דברים יז - פרשת המלך

מטרות השיעור:

1. עיון משותף עם התלמידים בפרשת המלך בספר דברים, במסגרתו ידונו התלמידים בתפיסת התורה את המלוכה והשלטון; ובאופיו הרצוי של שלטון באופן כללי.
2. העיון בפרשה יתבצע בעזרת עיון בטקסטים שונים המאירים את הנושא מפרספקטיבות שונות.

מהלך השיעור:

א.      

• קריאת המקור מספר דברים.
• לאחריו, מעיינים בפירוש האברבנאל לפרשה זו (ראה להלן). מה דעתו של אברבנאל על מוסד המלוכה בכלל ובישראל בפרט?
• כעת מציגים מבט אחר על שאלת המלוכה - מחלקים לתלמידים דף מקורות ובו ציטוטים משני מקורות המוכרים היטב לתלמידים: ציטוטים ממגילת אסתר בחלקו הימני של הדף; וציטוטים מסיפור יוסף במצרים בחלקו השמאלי.
• בדף המקורות שמחלקים לתלמידים (שלא כמו בטבלה המופיעה בנספח), חשוב כי הציטוטים שמתקיים ביניהם קשר לא יופיעו זה מול זה, אלא בסדר אקראי. על התלמידים לעבוד בזוגות, לקרוא את המובאות השונות ולקשר (באמצעות קו) בין הציטוטים ביניהם מתקיים קשר לדעתם. לאחר מכן, ניתן לחזור על התרגיל בפני הכיתה ולבקש מן התלמידים לנמק את בחירותיהם, תוך הדגשת המוטיבים המילוליים הדומים בין הפסוקים.

ב.

• כעת, נעמיק בשאלה הפרשנית – מה רוצה המגילה ללמד אותנו בכך שהיא רומזת שוב ושוב לסיפור יוסף במצרים? מה אנו למדים מן ההשוואה בין קיבוץ הנערות לבית אחשוורוש ובין איסוף התבואה בסיפור יוסף? ומה למדים מן ההשוואה בין פרעה המסיר את טבעתו ובין אחשוורוש המסיר את טבעתו?
• ניתן לשאול את התלמידים – כיצד מציגה המגילה את יחסם של המלך והשלטון כלפי הנתינים? האם בעיניהם חייהם של הנתינים הוא בכלל עניין שראוי להתחשב בו ? היחס השלילי לאופי השלטון במגילת אסתר, מעוצב דרך יחסם של המלך ופקידיו לחייהם של נתיני הממלכה – יחס מזלזל, כוחני ונתון לגחמות. ההשוואה לסיפור יוסף במצרים, עוזרת לנו להבין את דעתה של המגילה על טיבו של המלך אחשוורוש וטיבה של מלכותו.
• מצד שני, ההשוואה גם מלמדת על כך שתיתכן מלוכה מסוג אחר – כזו המתנהלת אמנם על ידי מלך אבסולוטי היכול לעשות ככל העולה על רוחו, אך כזו השמה את טובת הנתינים בראש מעייניה. הבעיה אינה נעוצה במוסד המלוכה אלא במלך וביחסו לנתיניו. ניתן לקרוא בנקודה זו את דבריו של יונה בר מעוז (להלן).

ג.               

• כעת, ניתן לחזור אל דף המקורות, ולעיין בשנית את פרשת המלך המופיעה בספר דברים.
• נשאל את התלמידים – במה המלך שבספר דברים שונה מן המלך המתואר הן במגילה והן בסיפור יוסף במצרים?  באלו דרכים משתמשת התורה כדי להבטיח סוג שונה של מלוכה?
• יש למקד את תשומת לבם של התלמידים באיסורים להרבות נשים, כסף וזהב; במטרה שלבבו של המלך לא ירום מאחיו; ובספר התורה שעליו לכתוב. דמות המלך המצטיירת, היא זו של מלך שאינו כל יכול, הכפוף כמו כל עמו למצוות התורה ואשר השלטון עבורו אינה מטרה כשלעצמה או הזדמנות לצבירת כוח, עושר או כבוד.

• נקרא יחד עם התלמידים את המשנה ממסכת סנהדרין. כיצד מבינים התלמידים את הביטוי: "בשבילי נברא העולם"? האם זהו ביטוי להתרכזות של האדם בעצמו ובמאווייו, או שמא להכרת אחריותו כלפי סביבתו? האם זהו ביטוי להתנשאות או דווקא להכרת ערכם השווה של כל הנבראים?
• כיצד מן המשנה שקראנו, אנו לומדים על היחס הראוי של המלך (או כל שלטון אחר) כלפי נתיניו?
• כדי לחדד עוד את השאלות באשר לשלטון, יש לבקש מהתלמידים לכתוב במחברתם את המאפיינים שצריכים להתקיים לדעתם בשלטון האידיאלי. לאחר שהתלמידים משתפים במה שכתבו, יש להפנות אליהם את השאלות הבאות:

1. האם שלטון כפי זה שתיארתם יכול להתקיים במציאות?
2. לאור המקורות שקראנו על אילו מאפיינים או ערכים צריכים להתקיים בכל שלטון ואסור לוותר בשום אופן ועל אילו כן ניתן?
3. האם צורת השלטון במדינה מקיימת את הערכים שציינתם?

הערות:

• אין חובה להשתמש בכל המקורות. ניתן להשתמש רק בחלקם במהלך השיעור.
• ניתן להשתמש בשיעור זה גם כשיעור סביב פורים ולהתמקד בעיקר בקטעים ממגילת אסתר ומשמעותם. בהקשר זה יש לשים לב לדברים אלו של יונה בר מעוז: "ההקבלה לסיפור יוסף מספקת אמירה מפורשת שאכן, ביסוד כל התרחשות היסטורית יש תכנית מכוונת של מי ש"וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת" (שמ"א ב:ג). דבר זה נאמר חד-משמעית בסיפור יוסף, וכיוון שיש מקבילות ענייניות וסגנוניות כה רבות בין סיפור יוסף לסיפור אסתר, אין סיבה מדוע רעיון כה מרכזי בסיפור אחד יחסר מן הסיפור השני, אף שלא נמצאה לו הקבלה סגנונית. ואכן, ההקבלה הרעיונית קיימת, אלא שהיא מופיעה ברמז, כמתבקש מאופי סיפור מגילת אסתר, שאינו מזכיר במפורש את התערבות ה'"

נספח - דף מקורות:

דברים, יז, יד

יד כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי  טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:  מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא  טז רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד  יז וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד  יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם  יט וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם כ לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל 

פירוש אברבנאל לתורה, ספר דברים פרק יז

"כי תבאו אל הארץ... ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי וגו':

אין בזה מצוה כלל, כי לא ציווה הש"י שיאמרו זה וישאלו מלך אבל הנה הוא הגדת העתיד... אני ידעתי שתהיו כפוים טובה כשתאמרו מעצמכם אשימה עלי מלך לא מפני ההכרח להילחם ולכבוש את הארץ... כי אם להשתוות עם האומותהממליכי' עליהם מלכים... וזכר שכאשר יקרה זה לא ימליכו המלך ההוא כרצונם כי אם אשר יבחר ה' בו מקרב אחיהם... שאין שאלתו מצוה כי אם רשות ומפעל היצר הרע..."

השוואה בין ספר בראשית למגילת אסתר (בטבלה).

יונה בר מעוז מאוניברסיטת בר אילן:

"הביקורת הלעגנית במגילה על הרָשות השלטת עלולה הייתה להביא למסקנה שהאנרכיה עדיפה, או ששלטון מלוכני הוא רעה חולה שיש להימנע ממנה בכל מחיר. ולא היא: סיפור יוסף הוא דוגמה לשלטון אחראי שמנצל את כוחו כדי לדאוג לרווחת האזרחים ומונע אסון כבד. אף הטוטליטאריות של המלך, שפועל ללא כל צורך להסביר ולנמק את צעדיו, מוצגת באור חיובי בסיפור יוסף; כאשר המלך מוצא את האדם הראוי, יש בכוחו להתעלם מנוקשות הריבוד החברתי ומסטיגמות לא מוצדקות ולהעלות עבד מחונן מבור הכלא אל רום השלטון לטובת כל הממלכה.

משנה, סנהדרין פרק ד משנה ה

"לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא.  ומפני שלום הברייות, שלא יאמר אדם לחברו, אבא גדול מאביך... להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טובע את כל האדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהם דומה לחברו.  לפיכך לכל אחד ואחד לומר, בשבילי נברא העולם".