חומרי הוראה > תיכון > מחשבת ישראל > שביל הזהב לרמב"ם

שביל הזהב לרמב"ם

אתי שילה בן ישר

שיתוף

הדפסה

ייצוא

מקצוע: מחשבת ישראל
נושא: אני עצמי

(2-3 שיעורים)

מטרת היחידה:

1. הכרה בשוני בין בני האדם כבסיס רעיון עבודת המידות והחזרה בתשובה

2. מושגים: דעות, שביל הזהב, חסיד, חכם

רמב"ם יד החזקה - הלכות דעות פרק א

א דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל ואם יכעס יכעס כעס מעט בכמה שנים ויש אדם שהוא גבה לב ביותר ויש שהוא שפל רוח ביותר ויש שהוא בעל תאוה לא תשבע נפשו מהלוך בתאוה ויש שהוא בעל לב טהור מאד ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להן.

ב ויש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם כענין שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף ויש מקצר נפשו שדיו אפילו דבר מעט שלא יספיק לו ולא ירדוף להשיג כל צרכו

ג ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו לדעתו ועל דרכים אלו שאר כל הדעות כגון מהולל ואונן וכילי ושוע ואכזרי ורחמן ורך לבב ואמיץ לב וכיוצא בהן.

ד ... יש מהן דעות שהן לאדם מתחלת ברייתו לפי טבע גופו ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם במהרה יותר משאר הדעות ויש מהן שאינן לאדם מתחלת ברייתו אלא למד אותם מאחרים או שנפנה להן מעצמו לפי מחשבה שעלתה בלבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו:

ה שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו. ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן, ונהג בה--יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה.

ו הדרך הישרה--היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם.

ט כל אדם שדעותיו כולן דעות בינוניות ממוצעות, נקרא חכם; ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה, נקרא חסיד.

מהלך השיעור:

(בסוגריים-תשובות התלמידים)

הקדמה: רקע על הרמב"ם וספרו היד החזקה.

1. חלוקת הכיתה לקבוצות של ארבעה-חמישה תלמידים.

בידי כל תלמיד פרק א מהלכות דעות להרמב"ם.

כל קבוצה מתבקשת לקרא את הקטע ולהציגו בפני הכיתה באמצעות תיאטרון קריאה.

המטרה: העברת המסרים העולים מן הקטע באמצעות הקראתו .

ההנחייה:

הקפידו על קריאה נכונה, הטעמה ודיוק.

הביעו את פרשנותכם את הטקסט דרך הקריאה.

אין זו הצגה.

אל תגזימו בדרך הקריאה, כדי לא להפכה למגוחכת.

יש להקפיד על שיתוף כל חברי הקבוצה.

(היה צורך בהבהרת מספר מושגים כגון: גבה לב ובהכוונת התלמידים להתאים את אופן קריאת הטקסט לרעיון המרכזי אותו הוא בא להביע.

התלמידים בחרו במגוון דרכים: קריאת כל אחת מהמידות ע"י חבר אחר בקבוצה, הדגשת המילה "ויש" ע"י קריאה משותפת של כל חברי הקבוצה, שינוי באינטונציה להבלטת הניגודיות בין קצוותיה של תכונה מסוימת וכו').

2. הצגת תוצרי הקבוצות במליאה.

3. הבהרת המושג דעות באמצעות ניסיון להחליפו במילה נרדפת: מידות.

4. נסה להגדיר את האופי שלך על פי ההגדרות שנותן הרמב"ם. מה ההרגשה שמתעוררת בך למקרא מה שכתבת?

5. חלק את המידות שלך לשלוש קבוצות שמגדיר הרמב"ם: "מתחילת ברייתו", "ועתיד לקבל במהרה" ו"למד אותם". איזה מידות היית שמח להוסיף לקבוצות השונות?

6. מה לפי דעתך המטרה של הרמב"ם בכתיבת קטע זה?

דיון במשמעות המסר: יש אנשים שונים בעלי מידות שונות.

7. האם יש מידות שאין ראוי לנהוג בהן ב"שביל הזהב"?

8. מיהו "חסיד" ומיהו "חכם"?

9. האם ניתן לשנות את המידות? מדוע אין מצווה על תיקון המידות?

10. מדוע אנו בוחרים לפעמים בדרך שאינה מתאימה לנו?

11. הקבלה בין עבודת המידות לחזרה בתשובה.

12. מטלה לשיעורי בית: הכינו כרזה הקוראת ללכת בדרך שראוי ללכת בה ו/או להימנע ממנה. ניתן להתייחס להנחייה כללית ו/או למידה נבחרת.

מקורות עזר למורה לצורך הובלת הדיון:

1. הרב אלחנן סמט במאמרו: עיונים בהלכות דעות מתוך: "מעליות", ביטאון ישיבת ברכת משה.

"... בפרקים הראשונים בהלכות דעות העמיד הרמב"ם תורת מידות שעל פיה יש ללכת בדרך האמצעית בין שתי המידות הקיצוניות ששתיהן שליליות. בהלכה הראשונה מובאת רשימה של צמדי מידות קוטביות כאלה...

בהלכות ג ו-ד קובע הרמב"ם מהי הדרך שאין ראוי ללכה בה, ולעומתה מהי הדרך הישרה, והדוגמה הראשונה שהביא היא במה שנוגע למידת הכעס והפכה - חוסר ההרגשה...

בהלכה ה מלמדנו הרמב"ם כי בתורת המידות הזו ישנה גם מידת חסידות ולפנים משורת הדין, שעל הנוהג לפיהם לנטות קצת מן האמצע, לצד שהוא הפוך מן הקצה המסוכן שאליו נטייתו הטבעית של האדם2. הדוגמה שהוא מביא לכך היא מידת גובה-הלב והפכה שפלות הרוח. כל אדם שדעותיו כולם דעות בינוניות ממוצעות נקרא חכם.
ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה, נקרא חסיד. כיצד?
מי שיתרחק מגובה הלב עד הקצה האחרון, ויהיה שפל רוח ביותר, נקרא חסיד, וזו היא מדת חסידות.
ואם נתרחק עד האמצע בלבד ויהיה עניו, נקרא חכם, וזו היא מדת חכמה.
ועל דרך זו שאר כל הדעות.
וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהם מדרך האמצעית כעד שתי הקצוות:
יש דעה שמטין אותה כעד הקצה האחרון, ויש דעה שמטין אותה כנגד הקצה הראשון.
וזה [הוא] לפנים משורת הדין. ..

מובן שמי שאינו נוהג במידת חסידות זו, אין כלפיו כל טענה, והוא נקרא "חכם". אולם כל זאת בתחום ההתנהגות החיצונית המעשית. במה שנוגע לתכונת הנפש הפנימית, אל לו לאדם לנהוג במידה הבינונית, אל לו להסתפק בענווה בלבד. בתוכו פנימה עליו להיות שפל רוח מאד, כמבואר בפרק ב הלכה ג. שם לא השתמש הרמב"ם במונחים "חכם" ו"חסיד", כי שם אין מדובר בנורמה התנהגותית הקובעת את דרגת בעליה, אלא בתביעה רוחנית פנימית. אף מי שבמעשיו הולך בדרך חכמה, והוא נקרא חכם באשר הוא נוהג בענווה, נתבע בתוך נפשו פנימה להיות בעל רוח נמוכה, ואין מדובר כלל במידת חסידות..."

2. צביקה בן דרור במאמרו: טבע האדם ניתן לשינוי באתר שורש של מכון "לב הגולן".

בשיעורים הקודמים הארכנו לדבר על חשיבות המידות, ועל הדרישה מהאדם לשפר את אופיו ותכונותיו תמיד. למדנו גם מדוע בתורה אין מצווה המחייבת את האדם לזכך את מידותיו, ראינו הסברים שונים, שעליהם ניתן להוסיף הסבר נוסף: המצווה-שהאדם חייב בה, חיובה מוטל על כל האנשים ללא הבדל במעמדם הכלכלי, הרוחני והמשפחתי ואין הבדל בין נער לזקן, החיוב שווה לכולם כי כולם יכולים לקיים את המצווה אלא אם כן יש פטורים מן המצווה שאינם יכולים לקיימה.

אבל במידות ודרך ארץ אין כל בני האדם שווים, לכל אדם יש אופי שונה, בני האדם שונים זה מזה בתכונות האופי שלהם, ישנם כאלה המעולים במידותיהם ואחרים יש להם חולשות רבות והם זקוקים לאימון ולשיפור בהליכות חייהם, ובכל מידה ומידה ההתייחסות אל בני האדם היא שונה כי האופי שונה מאדם לאדם.

לכן אי אפשר לחייב בתור מצווה את תיקון המידות כיוון שכל אדם מעמדו הנפשי וההתנהגותי שונה, אלא הדרישה מהאדם היא: להתקדם ולהתעלות ממצבו. אין אנו יכולים לדרוש מהאדם להגיע לנקודת השיא, להגיע לסוף אלא להשתפר ממצבו ההתחלתי, לכן ספר החינוך מגדיר את חיובה של מצווה זו. "ועובר על זה ואינו משתדל להישיר דרכיו ולכבוש יצרו ולתקן מחשבותיו ומעשיו לאהבת הא-ל ולקיים המצווה הזאת ביטל עשה זה" (ספר החינוך מצווה תרי"א)...

לכן הרמב"ם בהלכה הראשונה בהלכות דעות=מידות, מתאר לנו באריכות מצב זה, שאין בני האדם שווים. זהו היסוד, ההכרה הזאת צריכה ללוות אותנו לפני גישתנו לעסוק בבירור וזיכוך המידות, לכל אדם יש מסלול שונה ודרך שונה, כי הוא שונה מכולם, המציאות היא ש... לכל אדם יש נתיב אישי, באיזה דרך עליו ללכת. אדם שיצעד בנתיב לא לו, לא ימצא מנוח לנפשו...

הגאון מוילנא מסביר שהאדם צריך לבחון את נפשו על פי אופיו שלו כי לכל אדם יש נפש שונה, אבל, האדם לפעמים מעדיף לחפש דרכים שונות כי הוא חושש לסטות מדרך החברה והנורמה המקובלת, נוח לו ללכת על פי המוסכמות החברתיות, האדם רוצה להיות דומה לאחרים ומעדיף ללכת בדרך זו, אבל הוא איננו מועיל לו כלל, הוא דורש את טובת תדמיתו בעיני הבריות ולא רצונו רצון ה'- להיות טוב וישר. ואין לאדם זה יראת שמים אלא יראת האנשים, והוא מבזה את נפשו וצרכיה שזהו רצון ה', ותחתם מעדיף אהדה מדומה של החברה.

תגיות: מידות

חדש באתר

משנכנס אדר
שיעורים לחודש אדר

מהבלוג שלנו

הרהורים על תפקידה של השמחה בבית הספר
לקראת המש... מש... משנכנס אדר – האם עודדנו את התלמידים ליצור , לשמוח או שעסקנו בעיקר בנתינת גבולות וכללים שאסור לעבור?