רקע: לקרוא פסוקים ז, יז- ח, טו
איך הרגישו נח ומשפחתו בצאתם מהתיבה?
יש שמדמים את המבול לבריאה מחודשת של העולם, המים שוטפים הכל, את כל הטומאה והרוע שיש בעולם ויש כאן הזדמנות ליצירת דבר מתוקן. עם זאת, בל נשכח, היתה כאן השמדה טוטלית של העולם. המים הרסו את כל העבר שלהם, את כל היקר להם- חפצים צמחיה, חיות, חברים, קרובים ועוד- עכשיו צריך לאסוף כוחות ולבנות עולם חדש על חורבות העולם הקודם.
להעמקת ההבנה של שכרותו של נוח אחרי המבול נקרא את הסיפור על איציק מאנאגר (סופר משורר ומחזאי אידי. ניצול שואה. סיפור גן עדן, על הדרך עץ עומד...)
|
הברכה לאדם הראשון (פרק א', כ"ח- ל') |
הברכה לנח (פרק ט', א'- ז') |
פריה ורביה
|
|
|
היחס לארץ |
|
|
היחס לבעלי החיים |
|
|
המאכל שהותר לאדם |
|
|
רש"י פס' ט- ואני הנני - מסכים אני עמך שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה עד שהבטיחו הקדוש ברוך הוא שלא לשחת העולם עוד וכן עשה ובאחרונה אמר לו הנני מסכים לעשות קיום וחוזק ברית להבטחתי ואתן לך אות:
משך חכמה (ר' מאיר שמחה מדווינסק)
ואתם פרו ורבו: שטחיות הכתובים ... כי אף בשעה שיש חרב ושפיכות דמים הרבה, אין להם להביט על זה, כי אנכי אדרוש את נפש האדם "ושופך דם האדם דמו ישפך", רק אתם פרו ורבו ולא תאמרו: "למה נלד לבהלה ולכשלון? מוטב שיהיה כלה מאליו!" אין לכם להביט על זה.
בבא בתרא דף ס ע"ב: אמר ר' ישמעאל בן אלישע (=בן זמנו של ר' עקיבא): מיום שחרב בית-המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזירה על הציבור, אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה. ומיום שפשטה מלכות שגוזרת עלינו גזירות קשות ומבטלת ממנו תורה ומצוות ואין מנחת אותנו להיכנס לשבוע הבן )רש"י: מילה שהוא לסוף ז' ימים...), דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו (רש"י: בעניין טוב, ולא על ידי גויים ומצוות לא ייבטלו עוד). אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין