הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהמידי שבוע אנו מקבלים את השבת בפיוטו הקדום של הפייטן ר' שלמה אלקבץ. מה משמעות הפיוט המיוחד הזה שכל קהילות ישראל אימצו? מה משמעותה וכוחה המיוחד של השבת בכלל? מטרת המערך היא לערוך הכרות עמוקה עם הפיוט המוכר ועם כוחה המיוחד של השבת לפרט ולכלל בעם ישראל.
שיעורי ספרות באתר לב לדעת נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב
(הערה: המערך מכיל רעיונות רבים, יתכן ויחידה זו תארך מס' שיעורים.)
תרגיל בדמיון מודרך:
כל אחד יתאר בראשו אילו תחושות עולות בו- לחץ, מתח, כאב, רצון לשחרר מועקה וכד'.
מה ההרגשה? שמחה, הקלה, קלות, שחרור, חופש, רוגע, שלווה,
דיון – מהי השבת בשבילי? מה משמעות השבת עבורי.
כל אחד יעלה אסוציאציה ראשונית מהמושג שנקרא "שבת".
( ניתן להתייחס רק לחלק מן המקורות. )
כדי לענות על השאלה הזו באופן מעמיק יותר נעיין בדפי המקורות המצורפים.
המסקנות העולות מדף זה הן:
- לשבת יש כוח מיוחד.
- שבת זהו זמן מנוחה נפשית ופיזית
- ע"י שמירת השבת ניתן להיגאל מייסורי השבוע ולהגיע לגאולת אחרית הימים.
- בשבת אסור להתעצב.
- ה' אוהב אותנו ולכן העניק לנו את מתנת השבת.
- הנשמה שלנו מתענגת בשבת.
- השבת היא מקור ברכה לכל השבוע.
משימה מטרימה: נפנה את התלמידים לעקוב בבית הכנסת בשבת הקרובה בתפילת קבלת שבת ולנסות להבחין במרכיבי התפילה ובמאפיינים יוצאי דופן במהלך התפילה, במנגינות ובשינויים החלים בה, בהתנהגות החזן ובמקום עמידתו, בכיווני התפילה וכו')
מה משמעות המושג "קבלת שבת"? את מי או מה מקבלים?
למושג זה ישנן מס' משמעויות:
-משמעות הלכתית: היהודי מקבל עליו לשבות ממלאכה.
-משמעות פיזית-רוחנית: היהודים יצאו נוכח פני השבת כדי להקביל פניה כשם שמקבילים פני אדם חשוב.
שיח במליאת הכיתה: כיצד אנו היום מקבלים את פני השבת כאשר כבר לא מקובלת היציאה הפיזית לשדות או אפילו מבית הכנסת?
התלמידים יתבקשו לשתף כיצד הם מרגיש/ה כשנכנסת שבת? האם אני חש בשינוי כלשהו באויר/באוירה? בתחושה האישית הפנימית שלי?
- 
לסיום חלק זה ניתן להביא בפני התלמידים את השיר של המשורר אילן שיינפלד:
(מתוך כתב-היד "שירים חדשים 2005-2006, שטרם ראה אור)
- נסו למצוא את המילה המרכזית בכל בית.
- מהו הבית המרכזי?
- האוירה המרכזית בשיר היא אוירה של אושר.
- חשוב לציין שהמשורר אילן שיינפלד הינו משורר חילוני ואעפ"כ הוא חש רגש עמוק אל השבת ומרגיש בשינוי שחל בו עם כניסתה. (וכאן כדאי להתקשר לתחושות של התלמידים -מה אני מרגיש/ה...?!)
רקע: תפילת קבלת שבתתפילות ערב שבת מורכבות מקטעים ממקורות ומזמנים שונים:
1. מזמורי תהילים מן התנ"ך. שנקראים בשל אזכור " מזמור שיר ליום השבת".
2. קטעי משנה "במה מדליקין" – שעניינן דיני נר שבת שהיא מצוות היום הראשונה ובה נכנסת השבת.
3. הפיוט "לכה דודי" שחיבר הפיטן ר' שלמה אלקבץ.
[הפיוט לכאורה היא יצירה מאוחרת לעומת שתי הראשונות. חשוב לציין שגם מזמורי התהילים לא נכללו בתפילה עד במאה ה-16, אלא רק את "מזמור שיר ליום השבת". בתקופת אלקבץ הוכנסו גם שאר המזמורים.
הפיוט נתקבל במהירות רבה ע"י הקהילות הספרדיות והאשכנזיות כאחד. תרמה לכך העובדה שגם האר"י נהג לומר פיוט זה. הסיקו שאם האר"י אומר אתו סימן שיש לו משמעות נסתרת. הפיוט הודפס בסידור ספרדי בשנת 1584 ובאשכנזי באמצע המאה ה- 17.]
רבי שלמה בן רבי משה הלוי אלקבץ (1505 - 1584) ממקובליה ופייטניה של צפת. נודע ברבים בשל מזמור קבלת שבת שלו, שהוכנס לכל סידורי התפילה: "לכה דודי". גם תרומתו לחוכמת הנסתר גדולה מאוד.
נולד בסלוניקי, היה תלמידו של ר' יוסף טאיטצק בעיר זו, ויצא לו בה שם כאחד מגדולי-התורה שבעיר. התחתן עם בת למשפחת עשירים. כמתנה לארוסתו, הוא חיבר ספר "מנות הלוי" על מגילת אסתר, ושלח לה אותו לקראת פורים, בתור משלוח מנות, הואיל והיה עני, ולא היה יכול לתת לה מתנה יקרה. הגיע לארץ ישראל בגיל שלושים בערך. האמין שרק בארץ מתגלים סודות הקבלה. בדרכו לארץ, שהה באדריאנופולי. הוא פגש שם את מרן ר' יוסף קארו, ואז התקיים תיקון ליל שבועות המפורסם, בו דיבר המגיד עם כל החבורה והאיץ בהם לעלות לא"י. וכך העיד ר' שלמה אלקבץ על קיומו של "מגיד מישרים" המתגלה לידידו, גדול הפוסקים האחרונים:
"זיכננו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו), קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא".
ר' שלמה אלקבץ עסק הרבה בקבלה באדריאנופולי, וחיבר בה את ספריו "בית אדני" ו"עבותות אהבה" שלא נדפסו. כאן הוא גם התחיל לחבר את פירושו לשיר השירים: "אילת אהבים", שנדפס בוויניציה שי"ב. הוא גם חיבר בה פירוש בדרך הסוד על ההגדה של פסח בשם "ברית הלוי" (לבוב תרכ"ג).
כשעלה לארץ, התיישב בצפת. העמיד בה תלמידים הרבה, אחד מהם הוא המקובל ר' משה קורדובירו שנשא את אחותו לאשה. הגותו הועלתה על הכתב בידיו ובידי תלמידיו בכמה וכמה ספרים. הוא הרבה לבקר עם תלמידיו בקברי הצדיקים בגליל, ודברי התורה שאמר בביקורים אלה, נרשמו ב"ספר גירושין" (ויניציאה שס"ב). בצפת, חיבר ספר "שורש ישי" על מגילת רות (קושטא שכ"א).
האר"י ז"ל התיחס בשלילה לשיריהם של אבן גבירול ואבן עזרא, כיון שלא נגה עליהם אור החכמה האמיתית (=הקבלה), והילל את השיר "לכה דודי" של ר' שלמה הלוי אלקבץ, כמסכים אל האמת.
תיאור ספרותי, הנאמן לרושם שהותיר רבי שלמה אלקבץ ו"לכה דודי" שלו בהיסטוריה של צפת, נותן א' א' קבק בספר שלמה מולכו:
"בין ההרים, בתוך עמק הצללים, התנועעו עשרות דמויות לבנות, כנשמות טהורות שנתעו לכאן בדרכן אל גן העדן...
לפני הציבור הלבן הזה, על גבי אבן גדולה עמד רבי שלמה אלקבץ, לבן, בהיר, רועד, בוער כלפיד. על פניו נאצלו קווי פז מזיווה של שבת השורה על ראשי ההרים.. הוא שר: לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה...
כלום זה קולו שר? כולו, כולו שר! מקצות אצבעות רגליו עד שערות ראשו - הכול בו נבע שירה...
זו הייתה שירת נפש שכלתה מכיסופיה אל הכלה, שגוועת מגודל כמיהתה אל המלכה, שמפזרת ביד נדיבה את הינוניה ונשיקות עדנה דרך צעיף אור דק... אליה, אל שאהבה נפשו..."
[מקור: קורות חיי הפייטן ר' שלמה אלקבץ]
הבסיס לפיוט:
הפיוט "לכה דודי" נתחבר בשנת ש"ח (1548) בערך.
הפיוט מבוסס על מס' מקורות:
- תלמוד בבלי מסכת שבת קיט:
רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה
תרגום: רבי חנינא היה מתלבש בבגדים נאים לפנות ערב שבת והיה אומר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי היה מתלבש לקראת שבת ואומר: בואי כלה בואי כלה.
- רמב"ם הל' שבת פרק ל' הלכה ב':
איזה הוא כיבוד--זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת, מפני כבוד השבת. ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש, מייחל להקבלת פני השבת, כמו שהוא יוצא לקראת המלך. וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת, ומתעטפים; ואומרים, בואו ונצא לקראת שבת המלך.
בספרים קדומים מופיע המנהג לצאת לקראת השבת. המנהג מבוסס על פס' משיר השירים: "לכה דודי נצא השדה". (שיה"ש ז, יא') מקובלי צפת נהגו לצאת בפועל ממש לקבל את פני השבת. לבושי לבן, כיתות כיתות, יוצאים היו מחוץ לעיר לצד מערב ו"מקבלים" שם בשדה את השבת. היו מקומות שיצאו לחצר בית הכנסת להקביל פני השבת. (בימינו נותר המנהג לפנות מערבה בעת שירת "לכה דודי" בבית הכנסת. )
הספר הקדום ביותר שבו מופיע מנהג זה, הוא בספרו של ר' משה בן מכיר "סדר יום". ר' משה בן מכיר הוא מקובל צפתי מן המאה ה-16. בספרו מפורט סדר המנהגים והתפילות של ימות השבוע והמועדים. מתוך ספרו:
"וכשיוצא לקבל שבת, אם יש עימו חבר או תלמיד שיצא עימו שיהיו ב' או ג' (שניים או שלושה) הוא טוב ויפה וברוב עם הדרת מלך ואם לאו, הוא לבדו יעשה אותו ואע"פ שלא הדליקו נרות בבית. ויצא לקבל שבת ואח"כ בא לו להדליק, אין בכך כלום איסור, כיון שכוונתו לכך וההדלקה לכבוד שבת עצמו, אין לחוש, אבל עניין אחר אין ראוי לעשות, אחר ההקבלה (קבלת שבת) וחכמים הראשונים היו אומרים זה לזה או לתלמידים "בואו ונצא לקראת כלה" וכן ראוי לומר כשיוצא, כדי להוציא בשפתיו, ובאומרם "בואו ונצא" משמע, שהיו יוצאים למקום אחר. העניין הוא לצאת לנגד ביתם למקום אויר (פתוח) אל הגן או אל החצר, מקום פנוי וראוי להקבלה, אבל לא שיחוייב לצאת חוץ לעיר והכל לפי האדם ולפי המקום..."
- לימוד תוכן המחרוזות (הבתים): עבודה בשיטת הג'יקסו: הכיתה תחולק לקבוצות – כל קבוצה מקבלת בית אחר מהפיוט. בעזרת כרטיס ניווט, כל קבוצה תכין הסבר קצר לבית, זיהוי שיבוצים וכד'. לאחר מכן יורכבו קבוצות חדשות שבה יהיה נציג מכל "בית". כל נציג ישתף את חברי הקבוצה החדשה בתוצרים. באמצעות עבודת הקבוצות ילמדו ויסוכמו כל בתי השיר.
א': קבלת שבת ומצוות השבת.
ב': מעלת השבת – "מקור הברכה".
ג': כנסת ישראל שבגלות.
ד': גאולה ומשיח.
ה': גאולה ומשיח.
ו': בניין הארץ
ז': נקם באויבי ישראל
ח': ישוב הארץ והרחבת תחום הישיבה
ט': השבת.
באופן ברור נראה שקיימת מסגרת לשיר. הפיוט פותח ומסיים בנושא השבת. במרכז השיר מופיעה הציפיה לגאולה ובניין ירושלים. המשמעות היא שכשתבוא הגאולה שמחת השבת תהיה שלימה.
הפייטן קשר בפיוט זה את שמירת השבת יחד עם גאולת ישראל. ראשית, ידוע כי בזכות שמירת השבת יזכו ישראל להיגאל. אך נראה כי ישנה סיבה נוספת. התקווה לגאולה הקרבה היא המאפשרת ליהודי לשמוח בשבת, על אף החורבן והגלות. האמונה והביטחון כי המשיח בוא יבוא והגאולה תגיע, משמחים את עם ישראל כבר כעת.
ניתן לזהות את הדוד במס' אופנים:
- עם ישראל משול לחתן ההולך לקראת הכלה, היא השבת. "לקראת שבת לכו ונלכה".
- הקב"ה. הכינוי "דוד" הוא כינוי לקב"ה. בולט מאד במגילת שיר השירים. (בקהילות עדות המזרח נהוג לאומרה מדי ער"ש)
- חברו של הפייטן. הפייטן קורא לחברו להצטרף אליו לקבל את השבת בשדה. "לכה דודי נצא השדה" (שיה"ש)
- השבת היא נכס יקר לעם ישראל, כמו כתר על ראשנו ("עטרה").
- השבת היא "מקור ברכה" לכל ימות השבוע.
- השבת נבראה אמנם רק ביום השישי, אך עלתה בתחילה במחשבתו של הקב"ה.
- בשבת היא מקור לשמחה.
- קיים קשר בין שמירת השבת לבין הגאולה. בזכות שמירת שבת יזכו ישראל להיגאל.
- התלמידים יתבקשו לחבר בית נוסף לשיר. – מהי קבלת השבת שלי? (התלמידים ישלבו בין תיאור השבת שלהם לבין המבנה, החריזה וכו' של ר' שלמה אלקבץ)
- האזנה לשירים: ניתן להשמיע את אחד השירים המוצעים:
השיר "חמדה" של דליה רביקוביץ. בביצוע של צילה דגן.
השיר "החמה מראש האילנות נסתלקה" של ביאליק בביצועו של יהורם גאון.
דיון: מהי האווירה הקיימת בשירים? מהו המסר המועבר באמצעות מילות השיר ומנגינתו? (כדאי להוסיף מס' מילים על המשוררים עצמם- רביקוביץ וביאליק ואורח חייהם שהיה, לכאורה, רחוק מתו"מ ואעפ"כ חשו חיבור עמוק אל השבת.)
- ניתן להקרין לתלמידים קטע מקבלת שבת מנמל ת"א. (צולם טרם השקיעה)
(אורכו של הקטע כשמונה דקות – בחלקו האחרון שרים את הפיוט "לכה דודי" – ניתן לראות את האוירה המיוחדת שיש בקהל בעת שירת הפיוט הנ"ל. )
הערה למורה: מומלץ להיות ערים לכך שמדובר בקבלת שבת אלטרנטיבית. הקרנת הסרטון לא מתאימה לכולם.
מטרת הצפייה בסרטון היא לעורר את המודעות של התלמידים שגם אנשים המכונים חילונים חשים איזשהו שינוי נפשי שחל בהם בעת כניסת השבת, גם אם לא ירצו לכנותה כחוויה "דתית".
[1] ע"פ יעקב בזק במאמרו עיונים ב"לכה דודי". הופיע ב"סיני" קב' תשמ"ח.
שיתוף
הדפסה
ייצוא