אוכלוסיית יעד: כיתות יא'.
משך הפעילות: כשני שיעורים.
נושא הלימוד: "בין מסורת לחידוש"- מסע הרבנים לקירוב לבבות
הערך: סובלנות
1. התלמיד יכיר את "מסע המושבות" ויעריך את חשיבותו.
2. התלמיד ייחשף להגותו של הרב קוק בנושא היחס לדעות שונות. [1]
3. התלמיד יעמוד על המורכבות ביחסי דתיים- חילוניים בתקופת העלייה הראשונה והשנייה .
א. מקור חזותי
נתבונן בתצלום הבא:
( מתוך חוברת בהוצאת "אור האורות " לתיאור מסע המושבות)
נשים לב לניגודיות הבאה לידי ביטוי בתמונה:
בין החלוצים עם כלי העבודה, לעומת הרבנים עם ספרי קודש,
בין הלבוש המסורתי ללבוש החלוצי.
מדובר בשתי קבוצות עם עולם ערכים שונה :מפגש בין רבנים ומתיישבים. [2]
שערו:
מי לדעתכם יזם את המפגש? מה מטרת המפגש? האם מדובר במפגש מוצלח?
מהם לדעתכם הרגשות של קבוצה אחת כלפי רעותה? (ריחוק או קרבה, כבוד או עוינות, וכו')
אחד מהמצולמים בתמונה היה הרב קוק, במהלך "מסע המושבות" שערך ב-1913 עם הרב זוננפלד מהעדה החרדית, והרבנים הורביץ, ידלין וחרל"פ.
נלמד בזוגות את המקור הבא, אותו כתב הרב קוק בספרו "אגרות הראי"ה:
דיון :
האם אנו מצליחים "לדעת שגם לרגשות ההפוכים משלנו יש מקום?"
האם ניתן לתת דוגמאות מחיי הכיתה? החברה לכך?
נבקש מהתלמידים להגדיר בכתב את המושג "סובלנות".
לאחר מכן נעזר במילון:
" סובלנות- טוֹלֵרַנְטִיּוּת, חֹסֶר קַנָּאוּת, הַכָּרָה בִּזְכוּת קִיּוּמָן שֶׁל דֵּעוֹת וֶאֱמוּנוֹת זָרוֹת (מתוך מילון : אבן שושן)
במהלך השיעור ננסה לבחון את מסע המושבות ב-1913 לאור פסקה זו של הרא"יה.
בשנת 1913 יוצא הרב קוק בראש משלחת של חשובי הרבנים בארץ ישראל .
הם מבקרים בעשרות יישובים של אנשי העלייה הראשונה והשנייה .
המסע נמשך כחודש ימים.
ככלל, התקבלו הרבנים בכבוד רב ובסבר פנים יפות.
כאמור, למסע הצטרף הרב זוננפלד, מראשי העדה החרדית (לא ציוני[3]) והרבנים הורביץ, ידלין וחרל"פ.
בכל המושבות ביקשו הרבנים להדגיש ולחזק את התחומים הבאים:
א. חינוך הילדים -על ידי הכנסת מורים שומרי תורה ומצוות לבית הספר.
ב. חיזוק שמירת השבת.
ג. שמירת המצוות התלויות בארץ.
דיון:
מה לדעתך הייתה מטרת המסע? האם מדובר על מסע במטרה להשפיע ולחזק את לימוד התורה וקיום המצוות? האם מדובר במסע שמטרתו היכרות הדדית וקירוב לבבות? ואולי גם וגם?[4]
משימה:
צפה במפה המתארת את מסלול המסע.
כתוב את המקומות המרכזיים בהם ביקרו הרבנים.
נסה לעמוד על התנאים הפיזיים של המסע (עגלות, סוסים , אמצעי תקשורת מוגבלים)
נחלק את הכיתה למספר קבוצות. כל קבוצה תקבל מקור אחד:
- חדרה.
- זכרון יעקב.
- פוריה.
לאחר עיון במקורות המצורפים כל קבוצה תשלח נציג אחד שיתאר את הביקור מנקודת מבטם של הרבנים או המתיישבים תוך התייחסות לאירועים הבאים:
חדרה- חינוך מעורב וחינוך לקיום תורה ומצוות.
זכרון יעקב- תיאור הפולמוס לגבי מיקום הבימה בבית הכנסת וסירובם של הרבנים להתפלל בו. האם גם לסובלנות יש גבול?[6]
מרחביה- "לא באנו להשפיע. באנו להיות מושפעים" (הרב קוק)
פוריה- ריקוד הרב קוק עם המתיישבים ובלבושם.
"לא באנו להיות משפיעים, באנו להיות מושפעים" אומר הרב קוק לאחד מהמתיישבים במרחביה, לאחר שהלה התריס כנגד הרבנים וטען כי המתיישבים אינם שומרי תורה ומצוות ואינם חפצים בכך- ולפיכך אין טעם לביקור הרבנים.
באנו להיות מושפעים מכם- עונה לו הרב קוק. ללמוד מכם את חירות המחשבה, חיוניות היצירה, מרץ , עשיה ,כנות, אהבת הארץ ועוד.
וודאי שהרב קוק רצה גם להשמיע ולהשפיע- אך לא מתוך ביטול האחר.
נראה כי הרב קוק רצה לקרב בין אנשי היישוב הישן לחלוצים, וכי ל"מסע המושבות" הייתה גם מטרה של קירוב לבבות וקיצור המרחק האנושי בין שתי החברות שהתחילו להתפתח בארץ.
האם לדעתך , לאחר דברי נציגי הקבוצות, "מסע המושבות" אכן מהווה דוגמא לסובלנות בין דתיים וחילוניים? נמק.
1. הרב יובל שרלו במאמרו הסובלנות במשנת הרב קוק-בחינה מחודשת.doc
2. הסרט :"הכל אנשים- הרב קוק". חלקים א-ב
3. רוזנק אבינועם, (2006) "הרב קוק. פרקים מסדרת גדולי הרוח בעולם היהודי." הוצאת מרכז זלמן שז"ר.
[1] הגותו של הרב קוק היא מורכבת ורחבה. אנו נתייחס רק למעט ממנה.
[2] נציין כי לא מדובר רק בריחוק רעיוני אלא גם בריחוק גאוגרפי שיודגש מעיון במפה.
[3] נדגיש כי "מסע המושבות" הפגיש לא רק בין הרבנים לאנשי המושבות אלא גם בין רבני ה"יישוב הישן" לרבני ה"יישוב החדש". זו הזדמנות מרתקת ללימוד סובלנות גם בין הרבנים החרדים לציוניים.
[4] נציין כי, הרב קוק פנה ב-1912במכתב אל מתיישבי הגליל,וכתב: "הנה מאז באתי אל הקודש צמאה נפשי לבקר את מושבותיכם היקרות לראות את שלומכם [...] ואת שלום אדמת הקודש [...] לברך את כל מעשי ידיכם בארץ חמדה [...] עד כה עוד לא צלח חפצי בידי".(מתוך: רוזנק, א'(2006) "הרב קוק. הוצאת זלמן שז"ר)
[5] "עתה בחצי היום הנני כותב לכם את רגשותי ממרחביה שבאנו היום בבוקר. קודם אור היום יצאנו מחיפה והתפללנו בעשרה על הרכבת והרב עלה לדוכן. על יד התחנה מצאנו איש אחד ממרחביה וירץ להגיד למרחביה. באו שוב רצים רוכבי סוס עם שתי עגלות של המושבה. על הדרך שרנו עוד הפעם שיר יבנה הגליל יאדיר הגליל וכו' עם רגשות של דמעות חמות שנפרץ מאתנו מרוב שמחה וגיל.
רושם נפלא עשתה נסיעתנו על כל הפועלים הצעירים. בעת האוכל המתינו כל הפועלים אחרי אכילתם ושבתו מעבודתם יותר משעה לשמוע דרשת מרן הרב שהתלהב לפניהם על דבר התרגשותו שמרגיש בצעד הראשון על הגליל, היחס בין יהודה לגליל, על דבר עשית הגשרים בין הפועל הצעיר להחסיד הישן, על דבר שמירת השבת ומאכלות אסורות ובסוף מחיאת כפים סוערת.
נפלא לראות הקוים המזהירים האטים הרועדים המבריקים בינינו לבין הפועלים הצעירים.
כל רגשותי הקדושים האהובים, כל כך מתרבים על אהבת ארץ חמדה וקודש עבודת כפיים, מעוררים בי רגשות לירושלים לבית המקדש בית חיינו. אשרינו אשרינו.
(יעקב משה חרל"פ. אגרת מאת הרב חרל"פ לאחד מתלמידיו לאחר הביקור במרחביה)
[6] הרב קוק מתייחס לכך ואומר:
"טעות מוחלטת היא ביד האומרים שצריך להניח את היד מאי השווי של הדעות, להניח אותן ביד הסבלנות הרחבה. הסבלנות תוכל לכל היותר להשקיט מעט מריבה מעשית ורותחת. אבל לא תוכל לקשר את הלבבות ולאגד את החיים. הסבלנות נועדה להשלים בין אותם חילוקי הדעות, שהם ראויים להימצא מצד הטבע האנושי הבריא, ש"כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות" , אבל חלילה לה מלהיות הסבה הגורמת לעצלות בזכוך הדעות והארתן, עד שתגן גם על הדעות המזיקות והבוסריות " (מאמרי הראי"ה ב, עמ' 286).