הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצה3 שיעורים העוסקים - בהגדרת מצוות קידוש ה', בדילמות העולות בקיום מצווה זו ובמשמעותה לחיינו
בכתה יחולקו סיפורים שונים. (מצורף כנספח)
על כל סיפור נשאל האם גיבור הסיפור קידש את השם? כיצד?
מתוך הסיפורים השונים ננסה להגדיר מהו קידוש השם.
[כבר ברמב"ם, על בסיס הגמרא מופיעים שלושה סוגים של קידוש השם: הבסיסי ביותר הוא מיתה על קידוש השם, כאשר יהודי נדרש לעבור על מצוות שהן בכלל יהרג ואל יעבור. השני הוא קיום מצוות לשמן, כדי לקיים את צו ה' ולא מסיבה אחרת והשלישי מתקיים על ידי החכם שהתנהגותו עם הבריות מעוררת כבוד והערצה, וכך מתקדש שם שמים על ידו.עוד דרכים לקידוש השם שנתחדדו בעיקר בדורות האחרונים אך יש להם איזכורים כבר בתקופות מוקדמות הם קידוש השם על ידי מי שמת למען הצלת עם ישראל, וכן יהודי שנהרג רק משום שהוא יהודי. מטרת הסיפורים השונים לתת מקום לדרכים שונות של קידוש השם במוות ובחיים על אף שספר החינוך עוסק רק בקידוש השם מן הסוג הראשון.
נסביר את משמעות הביטוי קידוש השם ולא קידוש ה'.
כפי שכותב ברט במאמרו:
כפי שכבר העירו רבים אין לכתוב קידוש ה' אלא קידוש השם. בידינו ניתנה המשימה להקדיש את שמו של הקב"ה – משמע, את הצורה שבה הוא מתגלה בעולמנו, אך את ה' עצמו – מקור כל הקדושות אין אנו יכולים להקדיש או לחלל.
שאלות לדיון:
הגדרת המצוה בספר החינוך:
קריאת החלק הראשון של המצווה:
1. הדגישו את המשפט שבו נמצאת הגדרת המצוה על פי ספר החינוך.
2. אלו שני פסוקים עומדים בסתירה זה לזה על פי הגדרת המצווה? כיצד מיישב ספר החיונך את הסתירה?
3. ספר החינוך מסייג את הגדרת המצווה. מה היינו חושבים על פי הגדרת המצווה בלבד, ומה הסייג, הצימצום של הגדרה זו? [ספר החינוך מסייג שלא על כך מצווה נהרגים על קידוש השם. יש חשש שאם זה היה כך היתה נוצרת זילות או חוסר יכולת של העם לעמוד בכך וכדו']
דיון:
אלמלא צמצום המצווה כיצד היו נראים חיינו היהודיים? האם יש לזה יתרונות / חסרונות?
[מטרת הדיון לחדד את החשיבה על חיים של מסירות נפש – על העוצמות הרבות שבמוכנות להקריב את חיי למען משהו חשוב ומרכזי בחיי, אולם לא ניתן לחיות כך שעל כל צעד ושעל חייו של האדם יתקלו בסיטואציות של מסירות נפש. מסיבות שונות, מעשיות ורוחניות. לכן החשיבות הרבה לצימצום היקף המצווה. כמו כן ראוי להדגיש כאן את המסר החשוב “וחי בהם”!]
נחזור לסיפורים שראינו ולהגדרות שיצרנו בפתיחת הלימוד:
אלו סיפורים מתאימים להגדרת קידוש השם על פי ספר החינוך? אלו אינם מתאימים?
אם הזמן מאפשר, ניתן לפתח דיון סביב הגדרות המצווה:
האם הגדרת ספר החינוך סותרת / מאפשרת את ההגדרות האחרות?
מה היחס בין הגדרת המצווה על פי ספר החינוך להגדרות האחרות?
שורש המצווה או למה בעצם?
שורש מצוה זו ידוע, כי האדם לא נברא רק לעבוד בוראו, ומי שאינו מוסר גופו על עבודת אדוניו איננו עבד טוב. והרי בני אדם ימסרו נפשותם על אדוניהם, קל וחומר על מצות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
מהו שורש המצווה לפי ספר החינוך?
[כאן חשוב לדייק, קידוש השם לפי ספר החינוך נובע מהיותנו עבדי ה'. מתוקף המעמד הזה אנו מחוייבים למסור את נפשנו]
[נראה שבעולמנו נתפסת מצוות קידוש השם דווקא ממקום של אהבה ומסירות ופחות ממקום של עבדות ומחייבות, ולהיפך, נרגיש שמחויבותו של העבד פחותה מזו של האוהב. יתכן שזה נובע מכך שאיננו מכירים באמת מציאות של עבדות ממש]
האם את/ה מזדהה עם הטעם למצוות קידוש השם כפי שמופיע בספר החינוך?
כיצד ספר החינוך מגדיר את הקשר בין האדם לקב"ה? האם יתכן סוג קשר אחר?
אם כן – כיצד תבוא לידי ביטוי מצוות קידוש השם בסוג הקשר הזה? [כדאי להיעזר בדוגמאות כמו לפי ספר החינוך הקשר בין האדם לקב"ה הוא כמו הקשר בין ________ ל________ ואילו אפשרות אחרת שקיימת היא כמו הקשר בין __________ ל__________.]
נסו לחשוב על דוגמאות לקידוש השם, בהן באים לידי ביטוי סוגי הקשר השונים בין האדם לבורא.
בשיעור הראשון דנו בצורך לצמצם את היקף המצוות שעליהן מוסרים את הנפש
בהגדרת הצימצום יעסקו הפסקאות הבאות.
מומלץ ללמוד את החלק הזה בחבורות.
כל קבוצה תקבל מספר מצוות או מצבים (מצורף כנספח)
עליהם לחשוב האם זו מצוה שיש למסור עליה את הנפש או לא? מדוע?
המשך המצווה בספר החינוך: (בדילוג על שורש המצווה)
קיראו בעיון את הקטע. חלקו את הקטע לשני חלקים.
בקטע מופיעים שני מצבים שבהם מוסרים את הנפש, מהם? אלו מצוות כלולות בכל מצב?
[המצב האחד הוא המצוות שעליהן יהרג ואל יעבור – ע"ז, ג"ע, ש"ד, והמצב השני הוא בשעת שמד, שבו כלולות כל המצוות.]
מה מייחד כל מצב? מדוע במצב זה נדרשת מסירות נפש? [יהרג ואל יעבור ביחס לשלושת המצוות היסודיות שרק עליהן בכל מקרה מוסרים את הנפש ללא תלות בסיטואציה, אבל בשעת שמד כאשר כל עם ישראל נמצא בסכנה והגויים מאיימים על עצם קיומו הרוחני, אז כל מצווה שנדרש לעבור עליה היא בבחינת יהרג ואל יעבור]
אסיף:
חשבו מדוע דווקא שלוש מצוות אלו נכנסו לכלל יהרג ואל יעבור? אילו ערכים מבטאת כל אחת מהמצוות?
[כאן רצוי לעודד חשיבה מעמיקה על משמעותה של כל מצווה, הצעה אחת היא שע”ז עוסקת במהות הקשר של האדם עם הקב”ה וזה מתקשר יפה לפתיחת דבריו של ספר החינוך על היות היהודי עבד ה', שפיכות דמים עוסקת בעצם הקיום האנושי, בזכות הבסיסית לחיים ובראיית הזולת כשווה לי אם לא כיותר מזה, גם כאן יש הד לדברים במצווה עצמה כאשר ספר החינוך מזכיר את האמירה "מאי חזית דמא דידך סומק טפי" – ואולי דווקא חברך בעל זכויות רבות יותר ממך? ולגבי גילוי עריות ניתן לקשור את חשיבות המצווה לערך העצום של המשפחתיות והמשכיות. כמובן שאפשר להעלות כיוונים נוספים.]
לסיום:
מצוות שהן בכלל יהרג ואל יעבור אלו מצוות שמציינות את הקו האדום המוחלט, זה שאותו לא חוצים בכל מקרה.
זו הזדמנות לחשוב על העקרונות שלנו. כל אחד כותב על פתק אלו שני עקרונות / דברים / הקפדות מאד חשובים בחייו, כאלו שהוא יעשה מאמץ גדול מאד לא לעבור עליהם.
נסו לחשוב מדוע הם כל כך חשובים לכם?
חשבו האם עקרונות אלו מבטאים משהו רחב יותר?
במליאה:
ניתן לשתף בעקרונות שבחרו.
האם יתכן שביום מן הימים עקרונות אלו ישתנו? מתי? מדוע?
(ניתן לערוך את הדיון גם ללא שיתוף קודם לכן.)
חשוב להדגיש את ההבדל בין עקרונות אישיים, פרטיים שאני קבעתי לעצמי לעומת אלו הא-לוקיים, שיש בהם מוחלטות רבה יותר.
מהי שעת שמד?
'שעת השמד' - מקרה של גזרות מיוחדות שתכליתן העברה על הדת: במקרה שכזה מקובל כי יש למסור את הנפש אף על הקל שבמנהגים ('ערקתא דמסאנא').
במהלך ההיסטוריה יהודים רבים מסרו את נפשם על קידוש השם, במיוחד בתקופות בהן היו ניסיונות להמרת דת המונית כפויה של היהודים, רבים בחרו למות ולא לחלל את השם בעבודה זרה (ובפועל, לא רק עבודה זרה ממש אלא כל מעשה שמטרתו המרת דתו של היהודי).
אחת התקופות בהן נגזרו על עם ישראל גזרות שמד הם הימים שלאחר כשלון מרד בר כוכבא.
הרומאים אסרו על קיום מצוות שהיו מהאושיות של היהדות. נאסרו ברית מילה, לימוד תורה ברבים, וקיום בתי מדרש ללימוד תלמידים, סמיכת זקנים, קיום בתי דין, התכנסות בבתי כנסת, קריאת התורה ומגילת אסתר, אמירת קריאת שמע, תליית מזוזה תרומות ומעשרות, שמירת שבת וטבילה, אכילת מצה, בניית סוכה, נטילת לולב, הדלקת נרות חנוכה, דיני שמיטה, תקיעה בשופר, הנחת תפילין ולבישת ציצית.
כל מי שהיה נתפס מקיים מצוות היה צפוי לעונש מוות. לעתים היה מוטל עונש קולקטיבי על משפחתו של האדם שנתפס, ואף על עירו במקרים מסוימים. בתלמוד ובמקורות נוספים מסופר כי הרומאים הוציאו להורג את אלו שתפסו במיתות קשות ובעינויים משונים, שהיוו חלק מההרתעה וההפחדה במטרה להדביר את קיום המצוות.
גם בתקופות מאוחרות יותר גזרו שליטים שונים גזרות שמד על היהודים.
בתקופת השואה התלבטו חכמי ישראל האם זו שעת שמד או שמדובר כאן בפיקוח נפש.
1. חשבו – מה ההבדל בין שעת שמד לפיקוח נפש? (מה נדרש מהיהודי בכל אחד מהמצבים? כיצד היית מגדירה את ההבדל בין שני המצבים?)
2. מה תוכלי ללמוד מתשובותיו של הרב אשרי?
השאלה הופנתה לרב אשרי ע"י תלמידיו
רקע: בעטייה של הצפיפות ותנאי ההיגיינה הירודים בגטו לקו האסירים במכת מצרים השלישית (כינים).
הדרך להפטר ממכה זו הייתה חיטוי בבית המרחץ שנועד לשם כך. הרב אשרי, שהיה ממונה על בית המרחץ, ראה חשיבות רבה בתפקידו ועשה את מלאכתו במסירות ובאמונה.
על אף שהגרמנים דרשו את הפעלתו של בית המרחץ בכל ימות השבוע, סיכן הרב את נפשו ונעל את בית המרחץ בשבתות ובחגים למען קדושת היום.
שאלה: האם מותר היה לרב לסכן את עצמו במצווה שלא מן העבירות שדינן "יהרג ואל יעבור"?
תשובה: מותר לאדם למסור את נפשו על כל מצווה שעלולה להשתכח בשעת גזירה ושמד.
"לצערנו הרב ודאבון נפשנו נתחלל השבת בגטו עד בלי הכיר, כי הגרמנים הארורים ימ"ש הרי מכריחים את היהודים לעבוד גם בימי שבת וחג כך שבמשך הזמן עלול השבת להישכח בגטו, לזאת מן הראוי להסתכן על שמירת שבת ולהזכיר את יום השבת לקדשו"...
"מתירין להחמיר גם על שאר מצוות שבתורה כדי להחזיקן בשעת הגזירה והשמד, וכל המחמיר ועושה כן יש לו שכר מרובה על זה ועליו נאמר גיבורי כח עושי דברו".
מקור: הרב אשרי, "ממעמקים", חלק ה, עמ' קלב, קלד.
המקום: גטו קובנה.
הרקע: אחת הגזרות הקשות שנחתו על יהודים חרדים הייתה גילוח פאת הזקן. סימן היכר זה היה לצנינים בעיני הנאצים, ובתואנות של היגיינה ומלחמה בהפצת מחלות דרשו את סילוקו.
היו גם גדולי ישראל שרצו למנוע את זהוים, ונאלצו לעשות כן.
יהודים נאבקו על שמירת דיוקנם במסירות נפש. המסרבים לפקודה, היו בסכנת נפשות. התעוררו שאלות באשר לאופן הורדת הזקן.
שאלה: האם מותר ליהודי להסיר את זקנו בתער בשעת סכנה?(זהו איסור תורה)
תשובה: תשובת הרב הייתה כי הואיל והאנשים נמצאו בסכנת נפשות, ואין בידם כלי אחר מאשר תער, לכן אף גילוח ראשוני של הזקן מותר שייעשה בתער.
המקור:"ממעמקים", הרב אפרים אשרי שליט"א, חלק א, סימן יט, עמ' קטו.
3. כיצד היית את מגדירה את תקופת השואה כשעת שמד או כפיקוח נפש? הסבירי. (תוכלי להיעזר בתשובות של הרב אשרי שלמעלה וכן במקורות הבאים)
פתיח: נבקש מהלומדים להביא דוגמאות מחייהם שבהם שב ואל תעשה עדיף כלומר סיטואציה שבה עדיף להימנע ממעשה למרות שבמצבים רגילים היה טוב יותר לעשות מעשה!
נחדד בעזרת הדוגמאות מהתלמידים – מה ההבדל בין עבירה לביטול מצווה.
וכתבו הראשונים דלא אמרינן יהרג ואל יעבור לעולם אלא לעבור עבירה, אבל להבטל ממצוה יעבור ואל יעשה המצוה ואל יהרג...ומה שמצינו מעשים לחסידים הראשונים שנהרגים על ביטול מצוה, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה, מה לך יוצא ליסקל, על שמלתי את בני, מה לך יוצא ליצלב, על שנטלתי את הלולב, מדת חסידות עשו הם, וראו שהדור היה צריך לכך, והיו חכמים גדולים ראויין לכך להורות על זה. שאלמלא כן שהיו גדולים וחכמים, לא היו רשאין למסור נפשם למות, שלא לכל אדם יש רשות ליהרג במה שלא חייבונו זכרונם לברכה ליהרג עליו, ולא עוד אלא שמתחייב בנפשו הוא.
תארו שיחה המתנהלת בכיכר העיר, השתדלו להביע דעות שונות ביחס למעשה. מומלץ לכתוב בזוג או בשלשה כאשר כל אחד משתדל לייצג דעה שונה.
3. האם מעשיהם של החסידים הראשונים יכולים להשפיע גם עלינו? פרטו
אסיף:
את שאלות 2 ו3 כדאי לפתוח במליאה ולשמוע את הדעות השונות. (אפשר להציע לתלמידים להציג את מה שכתבו בשאלה 2)
[חשוב לתת מקום למגוון דעות גם לאלו שיאמרו שמסירות נפשם של החסידים הראשונים משפיעה על תחושת המחוייבות שלהם לקיום מצוות וגם לאלו שיציעו קריאה ביקורתית ביחס למעשי החסידים הראשונים ויאמרו שזה דווקא מרתיע אותם, כי הרי התורה ניתנה כדי לחיות ולקיים אותה
שיתוף
הדפסה
ייצוא