השפעת אירועים בחיים על עיצוב הזהות

השפעת אירועים בחיים על עיצוב האני

א.     כל אחת מקבלת דף גדול, אותו היא מחלקת לשלושה חלקים

כעת כל בת מתבקשת לחשוב על איזשהו אירוע, התרחשות, מקרה, שהיה משמעותי בחייה

ב.      מחלקים צבעים וכד', המשימה: בחלק אחד של הדף- לצייר/ לכתוב את האירוע. בחלק השני לצייר/ לכתוב את ההשפעה שהיתה לו עלי ובחלק השלישי לצייר/ לכתוב 'סוף אחר לסיפור'- איך אותו אירוע היה יכול להשפיע עלי בדרך אחרת.

ג.       סבב שיתוף (לתת זמן לכל העניין כי יכולים לעלות הרבה דברים משמעותיים)

ד.      כעת לומדים את סיפורו של אלישע בן אבויה. יש סיפור מסגרת שהוא השיחה ומה שקורה בין אלישע בין אבויה לתלמידו המובהק והאוהב רבי מאיר, ובתווך ישנם חמישה סיפורים קצרים שכל אחד מהם מנסה לתת תשובה אחרת לשאלה למה אלישע בן אבויה כפר. כל אחד מתאר אירוע אחר שהתרחש בחייו והשפיע עליו באופן זה

ה.      מתחילים בשיחה של אלישע ורבי מאיר על דרשת השבת של רבי מאיר- מה משמעות הפרשנות השונה לפסוקים- האם הכל מוכתב מאז הראשית או שיש אפשרות לשינוי ותיקון (מ' המתוך או מ' היתרון) השיחה ביניהם היא קריטית להבנת הרקע, כל הגמרא עוסקת בשאלה הזו מכיוונים שונים- האם דברים שקרו לי בחיים חורצים את דיני לגורל והשתלשלות חיי או שיש בידי הכוח לבחור ולהשפיע כיצד לקחת את הדברים?

ו.        לאחר לימוד הגמרא כולה, כותבים את כותרות הסיפורים הקצרים על הלוח. תוך הדגשת תפקידם השווה- להסביר את כפירתו של  אלישע. (הסיפורים: ברית המילה, בת הקול, שילוח הקן, רבי יהודה הנחתום, הריח בהריון)

ז.       כל בת בוחרת סיפור אחד וכותבת אותו בגוף ראשון , תוך אפשרות להיות נאמנה לגמרי למקור או לכתוב לו סוף אחר. סבב שמיעה, ודיון מה עלה מתוך הסיפורים- בעצם המחלוקת בין רבי מאיר לאלישע בן אבויה- איך להתייחס למה שקורה לנו בחיים.

ח.      סיימנו עם השיר של יונה וולך 'החיים שיש לך' (רעיון של אתי בן ישר) שמדבר על נקודת מבט מפוייסת על החיים רצון לתיקון, על היכולת שלנו לבחור איך להביט על העבר שלנו ועל הדברים המתחוללים בחיינו.

ט.      לקריאת הרחבה בבית- הרב סולובייצ'יק על נקודה זו.

שובו בנים שובבים

נילי בן ארי באתר דעת

חטיבת הסיפורים בירושלמי קושרת את אחרותו של אלישע במרד בר כוכבא ותוצאותיו. במרכז הסיפור, כמו בבבלי, עומדים ניסיונות רבי מאיר להחזירו בתשובה. הציר בירושלמי הוא בבקשת הצדק הגלוי בעולם הזה. תוצאות המרד וגזירות השמד הנתפסות בעיני אלישע כעוול משווע, גורמות לו למשבר ולזניחת התורה. הסיפור בירושלמי מעוגן במקום ובזמן - מרד בר-כוכבא. שאלת אלישע היא שאלת התיאודיציה, צדיק ורע לו, ונשאלת במישור האישי- הילד ששילח את הגוזלים, ובמישור הלאומי, עשרת הרוגי מלכות, ר' יהודה הנחתום שלשונו נתונה בפי כלב. את עמדתו הנפשית הנתפסת בירושלמי כחולשה, מייחסים לחינוך שקיבל בבית הוריו, שהעריצו את התרבות הזרה.

בירושלמי מתפרש הביטוי 'קיצץ בנטיעות', כמו בבבלי, אבל בצורה מפורשת יותר, כהורג ילדים הלומדים תורה, ומבטלם מלימוד תורה. מוכיח להם את חוסר התועלת שבלימוד, ומסית אותם לעזוב את בית המדרש. (בנושא אלישע מופיעים הרבה דימויים של פרדס, עצים וצמיחה). בבבלי חטאו היה חטא דתי בלבד, סדקים באמונה, כפירה, הרהור שמא יש שתי רשויות.

בירושלמי חטאו גדול הרבה יותר, חטא דתי, אמוני, וחטא לאומי - מעבר לרכיבה בשבת ליד בית המדרש בטבריה, וביוה"כ שחל בשבת, ליד קודש הקדשים, בירושלים, הוא מבטל רבים מלימוד תורה: משלח תלמידים בבית המדרש, ומסייע לרומאים להחטיא את בנ"י בנשיאת משאות בשבת, ובהעברה מרשות הרבים לרשות היחיד, בשבת.

בכל הסיפורים חוזר עניין חילול שבת בפרהסיה.

הסיפור על הרכיבה בשבת כשרבי מאיר הולך אחריו, הוא הרבה יותר דרמטי בירושלמי. שם אלישע עובר, בכוונה, ליד ביהמ"ד, בזמן שרבי מאיר דורש, ורבי מאיר עוזב את הציבור באמצע הדרשה והולך אחר רבו. בשיחה ביניהם בבבלי, רבי מאיר מצטייר כדמות שטוחה, פסיבית, שאינה משתנה במהלך הסיפור. בירושלמי, דמותו הרבה יותר מורכבת. אלישע שואל אותו על מה דרש, וכל הדרשות, נוגעות לגורלו של אלישע, ורומזות לו שישוב. אלישע, בעזרת דברי רבו האמיתי של רבי מאיר, עקיבא, מזים כל הזמן את דברי תלמידו. הדרשות עוסקות בויכוח 'טוב אחרית דבר מראשיתו', איזו מם זו, מם ההשוואה, ואז פירושו, שגורל האדם בסופו עשוי להיות טוב יותר מבראשיתו, או מם הסיבה, כדברי אלישע, ואז הגורל הטוב באחרית ימיו של אדם, הוא עקב מעשיו הטובים מהראשית.

אלישע עצמו מביא כמה סיפורי סיבה ליציאתו לתרבות רעה, שניים מהם תלויים בראשיתו, באבותיו. אביו שבמסיבת הברית שלו הבין כמה כבוד מביא לאדם לימוד התורה (ושוב חוזר כאן מוטיב האש), ומחליט להקדישו לתורה, שלא לשמה, ואמו, שבזמן ההיריון עברה ליד בתי עבודה זרה, וארסם נכנס בלבה. (ראה סיפור רבקה בהריונה, בבראשית רבה סג ו' , כשעברה ליד בתי מדרשות פרכס יעקב לצאת, וכשעברה ליד בתי עבודה זרה פרכס יעקב לצאת).

גם בסיפור זה מונע אלישע מתלמידו האהוב לצאת מתחום שבת, והסוס הוא המעיד בטלפיו שכבר עברו אלפיים אמה. רבי מאיר, בדומה לבבלי משתמש ברגע זה כדי להפציר במורו: 'וכל הדא חכמתך אית בם ולית את חזר בך?' ואז מוסיף אלישע את סיבת חוסר הצדק, הקן והגוזלים, וסיבת הרקע ההיסטורי, גזירות השמד 'זו תורה וזה שכרה', כשבזיכרונו של הקורא עולה כמובן הסיפור במסכת מנחות על משה ורבי עקיבא, שכשרואה משה במנהרת הזמן את מיתתו הנוראה של רבי עקיבא, הוא שואל: 'זו תורה וזה שכרה', והקב"ה עונה לו: 'שתוק! כך עלתה מלפני (מנחות כט ע"ב). העורך מעיר על כך שנעלם מאלישע שניתן לקבל שכר בעוה"ב. אלישע מצפה לשכרן של מצוות בעוה"ז.

גם בירושלמי מעיד אלישע ששמע את גורלו נחרץ בקודש הקודשים: 'ושמעתי בת קול יצאה מבית קודש הקדשים ואומרת: שובו בנים שובבים, חוץ מאלישע בן אבויה שידע כוחי ומרד בי'. הבבלי, פוקד שוב את אלישע רק לאחר מותו, הירושלמי עוסק במיתתו. על ערש הדווי מפציר בו תלמידו: 'לית את חזר בך', ואלישע מטיל ספק באפשרות לחזור, ומת תוך בכי. רבי מאיר מפרש זאת כחזרה בתשובה, אולם מספרים שקבר רבו בוער באש, היינו הוא בגיהנום. רבי מאיר פורש טליתו, לאות קניין, מעל הקבר, ודורש דרשה על הקשר בין בועז לרות, שמשמעותה, אם לא יגאל אותך הקב"ה, אני אגאל אותך, והאש כבתה. היינו, בניגוד לבבלי, שם נגאל אלישע רק לאחר שלושה דורות, במאמציו של רבי יוחנן, בירושלמי, נגאל אלישע עוד בחיי תלמידו, רבי מאיר. הבחירה בדימוי ממגילת רות, מעמיקה את סיפור האהבה והגאולה בין בועז לרות ומעבירה אותו למישור יחסי האהבה והקשר, שבין רבי מאיר ורבו האהוב אלישע.

גאולת אלישע נעשית בזכות תלמידו, ובזכות תורתו. רבי מאיר מעיד שאם יוכל להציל את רבו בזכויותיו, יקדים את רבו לאביו. ומביא את ההלכה שמצילים את תיק ספר התורה עם הספר, ותיק התפילין, עם התפילין. זוהי הלכה העוסקת בהצלת ספר תורה או תפילין, מן השריפה, שוב חוזר כאן מוטיב האש. רבי מאיר כאומר, אלישע הוא התיק של ספר התורה, ואני תורתו, ואם פרשתי עליו את טלית הקניין, הרי אנו כאחד, ויכולני להצילו.

הסיפור האחרון בירושלמי, בדומה לבבלי, עוסק בבנותיו של אלישע המבקשות מרבי שיפרנסן. רבי מסרב עקב רשעותו, והבנות חוזרות על הטיעון: 'אל תבט במעשיו, הבט בתורתו' ורבי גוזר קל וחומר מדבריהן, ומאשר את צדקתן.