הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהעיון בסיפור ובהתמודדות השונה בין רבי חנינא ואשתו עם העוני.
א. קריאת הסיפור והסבר מילים קשות. עמידה על הנושאים המרכזיים: דמותו של רבי חנינא בן דוסא מול דמותה של אשתו, בשאלת ההתמודדות עם העוני.
ב. עבודה בקבוצות כל קבוצה מתבקשת לקרוא את הסיפור בשנית ולבחון את תפקידו והופעתו של סמל אחד מתוך הסיפור. היכן בסיפור הסמל מופיע? מה הוא מסמל? מה תפקידו? אסוציאציות ורעיונות שהוא מעלה?
הסמלים: (כדאי לתת לכל קבוצה כרטיס ובו הסמל שלה ותמונה מייצגת)
מצורפות כמה נקודות על כל סמל אבל כדאי כמובן לתת ללומדים להגיע לדברים בכוחות עצמם:
עשן- קשור לבושה, להסתרה. אולי מסמל גם תחינה כלפי שמיא, משהו שעולה מלמטה למעלה.
פיסת יד- נתינה, קשר
שכנה רעה- שכנות כמשהו שמצפים ממנו לטוב, לאיכפתיות, ואילו כאן השכנה היא שכנה רעה. מחפשת לחשוף את קלונם, להראות ברבים שהעשן הוא אחיזת עיניים.
רגל של שולחן- מסמלת התבססות, יציבות, הישענות
לחם- ארציות, מחולק בין אוכלים, סמל לחמימות וביתיות. שבת- שני לחמים. סמל לזוגיות ולשלום בית. פשטות. "השיר הפשוט של הלחם"
החדר הפנימי- ביטוי לחיבור לעולם פנימי שאין בו עימות עם החוץ. חיפוש אחר הגנה חיבור למשאבים פנימיים כדי להתמודד עם הבושה.
חרובים- החרוב כניגודם של החלות. צימצום. הסתפקות במועט. בתוצר הטבע שנעשה ללא השקעה אנושית. מבטא את הניגוד בין חנינא (המגולם בחרוב) לאשו (המגולמת בחלות)
פלונית- לאשתו של רבי חנינא בן דוסא אין שם. היא "פלונית" אין לה מקום למלא את הייעוד שלה.
ערב שבת- לא עוד ועדיין לא, בין שמים לארץ, בין קודש לחול, בין נס לשגרה, זמן של מתח ולחץ.
חנינא (משמעות השם)- חן, תחנונים, חנינה.
ג. אסיף של התובנות שעלו בקבוצות.
ד. שאלה לדיון: האם אשתו של רבי חנינא בן דוסא עברה שינוי במהלך הסיפור. נקרא את דבריו של אדמיאל קוסמן המציגים את שאלתו של רבי חנינא בסיום השיעור כשאלה אירונית הבאה לשקף לאשתו את העובדה שהיא חייבת להרפות מן ההשוואה המתמדת לאחרים. השוואה שיכולה להמשיך וללוות אותה גם בעולם הבא...
ה. את הסיפור מבבא בתרא אפשר לקרוא כסיפור משלים לסיפור שלנו. שם מוצגת אשת רבי חנינא כמי שיש לה שפע השמור לה לעתיד לבוא, והיא "עתידה להצניע בו תכלת"- תכלת לשון תכלית. התיבה השטה בים מסמלת את האפשרות להתרומם מן היבשה והיציבות לכאורה אל הים, המסמל את הסוד והעומק. גם הסיפור זה יש רגל שכמעט נכרתת- מזכיר את רגל השולחן החסרה.
אמר רב יהודה אמר רב:
בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת:
כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת.
היתה רגילה אשתו לחמם את התנור כל ערב שבת ולהעלות עשן גדול משום בושה.
היתה לה שכנה רעה אחת.
אמרה: הרי יודעת אני שאין להם דבר, מה כל זה? (שהיא מסיקה את התנור)
הלכה ודפקה בדלת. התביישה ונכנסה לחדר הפנימי.
נעשה לה נס שראתה את התנור מלא לחם, והעריבה מלאה בצק
אמרה לה: פלונית, פלונית, הביאי מרדה, שלחמך נשרף.
אמרה לה: אף אני לכך נכנסתי.
שנה: אף היא להביא מרדה נכנסה, מפני שמלומדת בנסים.
אמרה לו אשתו (של חנינא בן דוסא לחנינא בעלה) עד מתי נלך ונצטער כל כך?
אמר לה: מה נעשה?
בַּקֵשׁ רחמים שיתנו לך דבר מה.
ביקש רחמים, יצאה כמין פיסת יד ונתנו לו רגל אחת של שולחן זהב.
ראתה בחלום שעתידים צדיקים שאוכלים על שולחן זהב שיש לו שלוש רגלים, והיא אוכלת בשולחן של שתי רגלים.
אמר לה: נוח לך שיאכלו כולם על שולחן שלם ואנחנו על שולחן חסר?
אמרה לו: ומה נעשה?
בַּקֵשׁ רחמים שיקחוהו ממך.
ביקש רחמים ולקחוהו.
שנה: גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון. שלמדנו: שלתת- נותנים, לקחת- לא לוקחים.
נדמה שמצבה של אישה זו מייצג בעצם את המצב האנושי הכללי. כולנו חיים את חיי היומיום שלנו כאשת רבי חנינא. שאיפותינו ומצוקותינו נובעות כולן מן העובדה שאנו רואים סביבנו סטנדרטים אחרים. ההשוואה למצבים אחרים שבהם חיינו בעבר או ל'שכנות' כאלו ואחרות מעצבת את מערכת הציפיות והשאיפות שלנו, מניעה את ניסיוננו ליצור מעין מסך עשן סביב מגרעותינו ויוצרת את האכזבות והבושה. ... לדעתי, הואיל ואותה 'פלונית' היא-היא האדם הממוצע המייצג כל אחד מאתנו, והיות שהסיפור מייצג את מצבנו הקיומי היומיומי – אפשר להבין שהסיפור מוסר את המסר הזה: על אף העובדה שאנו שרויים תדיר במצוקה הנובעת מן החסר האינסופי, שיסודו תמיד בהשוואה ל'שכנות' שהתברכו בשפע, ועל אף העובדה שאיננו יכולים להשתחרר מזה ולהיות באחת ל'חנינא' – עם כל זאת, כאשר אנו מאמצים מבט רחב יותר ומבינים את סופיותנו, את עובדת הכיליון והמוות הקרוב-תמיד של אותה ישות משתוקקת (ה'אני' שלנו) – הרי אז אנו ניתקים מהשפעתן המשתקת של ה'שכנות', ואנו יכולים לקבל כוח שיאפשר לנו לעמוד על רגלינו שלנו, באופן אותנטי יותר, ללא כל צורך בהעלאת מסך עשן בפני האחרים.
הפנייה של אשת רבי חנינא אל חנינא שיתפלל כדי שהרגל תילקח מהם חזרה לשמים – אותו ויתור עמוק ומרשים, הוא-הוא הביטוי לעמידה בניסיון היומיומי. היא מגלה בכך כוח פנימי, יכולת קבלת אחריות, הסתפקות במועט וצניעות אמיתית; ובעיקר: זהו ביטוי של עמידה חדשה ואותנטית של מי שהייתה קודם לכן סתם 'פלונית' ומבטה גישש תמיד אחר דעות שכנותיה. עתה, משגמלה בלבה ההחלטה להחזיר את הרגל השמימית למקומה הנכון סוף סוף מתייצבת אותה 'פלונית' על מקומה שלה. זאת היא אפוא ה'רגל' האמיתית.
...דברי סיום עקרוניים אלו על מהות ה 'שמימי' הם בעלי חשיבות ממדרגה ראשונה. שכן בניגוד למחשבה המוטעית ש 'רוחני' הוא מי שמנותק מצרכים ארציים, מלמדנו הסיפור שהגדרת הרוחני האמיתית היא: מי שכולו נתינה ואין בו לקיחה. זאת כמובן איננה נתינה מאולצת או נתינה הנובעת מחובה מוסרית - אלא נתינה של מי שהפך כל כולו להיות במהותו העצמית לנותן. ... השינוי העמוק שחל במהלך הסיפור באשת חנינא הוא שהיא תופסת עתה במלוא הכרתה כי יציבות זו של 'רגל הזהב' איננה אלא אשליה. ועתה יכולה היא להתייצב ולעמוד על רגליה שלה, ולשלח בחזרה ל'שמים' את 'רגל הזהב' שלא התאימה ל'שולחן' שלה כלל.
ספר ר' יוחנן: פעם אחת שטנו בספינה וראינו תיבה שקבועות בו אבנים טובות ומרגליות וסביבה שטים דגים הקרויים כרישים בכדי לשומרה ירד לשם אדם היודע לשוט במים ע"מ להביאה, התעורר אחד מהדגים ובקש לכרות ירכו של האמודאי זרק לו חומץ וברח מריחו. יצאה בת קול ואמרה: מה לכם בארגזה של אשת ר' חנינא בן דוסא? שעתידה להצניע בו תכלת, ולחלקו לצדיקים בעולם הבא [בבא בתרא עד, א-ב].
שיתוף
הדפסה
ייצוא