הלכות חול המועד

פתיחה 

בפתיחה נבקש להעלות את הצורך שלנו לאזן לפעמים בין צדדים שונים. לשם כך נבקש מהתלמידים לספר על התלבטות משמעותית בין שני צדדים, ועל הכרעתם.  לחילופין, המורה יוכל לספר סיפור אישי שבו התלבט בין שני צדדים, ולבסוף הכריע באופן הנותן מקום לשניהם.

לאחר השיתוף נאמר – הרצון להביא לידי ביטוי שיקולים מכיוונים שונים, לעתים מנוגדים - אינו קיים רק אצלנו, אלא עמד גם בבסיס דיונים רבים של חז"ל (הגם שלמעשה אנו עשויים לפגוש רק את השורה הסופית והמחייבת של הדיונים הללו). נושא המלאכה בחול המועד מהווה דוגמא לכך, ובו נתמקד בשיעור.

חול המועד הוא חיבור של זמן חול וזמן מועד. נשאל את התלמידים:

• מה לדעתכם ההבדל בין חול לבין קודש?
• מה מאפיין זמנים של חול לעומת זמנים של קודש?
• אילו פעולות מותרות ביום חול אך אסורות במועד?

מפגש ראשוני עם המקור

הערות מקדימות ללימוד – למורה

1.  סעיף א' מהווה פתיחה לנושא, וכולל את פירוט סוגי המלאכות שמותרות. בין היתר נכתב "מלאכות המותרות בחול המועד הן חמש... ב) צרכי המועד ... ה) מעשה הדיוט". הניסוח כאן אינו מדוייק, שכן לא מדובר בשני היתרים נפרדים, וההגדרה המדוייקת היא ש'צרכי המועד' מחולקים לשנים: מלאכה לצורך אוכל נפש הותרה גם במעשה אומן, ומלאכה לצורך המועד שאיננו 'אוכל נפש' הותרה רק במעשה הדיוט. לעומת זאת, מעשה הדיוט שאינו צורך המועד לא הותר כלל (נדגיש כי הערה זו מתייחסת רק לניסוח ההלכה. אין על האמור בהערה מחלוקת בפסיקה ההלכתית, ראו למשל מ"ב תקמד טז, וכן מדוייק מדברי הקצש"ע בתחילת הסעיף).
2. נקודה נוספת היא בעניין מלאכת דבר האבד – על פי האמור בסעיף א' היתר זה קיים רק כשאין טורח מרובה. בפועל הפסיקה מורכבת יותר, והכלל הוא שרמת הטורח שהותרה היא בהתאם לגודל ההפסד, ועבור הפסד גדול הותר גם טורח גדול. ראו למשל מתוך 'פניני הלכה': http://ph.yhb.org.il/12-12-02/

לאור זאת - נשאיר לשיקול דעת המורה האם ללמוד את הלכה א' מתוך הקיצור, תוך הבהרת הנדרש בעל פה, או ללמוד מלכתחילה בעל פה או מתוך ספר אחר. ראו למשל מתוך 'פניני הלכה': יסוד איסור המלאכה, כללי האסור והמותר.

3. הלכות חול המועד כוללות פרטים מעשיים רבים. בקיצור שולחן ערוך הובאו 'חלק מההלכות המצויות', אך נראה שהלכות אלו אינן תמיד ההלכות המעשיות עבור התלמידים בימינו. על כן, הצעתנו היא ללמוד מתוך הקיצור שולחן ערוך את סעיפים א, ה, ו, ח-י, יג, כא, ומעבר לכך ניתן להרחיב בעל פה בעזרת ספרים כדוגמת 'פניני הלכה' (דרך הקישורים שהובאו למעלה ניתן להגיע לפרקים נוספים בנושא).

הלכות חול המועד (קיצור שולחן ערוך, סימן צה).

א. איסור מלאכה בחול המועד שנוי במחלוקת הפוסקים. יש שהסכימו שהוא איסור תורה ומסרה הדבר לחכמים לומר לך איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת. לעומתם יש שהסכימה דעתם שכל עיקר איסור מלאכה בחול המועד הוא מדרבנן, ויש מן הפוסקים שהטילו פשרה ואמרו שעיקר איסור מלאכה בחול המועד הוא מן התורה, כשאין בה צורך המועד ואינה דבר האבד. וכשהיא לצורך המועד מותרת מן התורה אפילו מלאכת אומן, וכן דבר האבד מותר אף שיש בו טורח מרובה. וחכמים אסרו קצת מלאכות אלו, שאסרו מלאכת אומן אפילו לצורך המועד, וכן אסרו טורח מרובה אפילו במלאכת דבר האבד.

מלאכות המותרות בחול המועד הן חמש: א) דבר האבד אם לא יעשנו עתה ב) צרכי המועד ג) פועל שאין לו מה יאכל ד) צרכי רבים ה) מעשה הדיוט אפילו ליחיד. ופרטי חילוקי מלאכות המועד רבו, וכלל זה יהיה בידך שאין לדמות ענין לענין בהלכות חול המועד אלא במה שהותר בפירוש. ונציין כאן חלק מההלכות המצויות.

ה. הנסיעה בחול המועד מותרת, והכשרת כלי הרכב והחזקתו במצב תקין לצורכי טיולים וביקורים, וכל שכן לצורכי אספקת מזון ושרותים, גם היא מותרת.

ו. אין לעבור דירה במועד, אפילו מדירה פשוטה לדירה נאה. ויש מתירים לעבור מדירה שכורה לדירה פרטית, ששמחה היא לו.

ח. כל מלאכה לצורך אוכל נפש במועד מותרת ללא כל שינוי כמו בחול. טחינה, קצירה, צידה, בישול, הבערה וכדומה, ובלבד שלא יערים לעשות יותר מכדי צרכו לאחר המועד. ולא אוכל נפש בלבד התירו אלא אף מכשירי אוכל נפש, כהשחזת סכין וכדומה.

ט. מלאכה שהיא לצורך המועד מותרת אף אם אינה אוכל נפש, כגון הפעלת תנור והסקה בימי קור ותיקון שמשת חלון שנשברה. ומכאן שמותר להפעיל מאווררים ומזגני אויר במועד.

י. כל סחורה אסורה במועד אפילו כל שהוא, בין לקנות בין למכור. ואם יש לו סחורה שאם לא ימכרנה עתה יפסיד מהקרן מותר למוכרה, אבל אם לא יפסיד מהקרן אסור. וגם הלכה זאת רבו פרטיה, ויש אפני מסחר בתנאים מסוימים שהותרו בחול המועד, ועל כל מקרה יש לפנות בשאלה לחכם, ואל יפסוק אדם לעצמו לא להתיר ולא לאסור על סמך עיון בספרים. ועל כל פנים מכירת צרכי מזון כמכולת, ירקות, דגים, בשר וכדומה מותרת כרגיל בימי החול. אבל חנויות הלבשה והנעלה וכדומה, פותח דלת אחת ומוכר בצנעא.

יג. גיהוץ מותר במועד.

כא. שמחת ימי המועד: חייב לכבד ימי חול המועד במאכל ומשתה וכסות נקיה, שלא ינהג בהם מנהג חול. ומצוה לקבוע סעודה על פת, אחת בלילה ואחת ביום, וטוב לקבוע כל סעודות המועד על היין. וחייב להיות שמח בהם הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלווים אליו, שנאמר 'ושמחת בחגך'.

אנו עומדים ללמוד את הלכות המלאכה בחול המועד. כפתיחה נדגיש שמגמת איסור המלאכה היא לאפשר לנו לשמוח במועד. את הסעיפים נלמד באופן הבא:

את לימוד סעיף א' (או מקור מקביל) ניתן ללוות בתרשים הבא, התלמידים יתבקשו לצבוע בירוק את המלאכות המותרות, ובאדום את המלאכות האסורות (להלן התרשים לאחר הצביעה):

את הסעיפים הבאים נקרא בקול, ולאחר לימוד כל אחד מהם נשים לב לאיזה עיקרון הלכתי הוא משתייך (ניתן לכתוב את אות הסעיף בתוך המשבצת המתאימה).

יש לשים  לב שבעוד שהתרשים מתמקד במלאכות האסורות בחול המועד, כסיכום לסעיף א', הרי שסעיפים ו, י נובעים מעיקרון נוסף והוא איסור לטרוח, מה שיפגע בשמחת חול המעד - וזאת גם אם אין בטורח מלאכה (כמבואר בשו"ע או"ח סימן תקלה סעיף א; וְתקלט סעיף א).

ניתן לסכם זאת כך:

הפנמה

אפשרות א: למדנו בסעיף א' שלפי אחת השיטות, מסרה התורה לחכמים את היכולת לקבוע אלו מלאכות מותרות ואלו אסורות.

חברו דו שיח/דיון דמיוני בין החכמים, שבו מעלים החכמים את השיקולים השונים (תבנית אפשרית: חכם אחד נוטה יותר לאסור, חכם שני נוטה להתיר, וחכם שלישי מציע את הפשרה). אפשר גם להמחיז דיון זה אחרי החיבור, או במקומו.

אפשרות ב: נציע לתלמידים רשימת עיסוקים ונשאל לחוות דעתם – האם הם רצויים, מותרים או אסורים. ביחס לכל עיסוק יש לנמק על איזה עיקרון או איזה סעיף נסמכת תשובתם.

דוגמא לרשימת עיסוקים: טיול בארץ ישראל, לימוד תורה, בישול לסעודות החג, ניתוח לא דחוף,  פתיחת חנות מכולת, סידור ארון שיש בו בלאגן, משחק במחשב, תיקון מערכת האזעקה ברכב, הדפסת עיתון.

סיכום

עמדנו בשיעור על השיקולים שעמדו בפני חכמים בבואם לקבוע את הלכות המלאכה. מצד אחד קיים השיקול למעט במלאכה וטורח כדי לאפשר שמחת יום טוב, מצד שני קיימים מספר שיקולים להתיר מלאכה – צורך המועד, מניעת הפסד כלכלי ועוד. האיזון בין צדדים אלו הביא לגיבוש הלכות חול המועד.

כפי שלמדנו בהלכה א', הגבולות המדוייקים בענין מלאכת חול המועד הם עדינים, ויש לברר היטב את ההלכה כשמתעוררת שאלה מעשית.  

נסיים בשאלה למחשבה – מה דעתכם, האם מותר לעשות מלאכה כאשר המלאכה עצמה גורמת להנאה, כגון יצירה? ראו על כך כאן.