מפגשבת- שלח לך

פָּרָשַׁת שְׁלַח לְךָ

לִרְאוֹת טוֹב

גַּם אִם אֲנַחְנוּ רוֹאִים מְצֻיָּן - כְּדַאי לָנוּ לְבָרֵר עִם אֵילוּ מִשְׁקָפַיִם אֲנַחְנוּ מִסְתַּכְּלִים עַל הַמְּצִיאוּת. יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁרוֹאִים אֶת הָעוֹלָם בְּמִשְׁקָפַיִם שְׁחֹרִים: כָּל דָּבָר מְעַצְבֵּן אוֹתָם. נִרְאֶה לָהֶם שֶׁהַמּוֹרֶה נֶגְדָּם, שֶׁכָּל הַחֲבֵרִים לֹא רוֹצִים בְּחֶבְרָתָם, וְהָאָח הַקָּטָן שֶׁלָּהֶם רוֹצֶה לְעַצְבֵּן אוֹתָם בְּכַוָּנָה.

גַּם בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ אָנוּ פּוֹגְשִׁים בַּאֲנָשִׁים שֶׁלָּקוּ בְּכָךְ. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שָׁלַח שְׁנֵים-עָשָׂר מְרַגְּלִים שֶׁיִּרְאוּ בְּטוּב הָאָרֶץ. כְּשֶׁהֵם הִגִּיעוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם רָאוּ שֶׁמִּתְקַיְּמוֹת הַלְוָיוֹת הֲמוֹנִיּוֹת. רָשִׁ"י (בַּמִּדְבָּר י"ג, ל"ב) מַסְבִּיר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה זֹאת לְטוֹבָה, כְּדֵי שֶׁיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ יִהְיוּ טְרוּדִים בְּאֶבְלָם וְלֹא יָשִׂימוּ לֵב לַמְּרַגְּלִים. אַךְ כְּשֶׁהֵם חָזְרוּ אֶל מֹשֶׁה, הֵם סִפְּרוּ שֶׁהָאָרֶץ הִיא "אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" - כָּל הַזְּמַן מֵתִים בָּהּ אֲנָשִׁים.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַמְּרַגְּלִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם רָאוּ אֲנָשִׁים עֲנָקִיִּים וּפֵרוֹת גְּדוֹלִים וּמְתוּקִים. דָּבָר זֶה הֵעִיד עַד כַּמָּה הָאָרֶץ טוֹבָה וְעַד כַּמָּה הָאֲוִיר שֶׁלָּהּ מְרַפֵּא וּמַבְרִיא. אַךְ הֵם חָזְרוּ לְמֹשֶׁה וְאָמְרוּ שֶׁהָאָרֶץ הַזֹּאת מְשֻׁנָּה וְהַפֵּרוֹת שֶׁלָּהּ מְשֻׁנִּים. לֹא נוּכַל לְנַצֵּחַ אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, הֵם טָעֲנוּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲנָקִים.

הַמְּרַגְּלִים רָאוּ כָּל דָּבָר שֶׁקָּרָה דֶּרֶךְ מִשְׁקָפַיִם שְׁחֹרִים. עִם מַבָּט כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא אֶרֶץ מְיֻחֶדֶת. אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ה' בָּהּ כָּל הַשָּׁנָה. אֶרֶץ אֲשֶׁר כְּדֵי לִזְכּוֹת בָּהּ לְגֶשֶׁם אָנוּ צְרִיכִים לָשֵׂאת עֵינַיִם לַשָּׁמַיִם וּלְהִתְפַּלֵּל אֶל ה'. זוֹ אֶרֶץ שֶׁמְּחַנֶּכֶת אוֹתָנוּ לֶאֱמוּנָה. אָדָם בַּעַל אֱמוּנָה יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מַה שֶּׁה' עוֹשֶׂה - הַכֹּל לְטוֹבָה. הוּא מִסְתַּכֵּל עַל הַמְּצִיאוּת בְּמִשְׁקָפַיִם וְרֻדִּים וּבְעֵינַיִם טוֹבוֹת. זוֹ הַסִּבָּה שֶׁכָּל הַדּוֹר הַהוּא שֶׁבָּכָה לֹא נִכְנַס לָאָרֶץ; הֵם הִסְתַּכְּלוּ עַל הָרַע וְלֹא עַל כָּל הַטּוֹב שֶׁה' נָתַן לָנוּ.

אֲנַחְנוּ, שֶׁזָּכִינוּ לִחְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, צְרִיכִים לְהוֹדוֹת בְּכָל יוֹם עַל כָּל הַטּוֹב שֶׁה' מַעֲנִיק לָנוּ, וְלֹא לְהִתְלוֹנֵן. לְהוֹדוֹת לַהוֹרִים עַל הַמַּאֲמַצִּים שֶׁהֵם מַשְׁקִיעִים בָּנוּ. כָּךְ נִצְבַּע אֶת חַיֵּינוּ בִּצְבָעִים יָפִים וּמְאִירִים.

הצעה לפעילות מלווה:

נספר לתלמידים בקצרה את סיפור המרגלים (אפשר מתוך החומש פרק יג יז-ל).

נזמין את התלמידים להתרכז, ולנסות להיזכר בכמה שיותר פרטים מתוך היום שעבר עליהם אתמול.

אחרי שחזור של היום לפרטי פרטיו, נערוך תרגיל כתיבה, במהלכו התלמידים יתבקשו לתאר את היום שלהם פעמיים, פעם דרך עינים צרות וקטנות, הרואות רק את הקושי והחסרון בדברים, ופעם דרך עיניים טובות, כמו של סבתא שושנה, הרואות את הטוב בכל דבר. (אם אין זמן אפשר לחלק את הכיתה לשניים שחצי יכתוב דרך העיניים של סבתא שושנה וחצי בעיניים צרות וקטנות).

בתום התרגיל נערוך דיון קצר ונשאל:

• איזה תיאור מתאר באופן  מדויק יותר את היום שעבר עליכם, לדעתכם?
• איזה מהתיאורים אתם מעדיפים?
• איך הרגשתם כשכתבתם כל אחד מהתיאורים?
• האם זה הותיר בלב תחושה שונה, בתום הכתיבה?

נזמין תלמידים המעוניינים בכך לקרוא את שני תיאורי היום שלהם. בתום הקריאה נתייחס לדברים שכתבו, נשבח אותם על התרגיל שהציגו ונסכם.

סיכום

נזכיר לתלמידים שאף על פי שהמציאות לעיתים רבות אינה בשליטתנו, אנחנו בוחרים כיצד לראות אותה, ובזכות הסיפורים שכתבו, והסיפור על סבתא שושנה, ובזכות יהושע וכלב, אנחנו לומדים כמה טוב ומוטב לראות את הדברים דרך המשקפיים החיוביות והמבורכות האלה, הנקראות עין טובה.