בשיעור זה נבקש לבחון ולהבין את הטעמים שניתנו לשאלה מדוע חלק שלם של התורה ניתן לעם ישראל דווקא בעל פה ולא בכתב.
בעולם שלנו בו אמצעי הכתיבה השתפרו והתפתחו עד מאד – נראה אך סביר והגיוני להעלות על הכתב ולהנציח כל דבר החשוב ויקר לנו, והנה הקב"ה בוחר להשאיר חלק מהותי וגדול מהתורה שנתן לנו כתורה שהמועברת מפה לאוזן.
א. פתיחה: נחלק לכל אחד מהתלמידים דף ועליו פסוקים של מצוות שונות שקיבלו הרבה פיתוח ועיבוד בעולם התורה שבעל פה וממילא מעוררים מידי פעם שאלה ותמיהה על היחס בין התורות הללו. דוגמא לפסוקים שניתן להביא לתלמידים:
נבקש מכל תלמיד לכתוב את מה שהוא מכיר בעולם ההלכתי שנובע מתוך כל אחד מהפסוקים. במידה ויש חשש שהשאלה על הפער בין הכתוב להלכה לא תקפוץ מתוך התלמידים, כדאי להציע לתלמידים, לנסות ולחשוב מה יצור מהחלל החיצון שהיה קורא את הפסוק היה מבין שהוא מצווה וכך לפתוח אותם אל שאלת הפער.
ב. דיון: נבקש מהתלמידים להציע בקול את שכתבו על כל אחד מהפסוקים ומכאן נפתח דיון ראשוני בכיתה: מה היחס בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל פה ואילו שאלות הפער שעולה בין האמור בפסוק לבין המוכר לנו מההלכה מעורר בתוכנו. את הדיון הזה נסגור לבנתיים באמירה שחלק מהתורה שניתנה לנו וממילא שמחייבת אותנו היא התורה שבעל פה שמלווה ומעבדת את האמור בפסוקים שבתורה הכתובה, ושהפער שאנחנו תוהים עליו הוא למעשה נגזרת של המבנה הבסיסי של מערכת התורה המחייבת שנתן הקב"ה לנו.
ג. לימוד בקבוצות: נחלק את הכיתה לארבע קבוצות וניתן לכל אחת מהן את אחד הטעמים שניתנו לשאלה מדוע חלק מהתורה ניתן בעל פה ולא בכתב. כל קבוצה תצטרך ללמוד את המקור שקיבלה ולהצליח אחר כך להציג ולהסביר אותו בפני הכיתה כולה.
הסבר קצר: המהר"ל מבקש להפריד בין המהות של המצוות לבין אופן היישום שלהם, וטוען שמהותה של התורה שבכתב היא להוות את העקרון הכי מופשט ועליון של המצוות ועל כן היא מביאה רק את הרעיון בגדול ולא את כל אוסף הפרטים שלה. לעומתה התורה שבעל פה כבר עוסקת בשאלה מוחשית יותר שמתחילה מכך שתורת ה' הופכת להיות משהו שנוגע לעולם הזה שיש בו מעשים ויש בו סיוגים ויש בו אתגרים.. ממילא התורה שבעל פה מכילה את כל השאלות המעשיות והפרקטיות של המצוות.
ד. אסיף: נצלם לכל הכיתה את אוסף המקורות כולו ונבקש מנציגי כל אחת מהקבוצות לקרוא בקול את המקור שלמדו ולהסביר אותו לאט ובסבלנות לכיתה כולה. כדאי להשתדל שהכיתה תעבור תהליך של לימוד ביחס למקורות ולא רק יכולת לסכם בשורה את האמור בו.
ה. תרגיל כתיבה: נבקש מכל אחד מהתלמידים לבחור את אחד הטעמים שדיבר אליו ופגש אותו ולחזור אל אחת מהמצוות בהן עסקנו בראשיתו של השיעור ולכתוב מכתב אל אדם ששואל על הפער שבין הכתוב להלכה ולענות לו דרך הטעם שבחר מה היסודות עליו יושב הגשר שממלא את הפער, או במילים אחרות: מדוע הקב"ה נותן את ההלכה רק ברמז כתוב. כמובן שניתן גם להשתמש ביותר מטעם אחד במידה והיו מספר טעמים שדיברו אל התלמידים.
ו. לעשות מהתורות תפילות: נקרא יחד עם התלמידים את העיקר השמיני שמנסח הרמב"ם ביסודות האמונה ונהפוך אותו לתפילה משותפת: שנצליח להאמין ולבנות בתוכנו הכרה לקשר ולחיבור שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה ולהאמין שכל התורה ניתנה לנו מאת הקב"ה.
במידה ונציע לתלמידים לנסח תפילה משלהם, כדאי להגדיר לפני תחילת המשימה שהתפילה תישאר תפילה אישית ולא תהיה הזמנה או בקשה להקריא אותה בקול וכך לנסות לתת פתח והזדמנות לתפילה כנה באמת..
בשיעור זה אנחנו נוגעים בשאלות לא פשוטות על יחסי התורה שבכתב והתורה שבעל פה וההזמנה היא לעשות זאת גם דרך עיסוק במצוות המטרידות וקשות לתלמידים שלנו. כדאי בחכמה לבחור את המצוות בהן נעסוק בשיעור, אך לא לפחד מידי לגעת גם במוקשים שנמצאים גם ככה בלב ובראש התלמידים שלנו.
מצורף קישור למאמר העוסק בסיבות לכך שהתורה שבעל פה לא כתובה
מצורף קישור למאמר העוסק גם הוא בשאלה מדוע התורה שבעל פה אמורה היתה להיות דווקא בעל פה