פגישה, חצי פגישה - רחל

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב

 

פגישה, חצי פגישה/ רחל

רקע:

למרות שנכתב לפני 90 שנה כמעט, שירה של רחל "פגישה- חצי פגישה" בו נעסוק יחד בשיעור שלהלן, סובב סביב רגע אנושי ומוכר מאד. פגישה להרף עין עם אהוב משכבר הימים היא התרחשות העשויה לזמן טלטלה גדולה פי כמה וכמה מאשר התרחש (או לא התרחש) כביכול במפגש עצמו. עבור בני נוער, זהו תרחיש מצוי ומוכר (גם מסרטי קולנוע וטלויזיה, אך בעיקר מחייהם האישיים) אשר סביבו עשויה להיווצר סערת נפש של ממש. לתלמידים/ות רבים/ות בגיל הזה יש חבר/ה, או אהוב/ה, או מערכת יחסים כזו שנגמרה בנסיבות כלשהן, ומצוי מאד שהדריכות לקראת מפגש אקראי כזה, או שחזור רגע מקרי כמו זה המתואר בשיר, שהתרחש גם בחייהם, מעסיק את מחשבותיהם וליבם מאד. עובדה זו, כמובן, מספקת לנו הזדמנות טובה לקרב את השיר אל ליבם, ואותם אל השירה בכלל, כמקור למציאת מילים לתחושותיהם, רגש הזדהות, התעמקות והבנה מחודשת של התהליך העובר עליהם, וגם "סתם", תחושה מנחמת של "צרת רבים" חוצת דורות. מאידך, כיוון שהנושא נוגע בנימי נפש עדינים ושבריריים מאד, אל לנו לגעת בו באופן בלתי מבוקר. על המורה המכיר/ה את האווירה בכיתתו/ה לחוש היכן וכמה מותר לפתוח את הנושא, בזהירות וברגישות רבים במיוחד. לעיתים די גם ברמז עדין השולח את התלמידים/ות לחייהם/ן הפרטיים בכדי לחולל את ההבנה וההזדהות המבוקשת עם מילות השיר.

נאזין יחד לשיר של טיפקס ושרית חדד "כשאני איתך אני כמו דג":

כשאני איתך אני ממש טיפש כמו נעל

אני מגמגם אני שותק אני חסר מזל

מיד נגמר לי האי קיו ונתקעות לי המילים

כשאני איתך אני ממש כמו אמבה

ומתנהג כמו שובב בן שש אולי בן שבע

כי כשאני איתך אני כמו דג

 

לא יודעת מה קורה לי

אני רועדת חם לי קר לי

כשאני איתך אני כמו דג

לא יודעת מה קורה לי

המילים מתבלבלות לי

כשאני איתך אני כמו דג

 

כשאני איתך רוצה להישאר בבית

שוכב על המיטה ולא מוריד ת'נעליים

אני בטלן כשאת איתי ולא הולך לשום מקום

כשאני איתך נדבק לי מן מבט דבילי

ומחכה בסבלנות עד שתחיכי לי

כי כשאני איתך אני כמו דג

 

לא יודעת מה קורה לי

אני רועדת חם לי קר לי

כשאני איתך אני כמו דג

לא יודעת מה קורה לי

המילים מתבלבלות לי

כשאני איתך אני כמו דג

 

האהבה מוציאה אותי מהכלים הרגילים

לא מוצא ת'מילים

לא יוצאים הצלילים

לא שולט בחיים

           

 השיר אינו יצירת מופת שירית, בלשון המעטה, אבל הוא משמש בשיעור שלנו תפקיד חשוב, כמתווך המאפשר פתח לדיבור קרוב בנושא רגיש למדי. השיר עוסק באלם הנוצר בעקבות שהייה במחיצת אהוב/ה, במבוכה, בבלבול וכן הלאה שאהבה לפעמים מחוללת בלב האוהב.

אחרי ההאזנה, נשאל את התלמידים:

מה דעתכם על השיר?

מהי הסיטואציה שסביבה  נכתב?

וכאן חשוב לחשוב על האופן שבו ננסח את השאלות הבאות, בהתאם לפתיחות הכיתתית, ולטיב הקשר עם המורה:

האם סיטואציות כאלה מוכרות לכם? (מסרטים/ מספרים/ מהחיים עצמם?)

מה במפגש כזה משתק כ"כ לדעתכם?

מה יחוש, לדעתכם,  אותו אוהב במבט מאוחר על הסיטואציה, על כך  ששתק "כמו דג" מול מושא אהבתו?

נכתוב את המילים המרכזיות שעלו בתשובותיהם של התלמידים על הלוח, ונפנה לעסוק בשיר "פגישה חצי פגישה".  נקרא אותו יחד עם התלמידים:

 

פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר,

קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים - זֶה דַי...

וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר

מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוָי.

 

אַף סֶכֶר שִׁכְחָה - בָּנִיתִי לִי מָגֵן -

הִנֵּה הָיָה כְּלֹא הָיָה.

וְעַל בִּרְכַּי אֶכְרַע עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן

לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ לִרְוָיָה!

 

בפתיחת השיר, מתוארת אותה מבוכה, שלמעשה התרחשה כהרף עין כמעט, ב"מבט אחד חטוף" או ב"חצי פגישה" מקרית ברחוב.

תיאור הפגישה הוא: "קטעי ניבים סתומים- זה די"

מה משמעות התיאור הזה לדעתכם? מה פירוש המילים הללו?

האם זה מזכיר לכם תחושות שעלו בשיר הקודם שהאזנו לו?

בשיר הקודם המוקד היה תיאור חוסר היכולת לדבר ותחושת האלם שמייצר המפגש עם האהוב/ה, ואילו כאן מתוארת סערה מסוג מורכב יותר. ננסה לעמוד כאן יחד על אופי חוויית המפגש בשיר  (על שונותה ודמיונה למתואר בשירם של "טיפקס"):

מבנה השיר מסודר מאד ובנוי באופן קלאסי ומוקפד: שני בתים שקולים, החריזה עקבית ותבניתית, והמקצב אחיד. האם זה הולם את הנאמר בשיר לדעתכם? את מצבה הנפשי של "האני השרה"?

אם זכורה לכם חוויה מוחשית של מפגש כזה, האם היתם בוחרים לתאר אותו באופן מוקפד כ"כ?

נציע כי כאן רחל עושה שימוש מודע בדיסוננס בין הצורה והתוכן, כאדם המבקש למצוא מנוח בתבניות המוכרות, אחרי שנטרפו רגשותיו ונכנס לסערה של ממש. כלומר, התוכן אמנם סוער ונרגש, אך האחיזה בחריזה ובשקילה המדוקדקים כביכול "מצילה" את הדוברת מאובדן עשתונות מוחלט.

נשאל: האם אתם מזדהים עם הבחירה הזאת, או שהייתם בוחרים להתאים את צורת השיר למה שנאמר בו? 

כיצד הייתם אתם בוחרים לתאר פגישה שכזו?

משימת המחזה:

נחלק את הכתה לזוגות. נקרא את השורות הבאות כמעין "דמיון מודרך", ונבקש מהזוגות להמחיז את המשכו. בסוף המשימה,] נבקש מ4-5 זוגות להציג את מה שהומחז:

"התעוררת בבוקר באיחור קל. לבשת את הבגד הראשון שראית על הכסא. לא הסתרקת. לא הספקת לאכול כלום. יש לך שעת אפס ואת/ה לחלוטין לא הולך להספיק להגיע אליה, אם לא תתחיל/י לרוץ לכיוון התחנה ברגע זה. התחלת לרוץ.. בדרך נזכרת ששכחת את הסנדויץ' בבית, והתלבטת אם לחזור. ואז, ראית את הקו לבית ספר חולף על פניך. הבא יגיע רק בעוד חצי שעה. איזה בוקר.. התחלת ללכת לאט הביתה כדי לקחת את הסנדויץ' הנטוש. המבט מושפל על המדרכה בדכדוך... יש ימים שאסור לצאת מהמיטה, את/ה אומר/ת לעצמך. ופתאום שמעת קול מוכר, קורא בשמך.."

אחרי שנצפה יחד במספר המחזות קצרות, נשווה בין הדברים שעלו בהצגות ובין שירה של רחל.

נשאל את התלמידים, עם אלו גרסאות הזדהיתם יותר? האם היתה הצגה שדברה אליכם יותר מהשיר? מדוע?..

כיצד בוחרת המשוררת לבטא את סערת הרגשות בה היא נתונה?

הדימוי החזק העולה מהשיר הוא המטאפורה המורחבת למים, בצורותיהם השונות.

נבקש מהתלמידים לסמן בדפיהם היכן יש מופעים והתייחסויות מימיות בשיר.

נשאל:

איזה תהליך משתקף בשיר ביחס אל המים?

מה הוא מבטא לדעתכם בשינוי שעובר על ה"אני השרה"?

האם השינוי הזה היה נוכח באחת ההצגות שראינו?

השיר מכיל, כהתייחסות ראשונית לחווית המפגש שמות פועל כגון: "הציף" ו"הסעיר", וביטויים כמו "משבר", המתארים את גודל הסערה. אולם בסוף השיר מתארת המשוררת את עצמה באופן מפתיע: הסערה לא גרמה לה לרצות לנוס על נפשה או להסתתר, אלא להיפך: היא מתארת את עצמה כורעת על שפת האגם סוער ושותה ממיי הסערה.

מה משמעות הפעולה הזאת לדעתכם?

נוסיף ונתבונן עוד בשיר ובחלקיו השונים. בתחילת השיר הסצנה המתוארת היא של מפגש עם מלמולים לא ברורים, נסיונות כושלים להתבטא באופן נהיר ובלבול גדול.

"קטעי ניבים סתומים- זה די"

אמנם לא ברור כאן מי היה מבולבל יותר בעיצומו של המפגש, "האני השרה", או מי שפגשה בו, אך ברור מאד שהמפגש חולל בה סערה גדולה. מכאן, בחירתה של המשוררת להמשיך בתיאור החותם את בית ב'

" וְעַל בִּרְכַּי אֶכְרַע עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ לִרְוָיָה!"

אינה ברורה מאליה כלל ועיקר. היה מתבקש לחשוב, אולי, שהיא תשהה במבוכה, ותעסוק במה שהיה עליה לומר ולא אמרה, או בתחושה הקשה שנוצרה בה כש"הסכר" שבנתה נשבר, והיא נותרה ללא הגנה.

נשאל את התלמידים-

מה משמעות המטאפורה "סכר שכחה", לדעתכם?

מה תפקידו הפונקציונלי של סכר?

מהו, אם כן, תפקידה של השיכחה כאן בשיר?

האם אתם מזדהים עם בחירה כזאת, לשכוח על מנת להתגונן?

מדוע?

ולאור זאת- 

מה דעתכם על השימוש המורחב במים המתהפך בסוף השיר למקור מים מחיים?

מהיכן נובעת הבחירה ללגום ממנו למרות המבוכה והטלטלה הגדולות שנוצרו בעקבות המפגש? 

האם אתם מזדהים עם בחירות כאלה?

נשאל באופן חד יותר:

עם מה אתם מזדהים יותר, אם בכלל: עם הרצון לדבוק בתבניות המוכרות, לשמור על הסדר הטוב ועל הנשימה הסדורה (כפי שעולה מהבחירה הצורנית בשיר- להמשיך לכתוב ולהתבטא בתבנית שירית מוקפדת, ובאופן אחר- כפי שעולה מנסיונה העיקש של "האני השרה" לבנות "סכר שיכחה")  או אולי, אתם נוטים דווקא להיות מאלו המבכרים לשתות ממי הסערה, להתחיות מהסערה בעצמה ולדבוק בה?

מדוע?

למורה: את השאלות האלה ניתן להשאיר גם כשאלות פתוחות, ולא לאסוף ולסכם את הדברים באופן סדור במליאת הכתה. יש בכוחן לספק הרבה חומר לעיבוד ומחשבה בבית.

נסכם את מהלך השיעור:

בשיעור סקרנו יחד מפגשים מהסוג המסעיר, הבלתי צפוי, בין האוהב ובין מושא אהבתו.

 דרך שירם של טיפקס ושרית חדד, ודרך שירה של רחל ודרך הצגותיכם, ראינו כי מדובר במפגש מטלטל במיוחד, אשר עשויות להיות לו תגובות רבות. בשירה של רחל, עמדנו על המתח בין האלם והבלבול ובין הרצון לשמור על חזות מאופקת, ועל תבנית קשוחה המונעת "פירוק"  (ע"י התבנית השירית המוקפדת, כאמור) ובין הצמא הגדול- ללגום מהסערה עצמה, ולהתחיות על ידה.

כיוון שההתרחשות המתוארת כאן קרובה ומוכרת לרבים, למרות שנכתבה לפני זמן רב כ"כ, אנחנו יכולים ומוזמנים לקחת איתנו תמונות מתוך השיר, וכך, כמו שהתחלנו לעשות יחד בשיעור, לנהל איתו שיחה ערה, ולזהות היכן אנחנו מזדהים עם האני השרה, והיכן אנחנו מרגישים זרות ומרחק כלפי בחירותיה.

תשומת לב:

מורים יקרים, לתשומת לבכם:  אין בכוונתנו להיכנס לשאלת ההיתר והמשמעות של חברות בגיל התיכון, ואין זה נושא השיעור. יתירה מכך, בכיתות בהן הדבר לא מקובל, או שהמורה חושש/ת שהעלאת הנושא עלולה לגרום נזק ולא תועלת, מומלץ להתעלם מאזכור זה. יחד עם זאת, במקומות רבים הדבר אכן מקובל (על דעת או שלא על דעת המוסד והמורים) והשיעור יכול להיות רלוונטי עבור התלמידים/ות.