בשיעור נתבונן יחד במצוות הביכורים ומהותה. מתוך ההתבוננות נבקש לזהות אילו "פירות ראשונים" (כלומר, אילו הצלחות אישיות חדשות) יוכל להביא כל אחד מאיתנו לבית המקדש.
הכנה מקדימה: נבקש מראש מהתלמידים להביא עבור השיעור טנא מהבית.
נפתח את השיעור בקריאה בפסוקים מספר דברים (כ"ו א-יא), העוסקים בהבאת הביכורים:
נקרא את הפסוקים יחד עם התלמידים ונבאר מלים קשות. אחרי הביאור, נספר יחד את האמור בפסוקים במילים שלנו, בעל פה. לשם חידוד הההבנה, נשאל את התלמידים, ונדייק את תשובותיהם:
וכן הלאה. משהפשט של הפסוקים יתבהר, נפנה לעסוק ברובד פנימי יותר של הדברים.
נחלק לתלמידים דף ובו שלושה היגדים פותחים:
נבקש מהתלמידים לנסות להשלים את כל ההיגדים.
חשוב לתת את הדעת לכך שכיוון שמדובר במשימה עדינה העשויה להיות קשה לחלק מהתלמידים, חשוב לעבור ביניהם במהלך הכתיבה ולבדוק כיצד הם מתמודדים איתה. במקרה הצורך, חשוב לעזור להם לזהות או להודות ביכולותיהם, הצלחותיהם ותכונותיהם הייחודיות. (גם במחיר של"לגלות להם את התשובות". כך התלמיד ירוויח מחמאה וחיזוק, באותה הזדמנות).
נאסוף דוגמאות מתשובות התלמידים. נברר עם התלמידים מה עומד מאחורי ההצלחה שהצליחו, או היכולת הטובה שציינו בדפיהם, וכל תשובה נמקד למילה אחת, או ביטוי, ונרשום אותם על הלוח.
לשם הדגמה: אם תלמיד מספר שלא מזמן היתה הפעם הראשונה שהצליח בתחרות ריצה, נברר איתו מה זה דרש ממנו לעשות (להתמיד, להתאמן, להיות זריז, לרצות מאד, וכו') ומתוך תשובותיו נכתוב את הביטוי המתאים ביותר "מהירות"/ "כח-רצון"/ "אמונה בעצמי" וכו' על הלוח. כך יצטברו מלים לדוגמא בהם נעשה שימוש בשלב הבא.
אחרי שכל תלמיד מצא לעצמו את המילה/ביטוי המדויק שמתארים את הצלחותיו והחדשות, או את יכולותיו המיוחדות, נחלק לתלמידים חומרי יצירה שונים (פלסטלינה, דפים וצבעים, ניירות צבעוניים, דבק, מספריים, מדבקות ועוד ועוד כטוב בעיני המורה).
ננחה את התלמידים לצייר/ לפסל באופן יצירתי את המלה או הביטוי שבחרו, ולנסות להמחיש אותם בצורה הטובה ביותר בחומרים שבחרו. ההמחשה יכולה להיות באמצעות סמלים (לדוגמא, תלמיד שמרגיש שהצליח לאחרונה בלימודים יכול לפסל עפרון, או מוח, או כיו"ב כיד הדמיון הטובה עליו) או באופנים מופשטים יותר, (וכמו כן, לתלמידים המתקשים בתרגום הרעיון ליצירה, כדאי להציע לנסות לכתוב את המלה שלהם באופן יצירתי על דף, לצבוע אותה בצבעים שהולמים אותה, וכן הלאה).
בתום המלאכה, כשכל תלמיד הכין דבר מה המבטא את המלה או הבטוי שבחר, נחזור לאשר פתחנו בו בתחילת השיעור. נקרא שוב בקול את מילות הפסוק:
נזכיר לתלמידים שמצוות ביכורים היתה נהוגה בזמן שביהמ"ק היה קיים. נשאל:
היום, כיוון שעדיין אין לנו מקדש שלישי, אנחנו יכולים לתת לקב"ה מתנות אחרות. נשאל את התלמידים:
במידת הצורך נמקד ונחדד את הדמיון: בשיעור כל אחד מצא משהו חדש שהוא הצליח בו, פרי חדש שלו, שהוא רק שלו, ואותו הוא קישט והכין, או פיסל או צייר או כתב באופן מיוחד ויפה. את היצירה הזאת נכניס לטנאים שהביאו התלמידים מהבית, כאילו היו ביכורי האדמה שלנו.
אחרי שכל היצירות יונחו בטנאים שהביאו הילדים מהבית, נצא בתהלוכה ברחבי בית הספר/ בחצר/ בתוך הכתה, לצלילי שירי שבועות שנשיר יחד עם התלמידים, או שנשמיע ברקע.