הכניסני / ח.נ ביאליק (א)

רקע:

השיר "הכניסיני" מזמן התייחסות לנושאים שונים. בשיעור זה נתייחס למבנה השיר ולמשמעותו על סמך אחת הפרשנויות. ע"פ פרשנות זו השיר "הכניסיני" עוסק בבקשה של הדובר באהבה ובקשר אנושי. הבקשה היא בעלת משמעות אישית - אוניברסלית.

 

ניתן לפתוח בהכרות עם דמותו של היוצר – חיים נחמן ביאליק. חומר על דמותו ניתן למצוא במערך "לא זכיתי באור מן ההפקר". וכן ברחבי המרשתת.

במערך זה, ההצעות לפתיחה הם תרגילי כתיבה יוצרת. בחרו אחד מהתרגילים המוצעים.

 

תרגיל 1:

נכתוב ע"ג הלוח את השאלה - מהי אהבה?

יחד ננסה להגדיר מהי "אהבה" ומהם הרגשות הנלווים אליה (כדאי לאסוף אותם אל הלוח).

תרגיל 2:

ננסה לדמות את האהבה לחפץ או כלי מסוים:

 אהבה היא כמו___________.

נבקש מכל תלמיד להשלים למה דומה האהבה בעיניו. ניתן לבקש מהתלמידים להוסיף נימוק קצר.

לדוגמה: אהבה היא כמו אופניים. צריך שני גלגלים כדי לדווש בביטחה ולא למעוד (ביחוד בעליות תלולות).

תרגיל 3:

תרגיל כתיבה: כל תלמיד ינסה לתאר בכתב את רגש האהבה בעיניו (אם היה אפשר למשש את הרגש הזה - מה היו התחושות הפיזיות של המגע ב"אהבה"). בשלב הראשון ניתן לאפשר כתיבה חופשית אוטומטית של 5-7 דקות שבהם לא יסור הדף העט מן הדף. בשלב השני, ניקח חומרים מכתיבה ראשונית זו, ונבקש מהתלמיד לכתוב שיר שיביע את הרגש הזה.

תרגיל 4:

נציג בפני התלמידים משפטים שונים העוסקים בניסיון להגדיר מהי אהבה. כל תלמיד יבחר ציטוט מסוים שהתחבר אליו במיוחד, וישתמש ברעיון המובע בו כבסיס לכתיבת שיר קצר.

דוגמאות למשפטים.

תרגיל 5:

ניתן להציג בפני התלמידים את השיר "הכניסיני" בשורות נפרדות, ולבקש מהם שיבחרו שורה שתשמש כשורה הראשונה של שיר קצר שיחברו.

 

מפגש ראשוני - קריאת השיר:

 

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ / חיים נחמן ביאליק

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

 

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,

שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:

אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים   –

הֵיכָן נְעוּרָי?

 

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:

נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –

מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

 

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,

הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;

עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –

אֵין לִי דָבָר.

 

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

 

אוירה:

מהי הנימה (הטון) שבה כותב המשורר? צטטו מילים להוכחת דבריכם.

האווירה בשיר עצובה, קשה, הדובר מצוי במצוקה אישית. הוא חש בדידות, אכזבה, הוא סובל ומיוסר.

המילים המוכיחות רגשות אלה: "מקלט", "נידח", "סוד יסורי", "נפשי נשרפה", "רימו אותי", "אין לי דבר".

 

מבנה:            

נבקש מהתלמידים לזהות דמיון, מבנה, חזרה:

• ניתן להבחין כי בית 1 ו-5 זהים.
• בית 2 ו-3 דומים.
• בית 4 יוצא דופן.

נערוך רשימה של הבתים, ונסמן אותם במודגש כדי להבליט את המסגרת של השיר.

 

תוכן:

• מה עומד במרכז השיר? - זהו שיר שבמרכזו בקשה.
• מה ניתן ללמוד מכך שאדם מביע בקשה? - מישהו שחסר לו משהו, מבקש ממשהו אחר, גורם אחר, חיצוני לו, שישלים לו את החסר, את הדרוש לו.
• נכנס פנימה אל תוך השיר וננסה לברר - מיהו הדובר? אל מי הוא מדבר? ומהי בקשתו? האם יש כאן דיאלוג?

ניתן להפנות את תשומת ליבם של התלמידים לתבנית של מערכת תקשורת:

בתהליך תקשורתי ביום יום מצויים שני בעלי תפקידים עיקריים. מוען ונמען. בתהליך נורמלי, חל כל הזמן היפוך תפקידים. כשהמוען הופך לנמען ולהיפך. המוען – הכותב, מעביר שדר, מסר כלשהו אל הנמען. השדר יכול להיות מילולי או אל-מילולי. (ניתן להשתמש בתבנית הבאה: מוען - שדר - נמען).

 

בתים א' וה':

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

מומלץ לבקש מתלמידים מאותגרים לנסח את מילות השיר במילים שלהם ע"פ התבנית של מוען-שדר-נמען:

• המוען - האני הדובר בשיר, ככל הנראה דמות גברית.
• שדר - מבקש להאסף תחת כנפיה. מבקש חסורת והגנה. מבקש מעין מקלט חם ומוגן. דבריו מביעים תחושות של דחייה ובדידות.
• הנמענת - דמות נשית אנונימית (חסרת זהות).

מה ניתן ללמוד מכך שהשיר פותח ומסיים באותו הבית בדיוק? איזו תחושה חזרה כזו יוצרת?

בית זה יוצר מסגרת לשיר. החזרה על הבית באופן זהה יכולה ללמד שמבחינתו של הדובר לא חל שום שינוי במצבו. הוא מצוי במצב של 'אין מוצא', של ייאוש. כיון שבעייתו לא נפתרה, ולא נשמע שהיה מענה לבקשתו. מסתבר שהשיר אינו עוסק באהבה אלא בהעדרה.

 

בתים ב' וג':

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,

שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:

אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים   –

הֵיכָן נְעוּרָי?

 

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:

נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –

מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

 

מהן נקודות הדמיון בין הבתים?

בשניהם בולט מוטיב הסוד: "שחי ואגל לך סוד יסורי", "ועוד רז...אתודה". בשניהם יש כביכול ציטוט של אמירה מקובלת בעולם בכלל - 'יש בעולם נעורים', 'יש בעולם אהבה', ובסיום כל בית מופיעה שאלה אישית רטורית של הדובר ביחס לעצמו "היכן נעורי?", "מה זאת אהבה?".

נסכם: הדובר מתוודה באוזני המאזינה - איני יודע היכן נעורי ואיני יודע מהי אהבה.

כלומר, הוא מתוודה על העדרם של הנעורים והאהבה אצלו. העדר שניהם יוצרים אצלו תחושת ריק וסבל.

 

נדון בשאלות הבאות:

• מדוע לדעתכם הכותב חש כה מיוסר?
• מדוע חסרונם של הנעורים והאהבה כל כך משמעותיים עבורו?
• מהו הכח של הנעורים?
• מהי חשיבותה של האהבה?

מומלץ לעסוק בדיון נפרד לכל אחת מהשאלות - כח הנעורים, וחשיבות האהבה. 

[ ביאליק מתיחס בשיר לנעורים במשמעות רחבה יותר של חיות, אך ניתן להתייחס כאן למשמעות הפשוטה של גיל ההתבגרות. לשם מה צריך את הגיל המורכב הזה? ].

 

כח הנעורים:

שאלות לפיתוח הדיון – האם אפשר לדלג על השלב הזה בהתפתחות אדם? מהי העוצמה המיוחדת של גיל זה?

לסיוע ניתן להביא מס' ציטוטים:

• "בבני הנעורים טמון מזלה של האנושות. בכל פעם מופיע על במת החיי דור בן-עשרה השואף בכיליון נפש לאידיאל ומנסה לשבור את דלתי גן-עדן הנעולים. יש להציל את האנרגיה של בני הנעורים וליצור ממנה יצירת תמורה והתחדשות." 
• "הנעורים הם אוצרו האמיתי של האדם" ( פייר דה רונסאר – משורר צרפתי).
• "כזרם מים רבים הוא הנוער, אף נחלי איתן יוצר. מן המעמקים יונק - דרכו אמת ונתיבו צדק"(מן הפנקס הפתוח. הרב נריה זצ"ל).
• "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים"  (תהילים, קכז).

 

כח האהבה:

• מהי חשיבותה של האהבה?
• האם אפשר לחיות בלי אהבה?
• איזה צורך מספקת האהבה לאדם? מדוע היא כל כך חשובה? (אפשר להתיחס שוב למובאות שהוצגו בפתיחה. ניתן לבקש מתלמידים לחפש חומר על כוחה של האהבה).

 

הרחבה - כח האהבה:

בבית הבא ננסה להבין את השורש לסבל של הדובר ולהבין את מצוקתו.

 

בית ד':

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,

הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;

עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –

אֵין לִי דָבָר.

הדובר חושף בפני הנמענת את הסיבה לתחושת הייאוש הגדולה שלו - הוא ציפה לחוש אהבה אך הוא חש מרומה, בודד ומאוכזב. הכוכבים הבטיחו לו הבטחות רבות אך הן לא קוימו. הדובר מאניש את הכוכבים ומציג אותם כבעלי תכונות אנושיות. בבית זה מופיע בגלוי "החלום ושיברו".

הדובר עומד בניגוד לכל העולם "אין לי כלום", "אין לי דבר". החזרה מדגישה את מצבו המנוגד לאנושות כולה.

( להרחבה: כוכבים משמשים מוטיב חוזר בשירת ביאליק – לדוגמא ניתן לעיין בשיר "ים הדממה פולט סודות", "לפני ארון הספרים" ועוד ).

בית ד' פותר לנו את השאלה שהתעוררה אצלנו הקוראים בתחילת קריאת השיר – מהי הסיבה לבקשה התמוהה הזו של הדובר? מה הוא יכול לעשות/ לבקשת הדובר בשלב הזה? הוא חוזר על בקשתו מבית ה':

 

בית ה':

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

הדובר מבקש חסות והגנה מאותה דמות נשית. לא נותר לו בעצם אף אחד אחר לפנות אליו. הבית האחרון יוצר מסגרת לשיר ומחריף את מצוקתו. הבקשה בסיום מדגישה עוד יותר את הצורך שלו באהבת אמת, בקרבה ובתמיכה.

 

ניתן לסכם את דרך ההתבוננות בשיר בהיבט אישי. הדובר חושף רגש פרטי, סמוי שלו ומפרט את תחושותיו ביחס לרצונו באהבה אנושית. השיר עוסק בפניה אישית של הדובר אל אשה אנונימית כלשהי ומבקש קרבה הגנה וחסות בשל מצבו הקשה, המיוסר והבודד. לאורך השיר מסתבר שמערכת התקשורת הזו היא חד צדדית. מוען פונה אל האישה, הנמענת, ואין מצידה תגובה כלשהי. זו דרך אחת להבין את השיר. לביסוס הצורך הזה ניתן להפנות לביוגרפיה של ביאליק (ביאליק התייתם בגיל צעיר מאביו ואימו נטשה אותו. הוא הופקד בידי סבו הקפדן. בנוסף, לא זכה מעולם בילדים ).

 

מקורות והרחבות:

1. מאמר ניתוח על השיר מבנה ומשמעות בשיר "הכניסיני תחת כנפך" / דבורה סילברסטון-סיון.
2. שיחתו של בועז אלברט "על עולמות של רגש בשירת ביאליק" - כנס מורי ספרות תשע"ח, אוני' בר אילן.
3. מתוך הספרייה הלאומית: מסע אל נבכי השיר "הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ".