בשיעור נפגוש את המושגים "קבע" ו"ארעי" ונבקש לעמוד על חשיבותה של הארעיות, התנועה והשינוי בתוך החיים עצמם, כרעיון העולה מתוך מצוות הסוכה.
נפתח את השיעור בתרגיל פשוט:
נשמיע בכתה שיר כלשהו (אפשר: שיר הקשור לסוכות). נבקש מהתלמידים לטייל בין השולחנות בכתה, ומיד כשהשיר מפסיק, להתיישב בכסא הקרוב אליהם ביותר. אחרי שכולם התיישבו במקומותיהם החדשים, נספר לתלמידים שאת השיעור נעביר כך, במקומות שאינם המקומות הקבועים שלנו בכתה.
נשאל את התלמידים, בסבב:
במהלך הדברים, נרשום על הלוח מילות מפתח שאמרו התלמידים, המתייחסות לחוויה שלהם. אחרי שנשמע את כולם, נקרא מילים שונות מתוך הלוח ונסכם את התרגיל:
נעיר את תשומת הלב לכך שאפילו שינוי כל כך קטן כמו מעבר מכסא לכסא באותו חדר יכול לשנות הרבה מאד. נציע, שאולי רק בגלל שבכלל עשינו שינוי כלשהו, ולא משנה כרגע מהו, התחושה כולה מתחדשת ומשתנה. ולא משנה אם המקום שמצאנו לעצמנו טוב יותר או פחות בעינינו. השינוי מעורר אותנו מאד, וגורם לנו להבין דברים חדשים על המקום הקבוע שלנו, וגם על הדברים שאנחנו אוהבים יותר או פחות, ועוד..
נחלק לתלמידים דף ריק. נבקש מהם לצייר עליו (לתלמידים בכתה ב', אפשר להציע לכתוב) ציור הממחיש, בכמה שיותר שלבים יום בחייהם. מהבוקר,עד שהם הולכים לישון. נדגיש שהם לא צריכים לבחור יום מיוחד שקרה בו משהו מסויים, אלא לצייר איך בדרך כלל נראה יום חול רגיל בשבוע.
נבקש מהם לצייר לפחות חמש תחנות קבועות במהלך היום (לתלמידים הזקוקים להצעות וריענון הזכרון ניתן להציע: איך הם מתעוררים, איך נראית ההתארגנות בבוקר, היציאה לבית הספר, שיעורים, הפסקה, חזרה הביתה, ארוחת צהרים, מה הם בד"כ עושים אחה"צ? הכנת שיעורי בית, מקלחת, פיג'מה, ארוחת ערב, סיפור לפני השינה? איך נרדמים? ועוד ועוד לבחירתם).
כדאי מאד להסתובב בין התלמידים במהלך תהליך הציור, כדי לבדוק שכולם מבינים היטב את המטלה, ולסייע למי שחווה קושי לתרגם את סדר היום לציורים, ועוד. בגמר המלאכה, נזמין את מי שרוצה לספר על הציור שלו ולפרט מה מתואר בו.
כדאי לשבח את התלמידים על עבודותיהם. כעת נשאל:
(אם התלמידים מתקשים לתת דוגמאות, המורה יכול לנדב משלו, למשל: הלכתי לישון בצהרים כי בערב היתה חתונה, התלבשנו חגיגי, נסענו רחוק, רקדנו, שמחנו וחזרנו באחת בלילה הביתה...)
נסכם את תשובות התלמידים, ונאמר ששינויים הם דבר נדיר יחסית, ושכמו ששינינו מקום בכתה, כך גם כשמשתנה משהו מסדר היום הקבוע שלנו, אנחנו מגיבים לזה ומרגישים את זה מאד מאד. כמו שאמרנו כשהחלפנו מקומות זה עם זה, אנחנו לומדים כך גם על המצב הקבוע שלנו, על סדר היום או המקום הקבוע, וגם על המצב החדש, ובעיקר: עלינו.
כעת נקרא יחד את הפסוקים מויקרא כ"ג:
נשאל את התלמידים אם יש למישהו רעיון איך הפסוקים האלה קשורים לשיעור שלנו.
נמקד את השיחה סביב יסוד הארעיות בחג. נשאל:
הצעה להרחבה בכתות בהן דיון כזה מתאפשר:
נקרא יחד את התלמידים את השיר הבא של לאה גולדברג, מתוך "שירי סוף הדרך":
נשאל:
(מובן שניתן להרחיב כאן עוד ועוד ולצלול לתוך שורות השיר, הכל לפי יכולת הכתה ורצונו של המורה).
גם בכתות בהם הרחבנו וקראנו את השיר, וגם בכתות בהם דילגנו עליו, נסכם את הדיון ונאמר שחג סוכות נותן לנו מתנה נפלאה ויקרה. להרגיש קצת ארעי בתוך החיים הקבועים שלנו.
הארעי הזה יש בכוחו לחדש אותנו, ולרענן את היומיום. מתוכו אפשר ללמוד מה אנחנו אוהבים, למה אנחנו מתגעגעים בחיי הקבע, מה היינו רוצים לשנות.. נשאל:
נסכם את הדברים ונפנה לתת לתלמידים תרגיל יצירתי הביתה.
נזמין את התלמידים להסתכל בבית שוב על הציור המתאר את היומיום שלהם שהכינו במהלך השיעור, ולבחור משהו אחד שהם ישנו בהמדה במהלך שבוע שלם, עד השיעור הבא.
למשל: אפשר להחליט במשך שבוע שלם (כמובן, בהסכמת ההורים) שישנים על מזרון לצד המטה ולא במטה הרגילה שלנו. או למשל, לבקש מאבא ואמא להעיר אותנו כל בוקר חצי שעה מוקדם יותר, ולראות איך ההרגשה כשהבוקר ארוך יותר, וכו וכו. בסוף השבוע, כל תלמיד מתבקש לכתוב פסקה ולספר על השינוי שעשה מהסדר הקבוע ל"ארעי" , ובתוכה לספר:
בשיעור הבא נאסוף את תשובותיהם של התלמידים בעל פה, ונדבר עוד מעט על משמעות השינוי, ועל הדברים שעלו מתוך נסיונם של התלמידים.