שיעור זה יעסוק בשאלה הגדולה שצפה מתוך סוגיה זו בעיקר סביב הסברא העומדת ביסוד הלימוד שעל שפיכות דמים אדם צריך למות ולא לעבור: מה היא משמעות החיים ומה היחס בין הפעולה הטבעית ששמה לחיות לבין התכנים והמשמעות שאנחנו מוסיפים בעולם ערכי ובוודאי בעולם דתי למושג זה.
א. פתיחה: נפתח בתרגיל בו כל תלמיד יצטרך להגדיר את המושג "חיים". לאחר שכל תלמיד יגיד לעצמו את המושג, נערוך סבב קצר בו נשמע לפחות חלק מההגדרות שהתלמידים נתנו.
ב. תרגיל מחשבה ודיון: נחלק לכל חברותא דף ועליו הדמויות הבאות ונבקש מהם לדון ביניהם ולהכריע ולדרג את הדמויות על פי השאלה: מי חייו שווים יותר או לחילופין: מי מתאים וממלא יותר את ההגדרה של "אדם חי"? הדמויות שכדאי לתת לתלמידים בדף ההנחיה: יהודי מבוגר שלמד תורה וקיים מצוות כל ימיו. צעיר מבטיח באחת הישיבות הגדולות, תינוק בן יומו, נער חילוני, אדם חילוני מדען שעסוק בהמצאת תרופה למחלה קשה, פושע בבית הסוהר, יהודי המאושפז כצמח בבית חולים, אדם עם פיגור שכלי, גוי. שאלה זו היא כמובן פרובלמאטית מאד לדיון ומחשבה, אך דווקא בגלל זה אנחנו מבקשים להציף אותה ולפתוח, גם אם לא להכריע.. לאחר שכל חברותא תדון בדברים בתוך עצמה, נפתח דיון כיתתי סביב שאלה זו שכמובן יפתח את השאלה הגדולה: האם יש דבר כזה: חיים ששווים יותר? (סוגיה הלכתית נוספת שניתן להציף תוך כדי הדיון היא פדיון שבויים, כאשר המשנה במסכת גיטין פרק רביעי מכריעה שאסור לפדות אדם יותר מכפי דמיו ומכאן יש לדון האם הדמים של כל אדם שווים או שיש אנשים שדמיהם שווים יותר..)
ג. לימוד: נלמד את סופה של הסוגיה הראשונה העוסקת בדין ייהרג ובל יעבור (ההנחה שלנו היא שאת החלק הראשון של הסוגיה התלמידים כבר למדו לפני שיעור זה). בסוף הסוגיה הגמרא מביאה את הסברא ממנה נלמד שיש דין ייהרג ובל יעבור במקרה של שפיכות דמים (הובא לעיל במקורות השיעור). נשאל את התלמידים איזה סימן פיסוק צריך לפי דעתם לסמן בסוף משפט זה? במידה והתלמידים מסתבכים השאלה נצייר על הלוח את שתי האפשרויות:
? – כלומר יש כאן שאלה שבדרך כלל יש לנו חוסר וודאות בה, אך באופן עקרוני ייתכן שיש אדם שחייו שווי ערך יותר מאדם אחר וייתכן שבמקרה כזה ההכרעה ההלכתית תצטרך להיות שעדיף לשפוך דמים ולא למות.
?! – כלומר זו שאלה רטורית, שאלה שאין עליה באמת תשובה שכן חיים של אדם אינם משהו שניתן להעריך את חשיבותם ביחס לחיים של אדם אחר.
ד. לימוד ודיון: נלמד את שתי ההצעות שמציע היד רמ"ה בהבנת השאלה של הגמרא "מי יימר" (שאינן מקבילות לשתי הקריאות שהצענו מלעיל): וננתח את ההבדל המהותי בין ההצעות – ההצעה הראשונה רואה את משמעות החיים באורך הימים, כלומר בעצם החיים והשאלה ששואלת הגמרא על פי הבנה זו היא שאין לאדם וודאות: חייו של מי יהיו ארוכים יותר: של זה שנצטווה להרוג או של האדם שאותו הוא צריך להרוג. ההצעה השנייה רואה את משמעות החיים בתוכן של קיום המצוות שהאדם מוסיף אליהם והשאלה ששואלת הגמרא על פי הבנה זו היא שאין לאדם וודאות: חייו של מי יהיו ארוכים יותר ויוכל לקיים בתוכם מצוות רבות יותר: של זה שנצטווה להרוג או של האדם שאותו הוא צריך להרוג. שתי ההבנות שמעלה היד רמ"ה חוזרות אל הדיון בו פתחנו ואל השאלה הקשה האם החיים כשלעצמם הם בעלי ערך או רק התוכן שאנחנו מוסיפים ויוצקים לתוכם נותנים להם את ערכם וחשיבותם.
ה. כתיבת מכתב: כך או כך בוודאי הוא שחיים עם ערכים ותוכן הם חיים שנכון וראוי יותר לחיות אותם ועל כן בלי סיכום וסגירה של הדיון שפתחנו בשיעור זה, נערוך בסיומו של השיעור תרגיל שיזמין את התלמידים לחשוב על התוכן שהם מוסיפים אל חייהם שלהם. נבקש מהתלמידים לעצום לרגע עיניים ולדמיין את עצמם יושבים ממרום גיל התשעים על כורסא בסלון ביתם ומסתכלים אחורה על התוכן שמילאו הם את המושג: חיים. לאחר כמה דקות של שקט, בהם כדאי לשים מוזיקה רגועה ונעימה ברקע, נבקש מכל אחד לכתוב לעצמו מכתב: מהעיניים של האני הקשיש לעיני האני הצעיר או מעיני האני הצעיר אל עיני האני הקשיש עם בקשה/קריאה/תודה או כל רגש אחר לרצון שלהם להוסיף תוכן ומשמעות לחיים של עצמם.
שיעור זה עשוי להיות מורכב בכיתות בהם יש תלמידים עם אחים עם פיגור שכלי, אוטיזם או בעיות נוספות ההופכות את השאלה שנשאל בשיעור למשהו אקטואלי ורלוונטי לחיים שלהם. זה לא אומר שלא נכון לעסוק בשאלה, אלא רק שיש להיזהר בניסוחים ולהיות עדינים באופן הצבת השאלות. נוקדה זו מחדדת את אחת התובנות המרכזיות ששיעור זה מעלה והיא שאין לאדם, חכם ככל שיהיה, יכולת להגיד משהו וודאי על שאלת ערך החיים המושג חיים הוא מושג שגדול מיכולת ההכרה והתפיסה של האדם אותו וזה חלק מהיופי והקסם שבו. נקודה נוספת שניתן להעלות במהלך הדיון בשיעור היא שההלכה תובעת מהאדם ללכת נגד הטבע שבו שמבקש ממנו לשרוד ולהקריב אולי אפילו את הזולת והעיקר לחיות.