התבודדות

דיברנו על שתיקה ועשינו מן גיחה ראשונה לאישיותנו.

נתחיל עם השיר של רחל שמסכם את מה עשינו בשיעור הקודם

נִיב/ רחל

יוֹדַעַת אֲנִי אִמְרֵי נוֹי לְמַכְבִּיר,
מְלִיצוֹת בְּלִי סוֹף,
הַהוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְטָפוֹף,
מַבָּטָן יָהִיר.

אַךְ לִבִּי לַנִּיב הַתָּמִים כְּתִינוֹק
וְעָנָו כֶּעָפָר.
יָדַעְתִּי מִלִּים אֵין מִסְפָּר –
עַל כֵּן אֶשְׁתֹּק.

הֲתִקְלֹט אָזְנְךָ אַף מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה
אֶת נִיבִי הַשַּׂח?
הֲתִנְצְרֵהוּ כְּרֵעַ, כְּאָח,
כְּאֵם בְּחֵיקָהּ.

דיון:

מה היא מבקשת מאתנו? מדוע  היא שותקת? מה השתיקה נותנת לה?

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב  (בראשית כ"ד ס"ג.)

מה עושה יצחק בשדה?

איזו מילה יכולה לעזור לנו ?

לשוח מלשון שיחה?!

נעלה שאלות...

עם מי משוחח יצחק?

על מה הוא יכול לדבר?

נקרא את התנינא:

"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב..." (בראשית, כ"ד, סג).
"דע! כשהאדם מתפלל בשדה, אזי כל העשבים כולם באין בתוך התפילה ומסייעין לו, ונותנין לו כח בתפילתו.
וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה בחינת שיח השדה, שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו. וזה בחינת
'ויצא יצחק לשוח בשדה' - שתפילתו היתה עם סיוע וכח השדה..." (ליקוטי מוהר"ן תניינא, י"א).

נעורר שיחה על דיבור עם עצמי, עם הקב"ה כאשר דברים מטרידים אותי, או באופן כללי.

נמשיך בדיון: מדוע בשדה? מה מיוחד בשדה שמאפשר שיחה כזו?

בשדה אני לבד אין דברים שמפריעים לי

יש לי את השקט המתבקש כ"כ כדי להקשיב לנשמה

ועוד שאני רואה שכל עשב וצמח הכי פשוט שר לקב"ה כשאני באמצע כל הסימפוניה הזאת קל יותר לפתוח את הלב.

תשמעו סיפור. קוראים לי בני, אני בן 35 וגר מילדות במושב באזור הצפון. יום אחד ירדתי עם הטרקטור לאזור של נחל עמוד ליד צפת, לבדוק מה שלום העדרים שלנו שרועים שם. ומה אני רואה? דוס שחור כזה עם פאות וזקן והכל, עומד בין העצים מעל הוואדי וגועה כמו פרה. כן, כן, שמעתם טוב מאד. טוב, אני יודע שיש בצפת הרבה חסידי ברסלב וכאלה שהולכים ליער לדבר עם העצים ובכללי הם לא מסוכנים. אבל דבר כזה לא ראיתי בחיים.

אני לא בחור ביישן, וגם הייתי די סקרן. אמרתי לעצמי: מה יש לך להפסיד, בוא נעשה קטע. פשוט עצרתי את הטרקטור לא רחוק ממנו, ניגשתי אליו (בינתיים הוא הפסיק, אולי מבושה) ושאלתי אותו בכל הכנות: "הכל בסדר? אתה צריך אולי עזרה?" דוס דוס, אבל אולי הוא ברח מאיזה מחלקה פסיכיאטרים בבית חולים בצפת?

תאמינו או לא, הטיפוס הזה ניגש אלי בלי להתבלבל ונשא באזני נאום מפתיע: "תקשיב, אני חסיד ברסלב (טוב, את זה כבר הבנתי, מה הלאה) והרבי שלנו רבי נחמן מברסלב, לימד אותנו שכל יהודי צריך כל יום לשוחח שעה ביום עם הקדוש ברוך הוא (או. קיי. אבל למה בגעיות?) אז ירדתי לכאן כמו שאני עושה כל יום. ישבתי לי על איזה סלע וניסיתי לפתוח את הלב ולהתחיל לדבר, כמו שאני רגיל. אבל הפעם הפה והלב היו סגורים יותר מתמיד. ישבתי ככה איזה חצי שעה והתבאסתי מעצמי (הוא בטוח חוזר בתשובה אם הוא מתבטא ככה) ופתאום שמעתי את הפרות שמסתובבות כאן גועות בקולי קולות. אמרתי לעצמי: הרי גם הן מתפללות לה' וככה נשמעת התפילה שלהן (נגיד) אז אם אני כזה סתום ואין לי מה להגיד, למה שפרה תהיה יותר טובה ממני. לגעות הרי גם אני יכול. אז זהו זה, זה מה שאני מנסה לעשות, להתפלל כמו פרה".

התבלבלתי. הוא נראה נורמאלי ומדבר ברור, אבל ההסבר הזה נשמע משוגע לגמרי.

"אתה מתכוון לזה באמת?" אמרתי. הבנתי שהוא מתכוון לזה באמת אבל לא היה לי משהו יותר טוב להגיד.


"כן, אני מתכוון באמת לגמרי, רוצה לנסות גם אתה?"


"הוא שרוט לגמרי", אמרתי לעצמי ורציתי להגיד לו: "לא, ממש לא", ופשוט להסתלק משם, אבל אני ממש לא יודע למה אמרתי לו: "וואלה, רעיון מגניב". והתחלנו שנינו לגעות ביחד. 

טוב, אז אחרי שהסיפור הזה נגמר וחזרתי לטרקטור, הייתי מאד מופתע מהתגובה שלי. אולי גם בי מקנן איזה חיידק של שיגעון. אולי הוא הדביק אותי באיזה צורה מסתורית שלימד אותו הרבי הזה שלו. בסופו של דבר המחשבות האלה עייפו אותי, אני לא רגיל חשוב כל כך הרבה. אז פשוט שכחתי מזה. אבל תאמינו או לא, כמה שבועות אחר כך, כשהייתי עם הטרקטור במקום אחר לגמרי, שאין סיכוי שמישהו ישמע אותי. לא יודע למה, פשוט ירדתי מהטרקטור והתחלתי שוב פעם לגעות. לא חשבתי שאני משתגע או משהו, הרי אני לא מאמין בכל העניין הזה של תפילות וקדוש ברוך הוא וכל הסיפורים האלה של הדתיים, אבל לא יודע למה. זה עשה לי טוב, סתם בתור קטע כזה. לא כל דבר חייבים להבין.

יש משהו מאד מיוחד בטבע שעוזר לי להפתח ...

נעבור לענין השני – התבודדות – כעפעפי שחר 57-59 כוספת והומה...

לסמן עם מרקר מה זאת התבודדות מה מטרתה מה יש בה לפי הקטע הזה.

התבודדות זה לא משהו חדש נחמני שהומצא לחוזרים בתשובה של המאה ה21.

 נחלק דף מקורות.

הרמב"ם (יסודי התורה פרק ז(

"כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים, שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה".

השל"ה (מסכת יומא(

"ההתבודדות והפרישות והדביקות היו נוהגין בה חסידי ישראל, היינו שבהיותם לבדם מפרישים מדעתם ענייני העולם ומקשרים מחשבותם עם אדון הכל. וכך לימד האריז''ל, שזה מועיל לנפש וכו', ולפי כח ויכולת האדם יפרוש ויתבודד יום אחד מן השבוע או יום אחד בחמשה עשר יום, או יום אחד בחודש, ולא יפחות מזה".

ספר החרדים, מתלמידי הארי ז"ל:

"וזהו ששנינו (ברכות ל, ב), חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים כדי שיכונו למקום. שהיו בטלים מלמודם ומלאכתם להתבודדות והדביקות, ומדמיין אור שכינה שעל ראשיהם כאלו מתפשט סביבם והם בתוך האור יושבים".

איזה צורות וסוגי התבודדויות אנו מוצאים כאן?

אני מוליך אתכם על דרך חדשה ישנה, בו דרכו אבותינו, ואעפ"כ היא דרך חדשה לגמרי."

כך היו אמורים להתפלל, כשאנשי כנסת הגדולה ראו שאין השראה קבעו תפילות קבועות, תפילת שמו"ע שצריכה להאמר בריכוז נפש גדול ויש בה הודיה,תהילה, תפילה – דבקות בקשה תחינה.

אך היום שאנו כ"כ מפוזרי נפש מתוחים ולחוצים וצריכים עוד יותר את החיבור הזה ואת העקרונות המליץ ר' נחמן לחזור לניסוח הספונטני האישי כדי לעזור לנו לתרגל עצמנו לחיבור הזה.

 ובשביל מה?

ראי"ה קוק התבודדות [שמונה קבצים, א, רנו]

כשהחושב מתבודד, ומתגלה בנפשו אז הכח הרוחני הפנימי שלו, חש הוא את כל הפגמים שנפגמה נשמתו, מכח מעשים ומדות שאינן הגונות, מצטער הוא אז בצער פנימי ועמוק, וחותר ברוחו איך לתקן את המעוות. כשהצער הפנימי מתגלה בכל תוקף שלו, כשהמצב החיצוני, נעשה רעוע, כמו בעת קלקלה וצרה, אז ההרגשה הפנימית איננה כ"כ איתנה, ומ"מ גם אז יכולה היא לבא למרום קצה, כי גם תשובה שע"י יסורין היא תשובה

אז מה זה התבודדות? איך עושים את זה?

מדברים עם ה'  - חכמים כינו את האדם 'מדבר' שזה ההבדל בין האדם לחיה  וכך מתבטאת הנשמה שאלתי מי היה המדבר הראשון? לקח להן קצת זמן לעלות על זה..וכך נפגשנו לראשונה עם הקב"ה

ספר בראשית פרקים א' וב'  מחלקים לבנות את הפרקים ומבקשים מהן לסמן פעלים של הקב"ה בשני הפרקים . ושואלים מה ההבדל בין הפעלים בפרק הראשון לשני,  בפרק הראשון יש 10 פעמים ויאמר (לא סתם אמרו חז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם) ובפרק השני עשייה . לומדים את המקורות אונקלוס , ברכות ותחילת בעל התניא, שמסבירים את חשיבות דיבורו של הקב"ה לקיום העולם ומכאן חשיבות הדיבור שלנו כמקשר ביננו לבין רבש"ע.

עושים דמיון מודרך למצוא את האות שלי בבריאה.

הרפיה מוזיקה וכו'

צאי מן העיר הגיעי למקום בו את מרגישה הכי בנח הכי טוב שם את רואה סל מלא אותיות, הסתכלי עליהן איך הן מסודרות בסל, איך הן נראות ממה הן עשויות באיזה צבע, וכו'

לפתע יוצאות מתוך הסל אותיות השם שלך ונכנסות לתוך הגוף שלך. מהיכן הן נכנסות? כווני אותן למקום בגוף שהכי כואב לך, תני להן לרפא אותך.

עכשיו נכנסות לך לגוף האותיות י אח"כה אח"כ ו אח"כ עוד ה תני לאותיות שם ה' להסתובב אצלך בגוף ולעשות לך מה שהן מסוגלות.

עכשיו כל האותיות מסתובבות אצלך בגוף, ולפתע מכולן אחת יוצאת דופן בולטת מכולן התבונני בה, מי היא, איך היא נראית זאת האות שלך... ומחזירים אותן לאט לחדר

ועדיין באותה אווירה מבקשים מכל אחת לצייר את האות שלה שהיא ראתה.

אח"כ שואלים וכל אחת מספרת מה קרה לה זה מדהים – ומראה את האות שלה – במיוחד מעניינות הבנות שלא ראו את האות האשונה של השם שלהן כאות שלהן – אפשר לגעת קצת בשם כמהות...

ומדברים על:

כשאנו פונים אל ה' כדי ליצור איתו קשר, אנו מחברים למעשה את הנקודה האלוקית שבנו לה' – שהוא המקור שלה.

חיבור זה מסייע לה להתבטא, להשתחרר, להתחזק – והיא מתחילה שוב לזרוח, להאיר את חיינו ולפורר את התאווה והחרפה.

הנק' האלוקית מביעה מחדש את האות שלנו, את המסר המיוחד שאנו נושאים בתוכנו, בו אנו חייבים להכיר, כדי לזכות במקום שלנו בין שש מאות אלף האותיות של הספר הקדוש.

(ע"פ הקבלה 600,000 האותיות של ספר התורה מקבילות ל600,000 הנשמות שנכחו במתן תורה. כל אות היא לבוש לנשמה, וכך כל נשמה מיצגת עיקרון יחיד במינו.)

לכל אחד מאיתנו שליח של מסר אות שליחות בעולם שהיא הכרחית לעולם. וצריך לגלותה אך הגוף העולם הזה הקונפליקט בין רוח לעפר. ואת זה באה השיחה עם ה' עם אבא שלנו לעזור למצוא את מקומי את עצמי.

מלך אחד בקש מהבן שלו, להביא אבן גדולה- סלע מתחתית ההר אל הארמון שנמצא למעלה, הבן לאחר נסיונות רבים מודיע לאביו שאינו מסוגל. אביו כעס וכי אמרתי שאתה צריך להביא את הסלע בשלמותו למעלה? קח קרנס הכה בסלע שבור אותו לחתיכות והעלה אותם למעלה

כך אומר ר' נחמן אנחנו שצריכים להעלות את עולם החומר אל הרוח או לחילופין את עולם המחשבה אל המעשה אלו הם שני עולמות שונים. והקב"ה נתן לנו לשון דיבור המסוגל לתווך בין הדברים. זו חשיבותו הגדולה של הדיבור עם הקב"ה.