סנהדרין עב ע"א: בא במחתרת - פשט ודרש

מחלוקת הלכתית זו קשורה בטבורה למחלוקת עמוקה יותר בשאלת היחס בין פשט לבין מדרש הלכתי בפרשנות התורה. נושא חשוב זה שמטריד לא אחת את התלמידים שלנו בלימוד הלכה ובקשר שלה למה שנראה שעולה מפשטי הפסוקים יהיו הבסיס לשיעור זה.

מקורות:

1.שמות, פרק כ"ב פסוקים א-ג

אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ, דָּמִים.  אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, דָּמִים לוֹ:  שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ, וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.  אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם

2.רמב"ם הלכות גניבה פרק ט, הלכות ז-ט

ז. הבא במחתרת בין ביום בין בלילה - אין לו דמים, אלא אם הרגו בעל הבית או שאר האדם, פטורין. ורשות יש לכל להרגו, בין בחול בין בשבת, בכל מיתה שיכולין להמיתו, שנאמר: "אין לו דמים" (שמות כב, א).

ח. ואחד הבא במחתרת, או גנב שנמצא בתוך גגו של אדם, או בתוך חצרו, או בתוך קרפיפו, בין ביום בין בלילה. ולמה נאמר "במחתרת"? לפי שדרך רוב הגנבים לבוא במחתרת בלילה.

ט. ומפני מה התירה תורה דמו של גנב אף על פי שבא על עסקי ממון? לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית בפניו ומנעו - יהרגנו, ונמצא זה הנכנס לבית חבירו לגנוב כרודף אחר חבירו להרגו, ולפיכך יהרג, בין שהיה גדול, בין שהיה קטן, בין זכר, בין נקבה.

3.השגת הראב"ד

ואחד הבא במחתרת, או גנב שנמצא בתוך גגו של אדם, או בתוך חצרו, או בתוך קרפיפו, בין ביום בין בלילה. אמר אברהם: איני נמנע מלכתוב את דעתי שנראה לי אף על פי שדרשו חכמים: "אם זרחה השמש עליו" דרך משל, אם ברור לך הדבר כשמש שלא בא על עסקי נפשות וכו', אף על פי כן אין מקרא יוצא מידי פשוטו: ביום אינו רשאי להרגו שאין גנב בא ביום אלא להשמטה, שומט ובורח מיד. ואינו מתעכב לגנוב ממון גדול ולעמוד על בעליו להרגו אלא גנב בלילה, מפני שגנב לילה יודע שבעל הבית בבית או בא להרוג או ליהרג. אבל גנב יום, אין בעל הבית מצוי בביתו, ושמוטה בעלמא הוא. וחיי ראשי כל מבין די לו בזה.

4.הרב וידאל די טולושא, מגיד משנה, הלכות גניבה פרק ט הלכה ז

 הבא במחתרת וכו'. זה מבואר בכתוב ונדרש בסנהדרין (עב ע"א). ומה שחייב ביום, נראה לי שיצא לו מן הברייתא ששנינו שם בזה הלשון: "תנו רבנן: 'אם זרחה השמש עליו'. וכי השמש עליו בלבד זרחה? אלא אם ברור לך הדבר כשמש". וזה פירושו: "וכי השמש בלבד", כלומר אם פירוש הכתוב כשתזרח השמש ביום יהיה לו דמים שאינו בא להרוג ביום, יאמר הכתוב: "אם זרחה השמש" סתם, ולא יאמר "עליו", שהשמש לכל העולם זורח? אלא הכוונה הוא שבין ביום ובין בלילה אין לו דמים אלא אם כן הדבר ברור כשמש.

והראב"ד ז"ל כתב דביום אינו רשאי להרגו דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, והאריך בזה. ומה יעשה הראב"ד בפסוק: "וקצותה את כפה" (דברים כה, יב), ובפסוק "עין תחת עין" (שמות כא, כד), ובפסוק "וגם בעליו יומת" (שמות כא, כט), שכל אלו נדרשין בממון שלא כפשטן. ואפשר שהוא סובר שהברייתא לא באה למעט שאין לו דמים, דודאי יש לו. אלא שממילת "עליו" יצא לנו דין האב על הבן. ודברי רבינו ז"ל עיקר, שזו היא פשטה של ברייתא באמת.

[" 'וקצותה את כפה' – ממון" (בבא קמא כח ע"א); " 'עין תחת עין'- ממון" (בבא קמא פג ע"ב);

" 'וגם בעליו יומת'- בידי שמים. אתה אומר בידי שמים או אינו אלא בידי אדם? כשהוא אומר 'אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו', הא נותנין פדיון למומתין בידי שמים" (מכילתא, משפטים, נזיקין פרשה י)].

5.סנהדרין, דף עב ע"א

ת''ר  "אין לו דמים אם זרחה השמש עליו" וכי השמש עליו בלבד זרחה? אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו ואם לאו אל תהרגהו. תניא אידך "אם זרחה השמש עליו דמים לו" וכי השמש עליו בלבד זרחה? אלא אם ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו ואם לאו הרגהו.

הצעה למהלך שיעור:

א. פתיחה: ניתן לכל תלמיד אוסף של פסוקים שעל פי הפשט במובן הרדיקלי של המילה מובנים באופן שונה מאשר המדרש ההלכתי שלהם. נבקש מכל תלמיד לנסות ולכתוב מה הפרשנות של הפסוק וההלכה על פי הפשט ועל פי המדרש ההלכתי. תרגיל זה יפתח את הפער שבין קריאות אלו ואת ההיגיון שיש בכל קריאה. (דוגמא לפסוקים: "עין תחת עין", " לטוטפות בין עיניך", "וקצותה את כפה", לפני עיוור לא תתן מכשול", "חרש לא תקלל")

ב. ניסוח מחדש: ניתן לכל חברותא את הפסוקים מספר שמות העוסקים בדין "בא במחתרת" ונבקש מהם לנסח אותם מחדש באופן שלא ישאיר מקום לשאלות. כמובן שהמוקד שלנו בשיעור זה יהיה הביטוי "אם זרחה השמש עליו" שעל פי הפשט מובן כאור יום ועל פי הדרש מובן כוודאות שהגנב לא בא על מנת להרוג. במידה וניסוח מחדש של הפסוק כולו עלול להסיט את התלמידים ממוקד הדיון ולקחת יותר מידי זמן, נוכל להסתפק בלבקש מהם לנסח מחדש את החלק הזה שבפסוק.

ג. לימוד: נלמד את הרמב"ם בהלכות גניבה פרק ט' הלכות ז-ח ואת השגת הראב"ד על אתר. נבקש מהתלמידים לחדד את נקודת המחלוקת שבין הרמב"ם והראב"ד: הרמב"ם סובר שהביטוי "אם זרחה השמש" צריך להיות מובן על פי משמעותו הסימלית, דהיינו: וודאות על מה בא הגנב והשאלה האם הסיטואציה מתרחשת ביום או בלילה איננה רלוונטית לדיון, ואילו הראב"ד סובר שהביטוי "אם זרחה השמש" צריך להיות מובן כפשוטו, דהיינו באור יום לעולם אין דין בא במחתרת. (במידה והתלמידים מתקשים בהבנת ההבדל שבין הפוסקים, ניתן להם לקרוא את הערת המגיד משנה על אתר שמגדיר את ההבדל הזה)

ד.  דיון מקומי: נבקש מהתלמידים לחפש בתוך הסוגיות שלמדנו קולות שמחזקים את אחד משני הפירושים שראינו. כפי שמעיר המגיד משנה הברייתא בגמרא ששואלת את השאלה: "וכי השמש עליו בלבד זרחה?" מפקיעה את האפשרות להבין את הפסוק כפשוטו שמדובר באור יום ועוברת להבנה שמדובר בשאלה של וודאות. נשאל את  התלמידים איך הם חושבים שהראב"ד קרא את הגמרא הזו. זה תרגיל טוב בלבחון קריאה הלכתית על רקע קריאה פרשנית: הן בקריאת הפסוקים שבתורה והן בקריאת הברייתא שבגמרא. כמו כן ננסח עם התלמידים את העיקרון הפרשני שעומד בבסיס כל אחת מהפסיקות הנ"ל.

ה. דיון כללי: נחזור לדוגמאות שנתנו לתלמידים בראשית השיעור ונפתח עם התלמידים דיון רחב יותר ביחסי פשט ודרש: מה המשמעות לכך שחז"ל פירוש את התורה לא על פי פשטה בלא מעט דוגמאות? מה הקשיים שפרשנות זו יכולה לעורר בנו וכיצד נוכל להתמודד עם הקשיים הללו? דיון זה עשוי להציף את חשיבות התלמיד חכם במערכת ההלכתית שהוא בעל הרשות לדרוש את הפסוקים ומאידך את הקושי שיתכן שיש לתלמידים באמונת חכמים זו. זה דיון חשוב והכרחי בניית החיים הרוחניים והדתיים של התלמידים וכדאי לתת לו את המרחב וההתייחסות.

ו. תרגיל סיכום: נבקש מכל תלמיד לקחת דף ולחלק אותו לשניים: בצד אחד לכתוב את הכותרת "פשט" ובצד שני את הכותרת "מדרש הלכתי". נבקש מכל תלמיד לכתוב מתחת לכל אחת מהכותרות מה הוא לוקח בעקבות הדיון והלימוד שערכתם בכיתה בשיעור זה מכל אחת מסוגי הקריאות והפרשנויות לפסוקי התורה. ניתן להפוך את התרגיל למופשט קצת יותר ולבקש מכל תלמיד לכתוב מילות תודה שאומר כל קול לקול האחר על מה שהוא תורם ומוסיף לקריאה בפסוקי התורה ולעולם הדתי והרוחני שלנו.

תשומת לב:

שיעור זה עוסק בנושא רחב מאד שבשיעור זה נגענו רק בקצה שלו והתחלנו לפתוח אותו. חשוב לשים לב שאם הנושא נוגע במקום כואב ומאתגר אצל התלמידים, נכון להתייחס אליו באופנים נוספים.