הלכות ספירת העומר

פתיחה

נספר על אדם ששאל את הרב מדוע יש צורך לדייק בכל פרט מפרטי המצוות, ולא מספיק לקיימן 'בערך'. הרב השיב שישלח לו התייחסות לשאלה דרך המייל. לאחר שעברו כמה שבועות ללא מענה הזכיר השואל לרב את שאלתו, והרב השיב בתמיהה – האם לא קיבלת את המייל ששלחתי? לאחר בדיקה הסתבר שהיתה טעות של אות אחת בכתובת המייל. כאן שאל הרב בתמימות – לא ידעתי שצריך כתובת מדוייקת, חשבתי שמספיק 'בערך'...

נשאל את התלמידים, מה דעתם על הסיפור.

נניח בשלב זה את הסיפור, ונעבור ללימוד ההלכות.

לימוד

נלמד את הלכות ספירת העומר מתוך דף המקורות.

הערה: הרקע להלכות הוא הפסוקים בתורה, והם נלמדו בשיעור ההקדמה להלכות ספירת העומר.

את הלימוד מומלץ לערוך בחברותות, כאשר נבקש מכל חברותא לסכם במשפט בצד כל סעיף את מה שרשום בו. 

התבוננות

לאחר הלימוד, נבקש מהתלמידים לסכם את כל המקרים בהם אדם אינו יכול לברך על ספירתו:

1. מי ששכח לספור יום אחד.
2. מי שספר באחד הימים ספירה שאינה נכונה.
3. מי שהיה קטן בתחילת ימי הספירה.
4. מי שהיה גר בתחילת ימי הספירה.
5. מי שלא ספר באחד הימים מחמת היותו אונן.

נשאל:

• האם מבין המקרים הללו, יש כאלו שמפתיעים אתכם?
• מדוע בכל זאת האדם אינו יכול להמשיך לספור בברכה?
• מהו העיקרון העומד מאחורי כל הדוגמאות?

בעקבות שאלות אלו נגדיר ונכתוב על הלוח את העיקרון ההלכתי: מי שיום אחד לא קיים את מצוות הספירה, מתוך חיוב במצווה זו – ממשיך לספור בשאר הימים ללא ברכה.

כדי להבין את טעם ההכרעה לספור אך לא לברך, נלמד את המקור השני בדף המקורות, מתוך 'פניני הלכה'. מקור זה מציג את טעמי המחלוקת בשאלה האם לברך או לברך. נציג את הטעמים באופן פשוט ונרחיב בהם בחלק הבא.

הפנמה

ראינו במקור הקודם את  מחלוקת הפוסקים בשאלה האם מצוות הספירה של כל יום עומדת בפני עצמה (דעת הרא"ש ורוב הפוסקים), או שמצוות הספירה חייבת להתקיים בשלמות, כלשון התורה 'שבע שבתות תמימות' (דעת בעל הלכות גדולות). כעת נבקש לעמוד על משמעות אחת של המחלוקת (נוכל לפני כן להציע לתלמידים להעלות טעמים לשתי הדעות).

1. נציע לפני התלמידים רשימת פריטים של דברים שאינם מושלמים ונבקשם למיינם לשתי קבוצות: פריטים בעלי ערך ופריטים חסרי ערך. רצוי שהרשימה תכלול פריטים שבהם התשובה ברורה לכאן או לכאן, ופריטים בהם יש מקום לדעות שונות. דוגמאות לפריטים אפשריים:

• מערכת חשמל שחוט אחד בלבד קרוע בה
• ציון '90' במבחן
• כתם דיו שנשפך על ציור אומנותי ומסתיר חלק ממנו
• ראייה רק בעין אחת
• כוונה רק בחלק מהתפילה
• סוכה שהסכך שלה גזול
• הנחת תפילין רק בחלק מימי השבוע
• מנתח לב שלמד רק 90 אחוז מהחומר.
• נבקש מהתלמידים דוגמאות נוספות לכאן ולכאן.

נשים לב לכך שיש דברים שללא שלמות הם חסרי ערך, ויש דברים שבהם גם לדבר חלקי יש ערך. גם במערכת המצוות יש פרטים כאלו שבהעדרם מפסידים את המצווה כולה, ויש פרטים שגם בהיעדרם יש ערך למצוה.

נשאל:

• לאיזו קבוצה יש לשייך אדם שספר בכל ימי ספירת העומר חוץ מיום אחד?

נשים לב שהתשובה לכך תלויה למעשה במחלוקת הפוסקים שראינו.

• למתקדמים, נוכל להציע גם טעם למחלוקת – ראה על כך בהרחבות.

סגירה שהיא פתיחה

נציע שתי אפשרויות לסיום השיעור, ניתן לתלמידים לבחור אחת מבין שתי משימות:

1. בבית הספר נערך מסע רגלי לירושלים, עם רכב צמוד המיועד למי שיתעייף באמצע הדרך. כתבו מכתב לחבר שאינו מתכוון להשתתף במסע  כי הוא חושש שיתעייף באמצע.
2. כתבו מכתב לחבר שמתכוון לשמור רק על חלק מכללי הבטיחות בטיול, כי 'לא חייבים להיות מושלמים!'

נשאל (כשאלה אישית למחשבה, ללא צורך לשתף):

• על אלו דברים בחייכם אתם שמחים למרות שאינם 'מושלמים'? 

​

הרחבה

למתקדמים, ניתן לשלב בשיעור הצעה לטעמי מחלוקת הפוסקים עליה עמדנו בשיעור.

כאמור לדעת הרא"ש ורוב הפוסקים, הספירה בכל יום היא מצווה בפני עצמה וקיומה אינו תלוי בקיום המצווה בימים האחרים. שיטתו מובנת היטב לאור טעמי מצוות הספירה שראינו בשיעור ההקדמה – כציפייה למתן תורה, או כתהליך של לקיחת אחריות על העולם המתבטאת בתשובה ותפילה על התבואה. השיטה הטעונה הסבר היא שיטת בעל הלכות גדולות, שאי קיום המצווה באחד הימים מביא להפסד המצווה כולה.

ב'פניני הלכה' מוצע כי טעמה של שיטה זו הוא שספירת העומר מבטאת את החיבור בין פסח – החירות הלאומית – עם מתן תורה, החירות הרוחנית. על כן כל קטיעה של חיבור זה דומה לחבל שמחבר בין שני דברים ונקטע רק במקום אחד, שאז אין לחבל כל ערך.