כיוונים בהוראת אגדה

א. פתיחה - יצירת קשב

השלב הראשון והחשוב הוא יצירת הקשב והעוררות בקרב התלמידים. שני ערוצים מרכזיים יכולים 'לעשות את זה'- הראשון הוא בגירוי, שלעתים הוא חיצוני (למשל, בסיפור שקרה לי אתמול בצומת קוקה קולה..., או בהבאת עניין חדשותי, או שיר מוכר, או כל פתיחה מעוררת אחרת המושכת את הלב ואת האוזניים של התלמידים), והשני הוא ב'הכנסתם' לעולם הלמידה - למשל על ידי חלוקה לקבוצות, חברותות או בחירה בין קבוצות שונות (בקבוצה א' לומדים סיפור ובקבוצה ב' מכינים הצגה. כל אחד יבחר להיכן לשבץ את עצמו - ברגע זה נוצר הקשב של התלמיד, אם בחר לכאן או לכאן). בנוסף, גם פתיחה שיוצרת ציפיה לקראת מה שיקרה בכיתה יכולה לעשות את זה ('היום נלמד על נושא מרכזי וחשוב, שבכל כיתה בו למדו אותו היו דיונים מסעירים, הרהורי תשובה ותהליכים עמוקים אצל רוב התלמידים'...)

ב. לימוד - כלים להתבוננות והבנה

לאחר שפתחנו את הלב והראש, עלינו לגשת ללימוד עצמו. בשלב הזה עיקר ענייננו הוא בלמידה של מה שכתוב לפנינו, וזאת על ידי תשומת לב מירבית לכתוב.

כמה הצעות שיכולות לסייע, בעיקר בלימוד אגדה:

1. תשומת לב לדיוק במילים. מה כתוב, מה לא כתוב. מהם הפעלים המופיעים (האם שמואל 'ערק' או 'הלך'. ומה ההבדל), מהם שמות המקומות (לעיתים יש לזה חשיבות, למשל ראו פרשנות המהר"ל מפראג לסיפור רבי אלעזר והמכוער - שר"א בא מ'מגדל גדר'). האם יש מילה שחוזרת על עצמה/ מנחה וכיו"ב, מה הפסוק המצוטט  - וכדאי לראות אותו במקורו כדי לעמוד על מלוא המשמעות, ועוד ועוד.

כמורים, ייתכן ובשלב זה נוכל להטעים את התלמידים מהפרשנות שמלווה את המקור - אם זו מציעה משמעות למילים מסויימות, או ביטויים שמעוררים תהיה ומחשבה במהלך האגדה.

במקרים בהם אנחנו יכולים לעמוד על משמעות המילה/ ביטוי לאור הופעתם במקומות אחרים בחז"ל, הרי שהדבר יוכל להוסיף הרבה לדיוק ולעושר של ההבנה של המקור. כך למשל, בסיפור על ר' יוחנן וריש לקיש, האמירה שלהם לאותו מסכן 'המתן עד שנחזור' והעובדה שמת, מזכירים את סיפור נחום איש גמזו, שתגובתו לאירוע דומה היתה שונה בתכלית, ויכולה ללמד אותנו לא מעט על עמדתם של ר"י ור"ל.

 כדאי לאפשר בשלב זה, ככל שניתן, לימוד עצמי. בין אם בחבורות, בין אם בחברותות (ולו לדקות ספורות) ואפילו לבד. דף ובו מקור/ ות עם ה'קביים' הנדרשים לתלמידים שלכם לפי רמתם - תרגום, פיסוק, ניקוד אם יש צורך, תוספת ביאור של מושגים הלכתיים או הבהרה על אורח החיים של ימי חכמינו וכו' וכו', כשלצידם כמה שאלות מכווינות - הן להבנה ודיוק במה שכתוב, והן לקראת השלב הבא והוא שלב שכבר מזמין צעד נוסף.

 2.  מעבר למילים (וכאמור, לדמויות, לסמלים, למקורות, לרמזים וכו') כדאי לשים לב למבנה - אם יש כזה. לעיתים שני סיפורים ביחד משקפים התלבטות ערכית ואפילו הלכתית (דוגמת מה שראינו בשיעור). יש מקרים ובתוך הסיפור עצמו עמידה על המבנה יכולה להאיר הרבה - וגם שאלות שמכוונות לשם יכולות לסייע. 

 3. עוד בנוגע לשאלות - מעבר לחשיבות שיש בכך שהתלמידים יתרגלו לשאול שאלות על המדרש, כפי שחווינו אנחנו, כדאי בשאלות שלנו לפתוח פתח להמשך - הן להרחבות והפרשנויות שברצוננו להביא בפניהם , והן לנקודה המשמעותית של המסר והמוסר העולים מן הלימוד. 

ג.  - 'וכאשר תקום מן הספר'

לאחר הלימוד והוידוא שלנו שהבנו (עד כמה שאנו מצליחים) את דברי חזל, ואת פרשנות האחרונים/ ראשונים, אנו בשלים לעבור לשלב הבא, והוא הניסיון 'לקום מן הספר ולחפש באשר למדנו אם יש בו דבר אשר נוכל לקיימו'. שלב זה עשוי לקרות ממילא בלימוד האגדה, ובייחוד בנושאים שנבחרו על ידי הר' זולדן ושאר חברי הצוות, שהם נושאים שהסיכוי שיגעו לעולמם של התלמידים הוא גבוה. מכאן שהכוונה שלנו כבר בשלב השאלות, ודיון פתוח (פנים שוחקות, אמרנו?) בכיתה, יוכל להזמין את התלמידים לקחת את הדברים לחייהם וליישמם בפועל ממש.

בנושא זה ראוי לשים לב להיבטים הלכתיים (והצעתי שאם יש מורכבות זו הזדמנות טובה לשלוח את התלמידים לבדוק - אם על ידי שאלת רב ביה"ס, או רב בקהילה או בביכ"נ, ואפילו באמצעות אתרי שאלות וכיו"ב), אבל בכל הנוגע למוסר לחיים - הרי שהדברים ממש מונחים לפתחנו.

ישנו מגוון של כלים אפשריים לחלק הזה, וקצר כאן המקום מלפרטם (בקצרה - דיון בכיתה, כתיבה יוצרת, משפט/ המחזה, יצירה ועוד ועוד(

 ומה באשר לבחינה/ הערכה?

תחום זה זוקק עוד עבודה רבה, ואחרי שהר' יהודה והר' דוד יציגו את מתווה הבגרות אפשר יהיה להתקדם בו. כמדומני שכדאי בשלב ההערכה לוודא שני דברים (בשלב בסיסי) - האחד שהתלמידים הבינו את הסיפורים/ מדרשים. את זה אפשר לבדוק באמצעות שאלות ידע פשוטות - כולל דרישה לספר את הסיפור בעברית, להשלים מילים ושאר שאלות אמריקאיות וכיו"ב. השני הוא הוידוא שהתלמידים מבינים את ההקשר, את הנושא, את הזיקה שבין הסיפור הזה לאחרים, את התכונות של הדמות התנאית שעימה נפגשו בסיפור ואת הערכים שהיא מקפלת. זה עוד לא שלב של הפנמה וכיו"ב, אלא (לענ"ד) חלק מהבנה של המקור. מי שלומד את הסיפור שלמדנו על ר' יוחנן וריש לקיש, ולשאלת המורה טוען שהסיפור עוסק בהיתר של תלמידי חכמים לשחות בים, לא הבין את הירושלמי...

מעבר לשאלות שעניינם בירור הידע (וההבנה כאמור), ראוי לשקול במינון נמוך, בדייקנות ותוך כתיבת מחוון, להוסיף שאלות שקשורות ליישום, לחיווי דעה, לרלוונטיות לחיים ועוד.