חודש אלול הוא חוליה אחת בתוך תמונה שלמה של סיפור שמתחיל בחתונה, ממשיך במשבר ובבקשת סליחה וסופו בהתחדשות של קומה חדשה בקשר. על כן, אוירת הרצינות בחודש אלול איננה רצינות של עצבות אלא של הציפיה להתחדשות הקשר בין עם ישראל לקב"ה, ושל לקיחת אחריות ותיקון המעשים.
נציג בפני התלמידים תמונה, או נצייר ציור, של אדם רציני. נעלה את השאלות הבאות, ונכתוב על הלוח את הדברים שיעלו:
לאור ההיגדים השונים, ניווכח שרצינות יכולה לנבוע ממקומות שונים, ויתכנו לה משמעויות שונות.
שאלה זו נעלה בשלב זה אך נחזור אליה רק לאחר הלימוד.
נלמד מתוך 'פניני הלכה' על חודש אלול.
הלימוד יֵעשה תוך כדי כתיבת יומן מנקודת מבטו של אדם מישראל שלא חטא בחטא העגל, ובו הוא מתאר את המאורעות. נבקש מכל אחד מהתלמידים לדמיין שהוא נמצא עם ישראל בחטא העגל אך הוא לא חטא בחטא ולכתוב יומן מנקודת המבט הזאת:
לפני הלימוד נבקש מהתלמידים לכתוב ביומן כמה משפטים בהקשר למתן תורה. לאחר מכן נלמד את המקור ללאחר תיאור כל שלב נעצור, נבקש מהתלמידים לשהות בו ולהמשיך את היומן בכמה משפטים בהתייחס לאותו שלב עליו קראנו.
השלבים: מתן תורה, חטא העגל, ירידת משה ושבירת הלוחות, תפילת משה, קריאת ה' אליו לעלות להר סיני בא' אלול, ירידת משה ביוהכ"פ עם הלוחות השניים.
לחילופין, ניתן לבקש מהתלמידים לצייר מבע פנים של אדם מישראל, המתאים לכל שלב.
במקביל לכתיבה על ידי התלמידים, המורה יכתוב על הלוח את המאורעות המרכזיים ואת תאריכיהם, כך שהתמונה בשלמותה, הכוללת את חודש אלול, תהיה ברורה.
דיון:
נפתח את הדיון בשאלה:
לאחר מכן נתמקד בתיאור הכתיבה אודות חודש אלול (כמובן שאם הזמן מאפשר נוכל להרחיב גם לשאר השלבים). נחזור לאסוציאציות שכתבנו על הלוח מתחילת השיעור ל'רצינות'. נשאל את התלמידים:
תוך כדי כך, נבחין בין רצינות לעצבות – עצבות היא תחושה של יאוש, אין סיכוי לשנות את המציאות המרה. רצינות היא מצב של אדם שעסוק במשימה חשובה, של אדם אופטימי שיודע שהתוצאה תלויה בבחירתו ובמעשיו. יש בה מתח רוחני חיובי.
לאחר שנרגיש את המתח הרוחני החיובי של חודש אלול, 'נטעם' מעט גם מתחושת השמחה בקבלת הלוחות השניים שביום הכיפורים – היום בו נענה ה' לתפילות בחודש אלול וחידש את הקשר.
למדנו על כך שבתקופת המדבר, עסקו עם ישראל בחודש אלול ברצון להתחדשות הקשר עם הקב"ה, רצון שהיה כרוך גם בבקשת סליחה ובתיקון המעשים. הרצינות שהיתה בחודש אלול הייתה רצינות של לקיחת אחריות, רצינות של ציפיה ותקווה.
נסיים את השיעור בשאלה פתוחה למחשבה, שממנה נמשיך בשיעור הבא. במשך אלפי שנים היה עם ישראל בגלות במצב של 'הסתר פנים', ובכך דומה למצבו של עם ישראל לאחר חטא העגל. עם ישראל היה מחוץ לארצו, מושפל ומנודה בגוים, סובל פרעות ורדיפות וכו'. בתקופה זו היה קל מאוד 'להתחבר' לתפילה של חודש אלול על התחדשות הקשר בין עם ישראל לקב"ה. אולם כיום חזרנו הביתה, עם ישראל אינו משועבד תחת הפריצים בפולין – האם עדיין יש לנו על מה להתפלל בהקשר לגאולת עם ישראל?
ניתן לשאול באופן נוסף - לְמה כבר זכינו לאחר תפילות עם ישראל במשך אלפיים שנה, ולְמה אנחנו עדיין מתפללים?
שאלה זו יכולה להיות כשיעורי בית, ובתחילת השיעור הבא העוסק באמירת סליחות נשתף בתשובות.