מפגשבת- ויקהל

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם" (שְׁמוֹת ל"ה, א')

נתחיל לקרוא יחד את הסיפור:

(אפשר לחלק את הקריאה לתלמידים לפי פסקאות או לדמויות).

"אֲנִי לֹא אֲדַבֵּר אִתָּךְ עוֹד לְעוֹלָם!" צָעֲקָה רוּת. "אַחֲרֵי מַה שֶּׁעָשִׂית לִי אַתְּ בִּכְלָל לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁלִּי!"

"וְאַתְּ?" הֵרַמְתִּי גַּם אֲנִי אֶת קוֹלִי, "אַתְּ שׁוֹכַחַת מָה אַתְּ עָשִׂית?"

אֲנִי מִתְבַּיֶּשֶׁת לְסַפֵּר עַל כָּל הַדִּבּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁהֵטַחְנוּ זוֹ בָּזוֹ, אֶת הַגִּדּוּפִים וְהַהַעֲלָבוֹת. אַחֲרֵי הַמְּרִיבָה הַגְּדוֹלָה בֵּינִי לְבֵין רוּת שָׁמַרְנוּ עַל שֶׁקֶט מָתוּחַ. בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ הִפְנֵינוּ עֹרֶף זוֹ לָזוֹ. כָּךְ עָבְרוּ הַיָּמִים. לִפְעָמִים בְּדַרְכִּי הַבַּיְתָה מִבֵּית הַסֵּפֶר אֲנִי נִזְכֶּרֶת בַּיָּמִים הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם רוּת וַאֲנִי הָלַכְנוּ בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, צָחַקְנוּ וּפִטְפַּטְנוּ, וְגַם כְּשֶׁהִגַּעְנוּ הִתְקַשֵּׁינוּ לְהִפָּרֵד. רוּת וַאֲנִי הָיִינוּ הַחֲבֵרוֹת הֲכִי טוֹבוֹת מֵאָז הַגַּן וְעַד הַיּוֹם. אֲבָל אַחֲרֵי הַמַּחְשָׁבוֹת הַטּוֹבוֹת עוֹלִים לִי הַזִּכְרוֹנוֹת הַקָּשִׁים מֵהַמְּרִיבָה, וְהַזִּכְרוֹנוֹת כְּאִלּוּ אוֹמְרִים לִי: "לְעוֹלָם לֹא תָּשׁוּבוּ לִהְיוֹת חֲבֵרוֹת".

בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל הִגִּיעַ אֵלֵינוּ אָחִי הַגָּדוֹל אֹהַד עִם אִשְׁתּוֹ וְהַיְּלָדִים הַמְּתוּקִים. מִיָּד כְּשֶׁבָּא הוֹצִיא מֵהַמִּזְוָדָה שְׁתֵּי קֻפְסָאוֹת עֲטוּפוֹת בִּנְיַר מַתָּנָה וְאָמַר: "מַתָּנָה אַחַת לַאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה, הַדּוֹדָה הֲכִי חֲמוּדָה, וּמַתָּנָה נוֹסֶפֶת לַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּךְ, רוּת". אֹהַד זָכַר שֶׁרוּת הִיא חֲבֶרְתִּי הַטּוֹבָה, אַךְ הוּא לֹא יָדַע כְּלוּם עַל הַמְּרִיבָה הַקָּשָׁה. כְּשֶׁהִבְחִין שֶׁפָּנַי הִרְצִינוּ חָשַׁב שֶׁהֵבִין הַכֹּל: "נוֹסְפוּ לָךְ עוֹד חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת וְאַתְּ לֹא יוֹדַעַת לְמִי לָתֵת אֶת הַמַּתָּנָה... אֵיךְ לֹא חָשַׁבְתִּי עַל זֶה? בַּפַּעַם הַבָּאָה אֶקְנֶה עוֹד מַתָּנוֹת". "לֹא, לֹא הֵבַנְתָּ..." עָנִיתִי לוֹ, וּבְלִי שֶׁהִתְכַּוַּנְתִּי הִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת וּלְסַפֵּר לְאֹהַד הַכֹּל. "זֶהוּ", סִכַּמְתִּי לְבַסּוֹף, "רוּת אָמְרָה שֶׁהִיא לֹא תְּדַבֵּר אִתִּי לְעוֹלָם. אֵין מַצָּב שֶׁנְּדַבֵּר שׁוּב וּבֶטַח שֶׁלֹּא נוּכַל לִהְיוֹת חֲבֵרוֹת". אֹהַד קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ וְנִרְאָה שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁלִּי מַטְרִיד אוֹתוֹ. "אֲנִי מַאֲמִין שֶׁגַּם בַּמַּצָּבִים הֲכִי קָשִׁים אֶפְשָׁר לִמְצֹא דֶּרֶךְ לְהִתְפַּיֵּס". הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֹהַד בִּכְלָל לֹא הֵבִין אֶת הַסִּפּוּר. "אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְפַּיֵּס אַחֲרֵי שֶׁאוֹמְרִים דְּבָרִים קָשִׁים כָּל כָּךְ?" לֹא הֵבַנְתִּי, וְשׁוּב זָלְגוּ דְּמָעוֹת מֵעֵינַי.

נעצור ונשאל:

• האם אתם מסכימים עם אוהד או עם אחותו?
• האם קרה לכם פעם מקרה דומה?
• איך נהגתם בו?
• ומה קרה בסופו של דבר?

נמשיך לקרוא:

בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר חָזַר אֹהַד מִבֵּית הַכְּנֶסֶת נִרְגָּשׁ. הוּא קָרָא לִי וְהִצְבִּיעַ עַל הַחֻמָּשׁ: "אֲנִי אֲשַׁכְנֵעַ אוֹתָךְ שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְפַּיֵּס גַּם בַּמַּצָּבִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר", הוּא כִּמְעַט יָצָא בְּרִקּוּד, "הַכֹּל כָּתוּב בְּפָרָשׁוֹת הַשָּׁבוּעַ".  

אֹהַד קָרָא בְּאָזְנַי פְּסוּקִים מִסִּפּוּר חֵטְא הָעֵגֶל. תְּחִלָּה קָרָא אֶת דִּבְרֵי ה': "רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא, וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם". לְאַחַר מִכֵּן קָרָא אֶת דִּבְרֵי מֹשֶׁה: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן - מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". כָּעֵת הִסְבִּיר: "בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ הַקּוֹדֶמֶת, עַם יִשְׂרָאֵל חָטָא חֵטְא נוֹרָא: הוּא עָבַד לְעֵגֶל הַזָּהָב. בְּעִקְבוֹת הַחֵטְא הקב"ה כּוֹעֵס עַל עַם יִשְׂרָאֵל וְגוֹזֵר עֲלֵיהֶם כְּלָיָה - חַס וְחָלִילָה. מֹשֶׁה מִתְחַנֵּן לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה, אַךְ הוּא עוֹשֶׂה זֹאת בְּלָשׁוֹן קָשָׁה וְנוֹקֶבֶת.

"הָאֲוִירָה קָשָׁה מְאוֹד. וְהִנֵּה, בְּפָרָשׁוֹת הַשָּׁבוּעַ שֶׁלָּנוּ חוֹזֶרֶת הַשַּׁלְוָה וְהַשִּׂמְחָה: עַם יִשְׂרָאֵל תּוֹרֵם בִּנְדִיבוּת לַמִּשְׁכָּן מִזְּהָבוֹ וּמִכַּסְפּוֹ וּמְקַיֵּם אֶת צִוּוּיֵי ה' שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּפָּרָשׁוֹת שֶׁלִּפְנֵי הַחֵטְא. פָּרָשׁוֹת וַיַּקְהֵל וּפְקוּדֵי הֵן פָּרָשׁוֹת שֶׁל פִּיּוּס וְתִקּוּן הַמַּעֲשִׂים. ה' סוֹלֵחַ לְעַמּוֹ וּמְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הַקָּשָׁה".

נרחיב: לפי המסופר בפרשת כי תשא (הפרשה הקודמת),נראה שקרה הנורא מכל- עמ"י עוזב את ה' ועובד עבודה זרה!, ה' כועס ושלושת אלפים איש נענשים ונהרגים. - איך בכל זאת, בפרשה שלנו התפייסו?

משה התחנן לפני ה' שיסלח לעם, ה' מגלה את מידת הרחמים ומוכן לסלוח ובפרשה שלנו, עמ"י נענה ברצון לתרום למשכן ובכך מראה שהוא רוצה להתקרב חזרה אל ה'.

נשאל:

• איך נציע למספרת להתפייס עם רותי? – להעזר במתווך, כמו משה, לפתוח את הלב,לסלוח ולא להתרכז בריחוק, להעז לבקש סליחה ולא להתבייש.

בואו נראה באיזו אפשרות בחרה המספרת:

לֹא יָדַעְתִּי מַה לּוֹמַר. חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: 'אִם הקב"ה שִׁנָּה אֶת דַּעְתּוֹ וְהִתְפַּיֵּס עִם עַם יִשְׂרָאֵל לַמְרוֹת הַכֹּל, אָז אוּלַי גַּם לָנוּ יֵשׁ סִכּוּי...'

לֹא הָיָה קַל לָגֶשֶׁת לִמְלֶאכֶת הַפִּיּוּס, אַךְ אָזַרְתִּי אֹמֶץ: הָלַכְתִּי לְבֵיתָהּ שֶׁל רוּת, בְּרֹאשִׁי מִתְנַגְּנִים הַפְּסוּקִים שֶׁלִּמֵּד אוֹתִי אֹהַד וּבְיָדִי קֻפְסָה עֲטוּפָה בִּנְיַר מַתָּנָה.

משימה

חשבו על המפגש בין רותי למספרת. נסו לתאר את המחשבות של המספרת לפני שפגשה את רותי. את החששות והתקוות. רשמו את שני המשפטים הראשונים שאמרה המספרת כשפגשה ברותי.

נערוך סבב בין התלמידים בו הם ישתפו את מה שכתבו. 

סיכום

ראינו, שכמו הקב"ה וע"י, גם אנו יכולים לחדש קשר ולהתפייס, אם נפתח את הלב, נאזור אומץ לבקש סליחה וגם למחול לצד השני.