הצעת שיעור מלווה למשנה שמתמקדת במקרים בהם האדם עצמו עלול להוות נזק לחברו.
הצעת פעילות מלווה ופותחת לדפי עיון של 'משניות בהירות'.
הצעת פתיחה לשיעור, כפתח ליצירת דיון משמעותי לפני לימוד המשנה:
לפני השיעור נסדר בכיתה מסלול כסאות צר בו יכול ללכת רק אדם אחד.
בתחילת השיעור נחלק את הכתה לזוגות. נבקש מכל זוג תלמידים ללכת בזהירות בתורו במסלול כסאות שהכנו בכתה, כשעיניהם של שני בני הזוג קשורות במטפחות, ללא יכולת לראות כלל.
כיוון שהמסלול שנבנה יהיה צר, בכל זוג יהיה תלמיד מוביל ותלמיד ההולך אחריו.
נשים לב לדוגמאות וסיטואציות שונות המתרחשות במהלך ההליכה: מי מהתלמידים המובילים מנסה להזהיר ולעזור לזה שאחריו, מי מתייחס למשימה כמשימה אישית ולא שם לב למצבו של החבר ההולך אחריו, אצל מי מהזוגות אירעה "תאונת שרשרת" וכן הלאה.
אחרי שכל הזוגות ביצעו את המשימה, נשב, ונבקש מהתלמידים לחלוק מחוויותיהם.
בתחילת דברי כל תלמיד, נשאל אותו אם היה ראשון או שני במסלול, והאם הוא חווה את מיקומו במסלול כדבר משמעותי, ומדוע.
נציין ונזכיר תופעות שראינו אנחנו כצופים בתרגיל, ונמקד את הדיון סביב ההבדלים בין הצועד הראשון לשני. (ניזהר מאוד בדברינו לא להיות ביקורתיים להתנהלות של תלמידים במהלך התרגיל אלא רק להשתמש בכך כדוגמא).
מתוך חידוד ההבדלים נפנה לקרוא יחד את המשנה, ולדון בדין הנחרץ החותם אותה:
לאחר לימוד המשנה נוכל להמשיך ולדון: