התלמידים ילמדו כי מידת האחריות נמדדת באופן שבו התפקיד מתבצע. ככל שנהיה יסודיים ורציניים יותר, מידת האחריות שבנו תגבר. התלמידים יגלו הערכה כלפי תלמידים המצטיינים בהתנהגותם ובהרגלי הלמידה שלהם.
רציונאל:
התעודה שאנו מגישים לתלמידינו מעידה על שני תחומים:
כמחנכים, אנו נוכחים לדעת שיש פעמים ששני תחומים אלו מצויים בהתאמה זה לזה, ויש פעמים שאין התאמה:
חשוב שנזכור ונזכיר לתלמידינו כי מעבר להישגים הלימודיים, התעודה מעידה גם על ה"אדם שבי" - איזה מין אדם אני. משקיע או מזלזל? מבצע תפקידים או מתנער מאחריות? מכבד או מבזה? חברותי או גאוותן? ועלינו כתלמידים וכמורים להתייחס לשני התחומים האלו.
במשנה במסכת אבות (פרק ה, משנה כג) כתוב: "בֶּן הא-הא אוֹמֵר: לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא" (לפי הצער השכר(. מסביר הרמב"ם בפירוש המשנה: "לפי שיעור עמלך בתורה יהיה שכרך. ואמרו שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שנלמד בעמל ויגיעה...".
הדברים מכוונים לכל הלומדים ומעודדים לעמל ויגיעה גם את התלמידים שבדרך כלל קל להם. יחס מיוחד לתלמידים המתקשים אפשר ללמוד מדבריו של בעל ה"אור זרוע" המביא את דברי המשנה: "אדם שטרח בתורה כל מה שהיה יכול לטרוח, אע"פ שלא עלה בידו אלא דבר מועט - נותנין לו כאותו שטרח כמותו ועלה בידו הרבה, דלפום צערא אגרא" (או"ז הלכות ק"ש, סימן ו).
ביחידה זו נתמקד בתחומי האחריות הקשורים בלמידה. מטרת יחידה זו היא להעצים את התלמידים המשתדלים לשפר את הרגלי הלמידה שלהם, ולהעביר מסר לכל הכיתה כי כל אחד ואחד יכול לקחת אחריות על תהליך הלמידה שלו.
נכתוב בגדול על הלוח את המילים: "האחריות שלנו".
נציג בפני הילדים את כרטיסי האחריות ונמיין אותם לשניים:
את הכרטיסים השייכים לתחומי האחריות של תלמידינו (כיתות א-ג) נדביק ללוח על אותיות המילים שכתבנו. את הכרטיסים שאינם שייכים לאחריות תלמידינו נניח בצד.
נציין בפני התלמידים כי גם להם כילדים, למרות היותם צעירים יש תחומי אחריות. ננהל דיון קצר על תחומי האחריות שלנו:
נספר לתלמידים על יוסי, תלמיד חביב וחבר טוב שמקפיד מאוד לבצע את תפקידיו וממלא אותם באחריות מלאה. נציג בפני התלמידים את התעודה שהכנו מראש ונדפדף בה. נספר כי זו תעודתו של יוסי. זו לא תעודה כשאר התעודות, זו תעודה שבזכותה יוסי למד דבר חשוב. נספר את הסיפור הבא:
נספר לתלמידים מה הם התחומים שבהם הציונים לא נמחקו ונכתוב אותם על הלוח:
נסביר כי כעת נבדוק את עצמנו, האם גם אנחנו יכולים לתת לעצמנו ציון גבוה באחריות?
נחלק דף מהתעודה שהתרטבה ונבקש מהתלמידים להעריך את עצמם.
נעבור בין התלמידים ונשמע את דעותיהם על עצמם.
נפנה את התלמידים למילה אחריות שבדף התעודה.
נסביר כי כמו שהמילה אחריות מתחילה באות א' ומסתיימת באות ת', כך מידת האחריות צריכה לכלול את הכול מא' ועד ת', ואם ברצוננו לקבל אחריות מלאה על הלמידה נשתדל לבצע הכול מא' ועד ת'. כעת, בסיום מחצית ראשונה, כל תלמיד יודע באילו תחומים הוא מגלה אחריות ורצינות ואפשר לומר שהוא רכש אותם והם "מאחוריו", ובאילו תחומים ברצונו להשתפר, והעבודה וההשתדלות עוד "לפניו". נבקש מהתלמידים לגזור את ציורי התבחינים שעליהם דיברנו, ולהדביק על פי הסדר הבא:
נחלק לכל תלמיד את תעודת האחריות. נבקש להתבונן בכותרת ובתוכן הכתוב. נשאל אם מישהו מהתלמידים קנה פעם משהו וקיבל תעודת אחריות. נבקש לספר על המקרה ולהסביר מהי תעודת אחריות (מי נותן למי? מתי? למה?).
נשמע את המקרים השונים, ונסכם כי תעודת אחריות היא הסכם בין היצרן לקונה. היצרן מקבל אחריות על המוצר שלו לתקופה של פרק זמן מסוים. אם המוצר מתקלקל בפרק הזמן הזה, היצרן אחראי על תיקונו.
נוסיף ונסביר כי כשם שהיצרן מייצר מוצר ומקבל אחריות על כל חלק וחלק, כך גם אנחנו מייצרים את התעודה ומקבלים אחריות על כל תבחין ותבחין.
נבקש שכל תלמיד יתבונן בתבחינים שעוד "לפניו", ויבחר תחום אחד שבו יתמקד במהלך המחצית הבאה ויגלה כלפיו אחריות מיוחדת.
נאסוף את תעודות האחריות ונשמור אותן במקום ידוע (אפשר להציע לתלמידים לשמור את התעודה אצלם, ומדי פעם במהלך המחצית להיזכר באחריות שלנו).