה מהפיוט "שמדברת" אליהם ובהשראתה יציירו מה שעולה להם בראש.

לאחר מכן יציגו את התוצרים במליאה, והכיתה תנסה לזהות באיזה חלק מדובר. לאחר הזיהוי, התלמיד יסביר את בחירתו ויצירתו.

נסכם כי הנשמה היא מרכיב מרכזי ועיקרי בחיים שלנו. כדאי לעיתים לעצור ולהקשיב לה, לתת לה מקום ותשומת לב במרדף היום יום. נדגיש כי בפתיחה של השיעור ראינו וזיהינו את האתגר שבזה: בעולם שלנו שמלא בהסחות דעת מסוגים שונים קשה לעיתים להתרכז בנשמה העדינה והנעלמה שלנו, וכל אחד יכול למצוא את התדר המיוחד בו קל לו יותר להאזין לה ולפעול.