סנהדרין ע"א - ע"ד: פתיחה לדין רודף

רקע:

סוגיות בא במחתרת (ב"מ) ורודף הנן סוגיות עשירות ומרתקות, הן מהפן הלמדני והמחקרי והן מהפן הקיומי. הן עוסקות בשאלות אדירות של חיי אדם במקרים מסובכים, ולצערנו היו להן גם השלכות רבות במהלך ההיסטוריה, ונראה שגם יהיו. העושר הרב של המקורות מקשה על סינון החומרים ומיקודם, אך פותח אפשרויות רבות להוראת הסוגיא.

במערך שלפנינו ננסה לטעום מעט מהחילוק הלמדני בסוגיא, ולאחר מכן להפנים אותו לחיינו. למען האמת, ייתכן שיש לחלק מהלך זה לכמה שיעורים, וללמוד במהלכם מקורות נוספים. ההצעה כאן היא תמציתית ואינה מספקת, היא עוסקת במקורות התנאיים של הסוגיא ואפילו לא בגמרא. אעיר על כך בגוף הדברים. בנוסף, נתייחס כאן לדין רודף בלבד ולא לב"מ, שקובע ברכה לעצמו.

תמצית:

החלוקה הלמדנית הבסיסית בדין רודף היא בשאלה האם מדובר בהצלת הנרדף או בענישה לרודף. לתוך חקירה זו נכנסות אפשרויות נוספות כמו הצלת הרודף מעבירה (רש"י ותוס'), זכות הגנה עצמית (מספר אחרונים) או הפקרת דמו של הרודף (תוס' ועוד). לחקירה זו ישנן נפק"מ מעשיות רבות, אך יש לה גם השלכה מוסרית רבת משקל- מה נותן לאדם את הזכות/החובה ליטול את חייו של אדם אחר? אילו ערכים עומדים מול ערך החיים (שבניגוד למקובל- אינו 'ערך עליון' ביהדות).

בשיעור זה ננסה לגעת מעט בסוגיא הלמדנית (מעט שבמעט, אפילו בלא לימוד הגמרא והראשונים) ולתרגם אותה לערכים השולטים בחיינו. תלמיד שילמד כמו שצריך יכיר את עיקרי החקירה (לצורך לימוד נוסף בסוגיא) ויפנים את הטענות הערכיות של הסוגיא איתם הוא עשוי להזדהות או שלא להזדהות[1].

יצירת קשב:

בתחילה השיעור יחלק המורה לתלמידים "סקר" קצר (במקרה שחלק ניכר מהתלמידים כבר מכירים את הסוגיא אולי לא יהיה ניתן להשתמש בכלי זה) הנראה פחות או יותר כך-

לפניכם רשימה של מקרים, כתבו לגבי כל אחד מהם: אם הייתם נושאים עליכם אקדח ויכולים להשתמש בו כדי להרוג, האם הייתם רשאים/חייבים להפעיל אותו נגד התוקף. יצוין כי אין באפשרותכם למנוע את המקרה בכל דרך אחרת.

לאחר שכל אחד מהתלמידים מילא את הסקר, ירשום המורה את תוצאות הסקר על הלוח. בשלב זה יש למנוע התפתחות דיונים, ולשמור אותם לאחר לימוד המקורות. המורה יבקש להצביע עבור כל אחת מהשאלות ויכתוב את האחוזים על הלוח, הסקרים ישארו אצל התלמידים.

לימוד המקורות

בשלב זה יש להביא בפני התלמידים את המקורות. ניתן לעשות מהלך זה גם בעזרת מקורות בגמרא ובראשונים/ אחרונים, אני בחרתי במקורות התנאיים משלש סיבות:

א.      זכות הבכורה שלהם, והאפשרות להראות שהחילוק הלמדני היה קיים כבר שם.

ב.      היכרות איתם שלעתים אינה מספקת בגיל תיכון (ראוי שגם המורה יכיר אותם).

ג.        פשטותם היחסית מאפשרת לדון בהם מבלי לפתוח חלונות רבים מדי.

חלק מהמקורות התנאיים דורשים הבנה, לפי רמת הכיתה יש לפשט אותם, ואולי אף לוותר על חלקם.

אני ממליץ לעשות לימוד זה ב'סדר' בחברותות או בחבורות קטנות. אפשר להכין דף עבודה מפורט (טבלאות וכדו') או לתת שאלות הנחיה כלליות בלבד בהתאם לרמת הכיתה. בהערות אביא את הפרשנות שלי למקורות.

המקורות:

(1)מכילתא דר"י - מסכתא דנזיקין פרשה יג

אם זרחה השמש, רבי ישמעאל אומר, אתה אומר לכך בא [או לא בא אלא] לחלק בין יום ללילה, לומר, אם הרגו ביום חייב, ובלילה יהא פטור, תלמוד לומר +דברים כב כו+ ולנערה לא תעשה דבר וכי מה למדנו לרוצח מעתה, אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מה להלן לא חלק בו בין יום ללילה אף כאן לא תחלוק בו בין יום ללילה, מה כאן אם קדמו והרגו פטור, אף להלן אם קדמה והרגתו פטורה[2], ומה להלן היו לה מושיעין הימנו והרגתו חייבת, אף כאן היו לו מושיעין הימנו והרגו חייב.

(2)ספרא קדושים פרשה ב

ומנין אם ראית טובע בנהר או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו חייב אתה להצילו בנפשו תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך, ומנין לרודף אחר חבירו להורגו ואחר הזכור ואחר נערה המאורס' חייב אתה להצילו בנפשו תלמוד לומר ולא תעמד על דם רעך[3]...

(3)ספרי זוטא (במדבר) פרק לה

(יב). והיו לכם הערים למקלט מגואל, יהוא קולטות מגואל. לפה שנאמ' ולא ימות הרוצח הרי מי שהיה רודף אחר חבירו להורגו אמרו לו בן ברית הוא הווי יודיע שכתוב בתורה שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו) א' להן אף על פי כן הורג הוא א' רשע למות קדם הורגהו הצל נפשו של זה בנפשו של זה וכן מי שהיה רודף אחר האשה לנאפה אמרו לו בת ברית היא אשת איש היא הווי יודיע שכתוב בתורה מות יומת הנואף והנואפת א' להן אף על פי כן נואף הוא א' רשע למות קדם הורגהו הצל אשתו של זה בדמו של זה יכול יהרגו אותו משהרג או משנאף ת"ל ולא ימות הרוצח עד מתי עד עומדו לפני העדה למשפט[4]...

(4)ספרי דברים[5] פרשת כי תצא פיסקא רמג

כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, מלמד שכל אנוסים שבתורה פטורים ומצילים אותם בנפשם אין לי אלא זה מנין אף הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכור תלמוד לומר כן הדבר הזה יכול אף הרודף אחר הבהמה והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה תלמוד לומר הזה זה בסקילה ואין כל אלו בסקילה[6].

(5)מדרש תנאים לדברים פרק כה

ושלחה יד' והח' במ' ברודף אחר חבירו להרגו הכת' מדבר שמצוה להצילו בנפשו: במבשיו אין לי אלא מבושיו מנ' לרבות כל דבר שיש בו סכנת נפשות מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא בוקצות את כפה כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות הרי הוא בוקצות את כפה: וקצת את כפה מלמד שאת חייב להצילה בכפה מנ' אם אין אתה יכול להציל אותה בכפה הצילה בנפשה ת"ל לא תחס עינך[7]:

(6)תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ט

[טו] החובל בחייבי גולות בית דין חייב בכל בחייבי מיתות בית דין עד שלא נגמר דינו חייב משנגמר דינו פטור היוצא ליהרג וחבל באחרים חייב חבלו בו אחרים פטורין ר' שמעון בן לעזר אומ' אף הוא שחבל באחרים פטור שאין מחזירין אותו לאמדת בית דין מעתה

[טז] הרודף אחר חבירו להרגו ונהפך הנרדף וחבל בו או שחבלו בו אחרים פטורין שנ' ולא תקחו כופר לנפש רוצח[8].

שאלות כלליות:

-          מה המשותף לכל המקורות? (דין רודף שניתן להרגו)

-          אם כן, מדוע כל אחד למד ממקום אחר? (כי כל מקור מבין את הדין בצורה שונה)

-          כתבו לגבי כל מקור: מהיכן למד את הדין, האם מותר/פטור/חובה להרוג את הרודף ומה הטעם של דין רודף.

ניתן למצוא במקורות ארבעה/ חמישה כיוונים:

-          חובת הצלת הנרדף (מקור 2)

-          חובת ענישת הרודף (מקור 3, 6)

-          חובת הצלת הרודף מעבירה (מקור 4)

-          זכות הגנה עצמית של הנרדף (מקור 1)

-          חובת עשיית כל דבר למניעת סכנת נפשות (מקור 5) ייתכן שזהה לראשון.

כאמור לעיל, כיוונים אלו נמצאים גם בגמרא ובראשונים וניתן לעבוד איתם במקום עם המקורות התנאיים. יש להדגיש כי כל אחד מהמקורות מכיל בתוכו גם מסברות המקורות האחרים, אך במוקד הוא שם את הרעיון שציינו.

הפנמה[9]

השאלה העומדת על הפרק היא מה מאפשר/מחייב לקחת חיי אדם, אצל התנאים. כדי להבין את הקשר שבין החילוקים הלמדניים לבין ההשלכות המוסריות והמעשיות נחזור לדפי הסקר שחילקנו.

המורה יבקש מכל אחד מהתלמידים לבחון את תשובותיו בדף, ולקבוע עם איזה מהחילוקים הלמדניים הוא הכי מזדהה. במילים אחרות, איזה מהנימוקים מסביר בצורה הטובה ביותר את התשובות שנתן.

אם התלמידים מתקשים לעשות זאת בעצמם, יש להדגים על הלוח- למשל: ברודף אחרי אשה פנויה יש מימד של הצלת הנרדף ואולי גם זכות להגנה עצמית, אבל אין עונש לרודף וממילא גם אין הצלה שלו, גם ערך חיי אדם לא קיים שם. מי שענה שמותר/חובה להרוג סובר שמדובר בהצלת הנרדף (ואם רק לה עצמה מותר- בזכות הגנה עצמית), מי שענה שאסור סובר שמדובר בעונש מוות או בהצלת הרודף.

לאחר שכל אחד מהתלמידים החליט מה הערך שהוביל את תשובותיו, על הכיתה להתחלק לקבוצות לפי הערכים איתם הם מזדהים. על כל קבוצה לנסח מדוע הערך שבחרו הוא המצדיק נטילת חיים של אחר. לאחר מכן כל קבוצה תקריא זאת לפני כלל הכיתה.

ייתכן כי בשלב זה ילכו כל התלמידים לקבוצה אחת ולא יהיה מי ש"יתמוך" בחלק מהערכים. אם כן, ניתן לחלק באופן מלאכותי ולדרוש מכל קבוצה להצדיק את אחד הערכים, גם אם באופן אישי הם אינם מזדהים עמו.

מעניין לבחון בסוף הדברים האם תוצאות הסקר השתנו, יש בכך אינדיקציה לשאלה האם לימוד המקורות השפיע.

סיכום- סגירה שהיא פתיחה

אנו נכנסים ללימוד סוגיות סבוכות בדין רודף, החל מהגמרא וכלה בראשונים ואחרונים. נציע לתלמידים לבחון את השאלות מהפרספקטיבה הזו, מה מצדיק/מחייב לקחת חיים, איך נראה סולם הערכים היהודי בעיני חז"ל וחכמי הדורות.

לגבי החיים האישיים, נקווה שהשאלה המעשית לא תעלה אף פעם, אך השאלה מה גדול יותר מהחיים היא שאלה חשובה שעל כל תלמיד להתמודד עמה. על המורה להדגיש שהחיים לא מנצחים כל דבר, ויש דברים ש'מנצחים' אותם.

הערות

 נראה שהגישה השלטת בסוגיית הגמרא (בסתמא דגמרא ולאו דווקא בתנאים או באמוראים) היא הגישה שמחפשת את הצלת הרודף מעבירה. נראה שדווקא בכיתה אפשרות זו תזכה ל'רייטינג' נמוך ביותר אם בכלל. השיטה של הצלת הנרדף (שנמצאת הרבה בתנאים ובראשונים) שמסתמא תעורר הזדהות רבה ביותר, נראית כמעט כנדחית במהלך הסוגיא.

ייתכן שיש לפתוח ולהעמיק נקודה זו. ראשית, מבחינה למדנית נראה שבעלי המשנה סברו בכיוון זה, שהרי הלכות אלו מופיעות בתוך רשימת מיתות בי"ד (אלו הם הנסקלים... אלו הנהרגים... אלו שמצילים בנפשם). בנוסף, נראה שגם הרמב"ם והטוש"ע הלכו בכיוון זה (על פי המקום בו הביאו הלכות רודף). יש לבסס עמדה זו היטב מבחינה למדנית.

לאחר ביסוס הדברים יש מקום לפתוח את השאלה הזו, האם עבירה מצדיקה נטילת חיים, האם היא נמצאת מעל הערך של חיי אדם או של פגיעה באדם. כלומר- האם יכול להיות שסיכון חיים לא יתיר ליטול חיים של המסכן, אך עבירה כן, האם יכול להיות שאונס אשת איש יתיר ליטול חיים ואילו אונס פנויה לא?

הדברים מתקשרים חזק גם לסוגיא הבאה הדנה במצוות של 'יהרג ואל יעבור' (ואולי יש לשמור דיון זה לסוגיא ההיא). דיון זה עשוי להיות טעון, ועל המורה לדון בו היטב בינו לבין עצמו בטרם יפתח בכיתה.